אני מנסה להבין אתכם

לא לסגירת "כאן": תאגיד השידור מפריע למישהו

סגירת השידור הציבורי היא עוד מסמר ענק בארון הקבורה של הדמוקרטיה הישראלית

כך עובדת השיטה: בהתחלה מטפטפים התבטאויות הזויות, בלתי מתקבלות על הדעת, למשל על כך שהקואליציה היא שתשלוט במינוי שופטי ישראל, שהיועצים המשפטיים של משרדי הממשלה יהיו חרשים ואילמים למתחולל סביבם ויבצעו את רצון השר.

 או למשל, שיחסלו את השידור הציבורי.

אחרי ההתבטאויות הבוטות על הרפורמה במערכת המשפט, זה יחליק בגרון בקלות אצל מי שחרד לדמוקרטיה. אלא שדווקא עיתונאית מכובדת, בשידור רדיו בערוץ ציבורי- גלי צה"ל, חידדה אצלי את החשש שסגירת ערוצי תקשורת היא איום ממשי ומוחשי לקיום הדמוקרטיה, אולי אפילו לא פחות מרפורמה משפטית. זה היה כשעירית לינור שללה את הצורך בקיום חטיבת החדשות בערוץ 11, ונימקה את טענתה בכך שמגישת החדשות טלי מורנו השתמשה במילה "חשש" מפני מיעוט משתתפים בהפגנה. לינור הוסיפה וסיפרה כי למחרת מורנו התנצלה ואמרה שהדברים נאמרו במהלך שידור סבוך ומלא תהפוכות והביעה תקווה שעובדי התאגיד לא יאבדו את פרנסתם.

אבל למה להתנצל? זה מה שהיא חושבת! טוענת לינור ומסבירה בכך את הצורך לחסל את החדשות בשידור הציבורי.

משטרת המחשבות??

לא שמעתי את לינור, שמחשבותיה ברורות ורהוטות, טוענת אותן טענות על, למשל, התבטאויות העבר של בועז ביסמוט בחדשות 12, או של אמיר איבגי, או של מגישת מהדורת השבת בערוץ 13 אילה חסון. ובצדק.

ואם באיזון עסקינן, יש לא מעט מראיינים, כתבים ועיתונאים שדיעותיהם לכאן או לכאן. האיזון הקדוש נשמר.

על הרפורמה המשפטית, על סגירת התאגיד, שמענו טפטופים פה ושם. בלוני ניסוי. וכשכולם פערו פה באימה, ראש הממשלה התנער, ביקש להרגיע, התכחש, אמר ששלוחיו לא דיברו על דעתו ואפילו זה לא מקובל עליו.

אחר כך, עושי רצונו צונחים, לגמרי במקרה, על כסאות השרים ה"מחליטים" ומתחילים ליישם, בחדווה ובמרץ מפתיע, את כל מה שנשמע עד לא מכבר כמו חלום בלהות.

אז, אחרי הפגנת המונים, ה"ראש" מצהיר שציבור הבוחרים לא רק רוצה בשינויים. הוא דורש אותם. אבל אנחנו למודי ניסיון. לפחות בעניין השידור הציבורי והתקשורת.

גלעד ארדן, לשעבר שר התקשורת, חתום על האחריות לחיסול רשות השידור במהלך בהול ותמוה ביותר של העברת חוק סגירת הרשות בקריאה שניה ושלישית בעיצומה של המלחמה הקשה שכונתה "מבצע"- "צוק איתן" ביולי 2014. מה היתה הדחיפות להעביר את החוק? מי עמד מאחורי המהלך החפוז וההיסטרי הזה?

 רק ארדן, שכהונתו בניו יורק הוארכה עתה בשנה יוכל להשיב בכנות לשאלה הזו.

אם מישהו צריך הוכחות לאובססיביות כלפי התקשורת, די להתבונן מקרוב בפרשת בזק- וואלה, ולצפות בעין בוחנת במהדורות החדשות של הערוצים המסחריים, בהן תמיד יש נציג שמדקלם את דף המסרים היומי.

רשות השידור נסגרה בחטא ורבים מעובדיה המסורים והמקצועיים מצאו את עצמם אבודים. חלקם השתלבו בתאגיד השידור הישראלי שהוקם ואף הציג תחרות ראויה ובעיקר איכותית לערוצים המסחריים.

