דודו טופז- משהו מזווית אחרת
התקשורת המליכה אותו. התקשורת קברה אותו. דודו טופז נקט תמיד מין סוג של אלימות כלפי כל מי שהעז לבקר אותו. את מבקר 'מעריב' מאיר שניצר הוא תקף פיזית וניפץ את משקפיו, עיתונאים אחרים הותקפו מילולית. זה קרה גם לי באחד הראיונות הטלפוניים שערכתי עימו. הוא, כמו שאומרים, פתח עלי ג'ורה. אין לי כח לחפש עכשיו את המאמר ולכן לא אוכל להביא ציטוטים מדויקים, אבל תאמינו לי.
מצד שני, על אף הבחילה הנוראה שמעלה בי ה'מקרה' יש בסיפור הזה יותר מנאשם אחד. טופז, אם יימצא אשם בנסיון לחסל חשבונות עם כל מי שדחה אותו, יהיה האשם מס' 1 . העובדה שהוא לא היה מסוגל להפריד בין רגשותיו הסוערים לבין המעשים שעשה (ושוב 'אם עשה') מצביעה על ילדותיות, אימפולסיביות ואופי אלים, תכונות שהכרנו בו גם בעבר.
מצד שני, בואו נחשוב לרגע בכנות, מי מאתנו לא דימיין לעצמו, בחלומותיו הכמוסים ביותר, את מעמד הנקמה בשמוק/ית שדפק אותו? את הרגע הנפלא הזה שבו יראו לההוא עם התחת השמן, או לזאת עם המבט הקרפדי, את הדלת? רובנו, כולל אני, לא נקלל אותם בקללות נוראיות, אבל נאחל להם מכל הלב שיסבלו קצת, שירגישו מה הם עשו לאחרים, שילמדו על בשרם מה משמעות הביטוי 'הגלגל מסתובב' ו'פעם אתה למעלה, ופעם למטה'. כן, גם למטה! אז נכון. רובנו לא דוקר בחשאי בובות וודו ובטח לא מזמין מחסלים או בריונים מהעולם התחתון, אבל, כמו ששואל הרוקי מורקמי: 'ומה עם חלומות? האם הם נחשבים?' האם מותר לנו לחטוא בחלום? בפנטזיה? אם כן, הרי שאין רבים בתקשורת, בפוליטיקה וודאי גם במקומות אחרים, שלא חטאו.
הסוגייה של טופז חושפת את התקשורת בכיעורה, לא רק בגלל מעשהו. היא חושפת את העוולות שהתקשורת עושה לכל מי שמעז להתבגר. מידי יום, נכרים קברים (במטאפורה, טוב, במטאפורה) של עיתונאים 'נחשבים', חשובים בעיני עצמם ובעיני אחרים, כי בעיתון מכנים אותם, את בני ה-45 ויותר "זקנים" או בגלל שהמו"ל לא רוצה להמשיך לשלם להם משכורת. דודו טופז אינו דוגמא טובה לאיכות מקצועית. אבל הוא כן דוגמא טובה לאחד שהוביל את שיאי הרייטינג, הרוויח הון תועפות עד שריחו באש. הוא בחר להביע את עצמו בדרך טראגית, בעיקר מבחינתו (חשבו על עתידו)- והנה, באבחה אחת, הפך מבדרן לגיבור טראגי, יציר כפיו שלו עצמו בלבד, עם קצת עזרה מהתקשורת.
טחנות הרוח 
זה שתזרקי על דודו טופז את כל החטאים של התקשורת לא יהפוך אותו לאשם. בסיפור הזה ברור לחלוטין שלא הוא רק האשם, הוא הקורבן, וכמוהו יש ויהיו עוד , כי הפרסום מעביר אנשים על דעתם ואין להם גבול, כי אנשים לא יודעים להסתפק במעט ועם האוכל בא התיאבון. זה לא רק דודו טופז זה כל מי שמחפש את הפרסום היוקרה הכתבות בעיתונים הכסף או המעמד.