מול כל תכנית ריאליטי שמפציצה אותנו עם "טאלנטים" מצחקקים עד לזרא, מציב התאגיד אינספור תכניות איכות שמגובות בתחקירי עומק, בראיונות מרתקים ואף ביצירות דרמה שלא היו מביישות שום גוף שידור ראוי לשמו בעולם.

יש גם מהדורות חדשות ותוכניות אקטואליה בקול ישראל ובערוץ כאן 11, שבהן קשה להתווכח עם היושרה של העיתונאים והכתבים. וכן, יש שם אנשי שמאל ואנשי ימין, חובשי כיפות ונשים, נציגות ערבית ונציגות אורתודוכסית.

אלא שלמישהו זה מפריע מאוד שאנשים מרשים לעצמם להציג דברים כהווייתם, גם אם הם נושאים בחובם  ביקורת נוקבת.

כמה פעמים שמענו את כל שרי הממשלה מדקלמים את התירוץ העלוב בדבר "בחירת העם" שמחציתו לא תמכה בהם, כצידוק לכל מעשה שלא יעלה על הדעת כי הרי הם "הממשלה הנבחרת" ולכן זכותם "לשלוט". גם כאן השיטה עובדת. הם מתודרכים, הם מדקלמים, ומה ששומעים פעם ועוד פעם ועוד פעם, מתקבע בעיני רבים כאמת.

שעה קלה לפני הפגנת ההמונים שבה אמרו עשרות אלפים מה הם חושבים על כך, בא שר התקשורת שלמה קרעי לאולפן "פגוש את העיתונות" בערוץ 12 ומכריז כי "אין מקום לשידור הציבורי" ובאותה נשימה מצהיר כי יקצץ מחצית מתקציב התאגיד.

המונח "דמוקרטיה" צף ועולה לסדר היום בעצימות גבוהה מאז מסיבת העיתונאים של שר המשפטים יריב לוין. דמוקרטיה משמעה גם תקשורת חופשית מלחצים פוליטיים ומלחצים של בעלי הון, אלה המפרסמים המפרנסים את הערוצים המסחריים, והרי כבר נוכחנו באינספור מקרים של "שמור לי ואשמור לך", בין הפוליטיקאים, בעלי ההון, ולא מעטים מבעלי אמצעי התקשורת.

לא בכדי הוטבע הביטוי "הון- שלטון- עיתון" המבטא נאמנה מציאות שרק ערוץ תקשורת בלתי תלוי יכול לתת לו מענה הולם.

נכון, זו תהיה היתממות להגיד שאין לחצים פוליטיים על אמצעי התקשורת, גם על אלה הנשענים על מימון ציבורי. אלא שעתה נעשה ניסיון בוטה לקבע מצב של סתימת פיות, שבו ינוטרל כל מי שעלול לקום ולהגיד (או חלילה לחשוב) שהמלך הוא עירום.

רק ערוץ שידור ציבורי בלתי תלוי יכול להפיח את התקווה להישען על דיווח אמת, בלתי מוטה כפי שמגיע לכולנו לקבל במדינה דמוקרטית.

פורסם במגפון ניוז

מגפון ניוז – אתר חדשות ותוכן עצמאי | מגפון ניוז Megafon News (megafon-news.co.il)

ארצי משנה את פניה

ואין לי ארץ אחרת 

תהליך עמוק מתחולל בארץ, ולתהליך הזה אין סוף טוב. החברה הישראלית חווה במהלך

 השנים האחרונות שינוי מהותי בהלך הרוח ובסמנטיקה בשאלת הגדרת הישראליות, בשאלת

 אהבת העם והמדינה, בשאלת הפטריוטיות, כי בתהליך מתמשך שניתן לזהותו בבירור 

עם משטר נתניהו, “העם” מחליף אט אט בין מסירות לאידיאולוגה/למדינהלבין 

מסירות וסגידה למנהיג.

אפשר לחוש בקצות האצבעות את ריח הסכנהאנחנו שועטים לכוון של שלטון

 יחיד

הביטויים בשטח רבים. יש אנשים שחשים בסכנה ולוקחים עוד סיכון בימי קורונה ויוצאים

 להפגין. מעטים ביחס למה שהיה אפשר להעריך אבל כן, יוצאים להפגין. ויש אנשי תקשורת

 שמגיעיםלסקר את ההפגנות. ואז, אלה שאינם מזוהים עם המחנה הנכון מותקפים.