תקרא/י טוב. בהחלט הטלתי על התקשורת את האשם. מצד שני, האקט המעשי היה כנראה שלו
נמצא שלא כולנו שולחים מחסלי חשבונות, שיכו מכות רצח את מי שנדמה לנו שפגע בנו.
נמצא גם שיש הבדל מהותי בין מחשבות וחלומות ובין מעשים פליליים.
עוד נמצא שלמעשי האלימות היו יכולות להיות תוצאות טרגיות, וקשה לנו כרגע לחשוב על עתידו של החשוד בפשעים, משום שאנו חושבים יותר על הקרבנות של פשעים אלה.
וגם נמצא שלא היתה כאן אבחה אחת, אלא שרשרת של מעשי פשע.
מסכימה איתל לגמרי. ה'אבחה' מתייחסת לרגע הזה שבו הפך טופז מבדרן לנאשם באשמות כה חמורות
סוג ההנמקה שלך הוא מאד מסוכן. לפי ההיגיון הזה נבין בעלים מכים, נשים שרצחו את בעליהם המכים, ילדים שפגעו בהוריהם ועוד…
אורה,
מדבריך משתמע יחס סלחני כלפי דוד טופז, וזה ממש לא המקרה.
אם אכן המדובר בטופז, המדובר לא במעידה ולא במעשה של עידנא דריתחא, אלא בסידרת מעשי פשע מחושבים שבוצעו באמצעות "חיילים" ובסיוע מתווך שנועד ליצור נתק בין החיילים לבין מזמין מעשי הפשע.
ובתוך כל זה מזדקר לעין מעשה אחד חמור במיוחד, שאפילו פושעים "מקצועיים" נרתעים מלעשותו: התנפלות על אשה – תוך פגיעה קשה בפניה.
ומהזווית שלי אולי אינפורמציה נוספת:
אם טופז יעמוד לדין ויורשע – הוא יאכל אותה קשות גם בכיסו:
ניתן יהיה להשתמש בפסק הדין המרשיע כדי לתבוע ממנו פיצויים על מה שגרם. הליך תביעת הפיצויים יהיה קצר במיוחד כיוון שכאמור פסק הדין המרשיע ייתר את הצורך להוכיח את ביצוע המעשים.
הבעיה שאם הוא יועמד לדין ולא יורשע\הוא לא יכול לתבוע פיצויים מהתקשורת
אם הוא יכול היה זה היה פותר את הבעיה מלכתחילא, כי התקשורת הייתה נוהגת באחריות (כלומר מפחדת מתשלום כשהיא נוהגת שלא באחריות)
התנפלות על אשה זה יותר חמור?
לקורטני בלו,
התנפלות על אשה חמורה יותר, כיוון שהנזק רב יותר באופן יחסי, וזאת – הן מבחינת הטראומה הנפשית, והן מבחינה זו שהנזק לאשה כתוצאה מהשחתת פניה רב יותר מאשר לגבר.
גם אם בית המשפט לא יציין זאת במפורש – העובדה הזו תקנן בירכתי מוחו כשהוא יחשוב על העונש המתאים.
לדני וליוסי, אם השתמע מדברי צל צילו של צידוק למעשהו של דודו טופז- הרי מעדתי, כי לא לזאת היתה כוונתי: הוא עשה מעשה נפשע. מאחר וכל אמצעי התקשורת וכל הכותבים אודותיו הדגישו את הדברים, שאני מסכימה איתם לגמרי, ניסיתי לבחון פן אחר של ה'תופעה' ששמה טופז, כולל זה של התייחסות התקשורת לכוכביה-קרבנותיה ושל המשק בכללותו לעובדים מבוגרים. ניסיתי גם להאיר את הפן הטראגי של טופז עצמו: בכך שהוא כרה לעצמו את הקבר. זה לא ממעיט מחומרת הפשעים שלו ומהסבל של קרבנותיו.
הוא יוכל בהחלט לתבוע כלי תקשורת על הוצאת לשון הרע ולא תהיה להם הגנה של "אמת דיברתי". ההגנה היא רק על דברים שנאמרו בבית המשפט עצמו ולא על פרסומים מוקדמים.