שלא לומר מסתכנים  בחייהם. קחו את אמנון אברמוביץ’ המשטרה היתה צריכה לחלץ

אותו מהפגנה. האיש שנפצע במהלך שירותו הצבאי חטף קריאות בנוסח “”שונא ישראל”.

ההמון הזועם רצה לכלות בו את חמתזעמו. סימפטום מדאיג של מחלה חמורה: הבלבול

שנוצר באבחנה בין המנהיג למדינה מסמא את עיני הגרופי’ס שקונים בעיניים עצומות את

כל שטיפות המוח.

מספרת לי צלמת עיתנות רבת זכויות על “חוויותיה” בהפגנות: ”אנחנו מסורבים לצלם את האלימות . כל שוטר דוחף אותנו. מונעים מאיתנו לתעד את מה

 שקורה בשטח. אנחנו מציגים תעודה והתשובה היא ‘נו, אז מה’. הם חוסמים אותנו בגופם

 ובידיהם ולא מאפשרים להשתמש במצלמה. דוחפים אותנו לא נותנים לנו לחצות

את הכביש ולעבור ממדרכה למדרכה.

וואללה, אם אתה לא בצד הנכון של המפה הפוליטית אתה עלול לשלם על כך מחיר כבד.

 ומה שיותר מעניין, הצד של המפה בפוליטית חדל מזמן להיות ימין או שמאל ועבר

לקונטקסט של בעד או נגד ביבי

על שני צירים מקבילים מתנהלת ממשלה מנופחת שמקדמת החלטות דרקוניות שנועדו

 לשרת  איש אחד ומצעידה את מסעות ההסתה למקומות חסרי תקדים

הקורונה מפחידה, אבל זה מפחיד הרבה יותר

זה מדהים לשמוע איך אנשים דעתנים מצליחים למצוא צידוק לכינוס ישיבות בכנסת כדי

 “להחזיר” כספים למשפחה אחת כמעט הכי עניה במדינה, שלא מוצאת את הארנק שלה

 ולו כדי לקנות  סכיני גילוח שלא לדבר על תחזוקת בתים או תשלום שכר טרחת עורכי דין

זה מפחיד לגלות שכל המניפולציות הזולות והשקופות מצליחות לעבור לסדר היום, כאילו

 “זו דרכו של עולם” והעיקר שיש לנו ארץ נהדרת ומנהיג עם אנגלית מצויינת

וזה מפחיד שאנשי תקשורת צריכים להיות מחולצים מהפגנות בגלל זעם ההמון שלא לדבר

 על  אזרחים שבאים להפגין. עיתונאית מספרת כי לפני שבוע, בהפגנה בקיסריה  עצרו מפגין עם  שלט שעמד וחיכה לחברה שלו שהחנתה את האוטו. “השוטר ניגש אליו ואמר לו שאסור לו להיות כאן והורה לו: עמוד כאן. ביקשו מימנו תעודת

זהות. הוא חיפש ולא מצא. המשטרה עיכבה אותו והובילו אותו לתחנת חדרה .ביקשו מימנו תעודת זהות .לאחר שמצא את התעודה, עיכבו אותו לחקירה והוא נתקע עד

הבוקר בהמתנה לאוטובוס שייקח אותו הביתה"

WHAT NEXT?

לחשוב שכל האנשים שהלכו להצביע נגד הרקבון הזה נאלצים עכשיו לאכול אותו במינון

 מוגבר  תודות לממשלת האחדות ותודות למלחכי הפנכה שאיש מהם אינו מעז להתייצב ולהגיד בקול

 רם וברור: “עד כאן”. נתניהו ידע מה הואאומר כשקרא, לפני שנים “הם מפ-ח-דים” אלא שמי שמפחד אלה מקורביו השבעים, מקבלי  טובות ההנאה, הג’ובים

רק להתבונן במה שעומד על סדר היום ולהתחרפן: תיקוני חקיקה שנועדו לכבול את ידי שלטון  החוק, החזרי מס לראש הממשלה,הוצאות תחזוקת בתי ראש הממשלה, הסכם סיפוח שאיש

 אינו חפץ בו ושעלול לדרדר אותנו לעוד מסע אלימות אבל איך היא אמרה “שתישרף המדינה”

זה כבד. זה כואב.

אני לא זוכרת תקופה כזו שבה אומרי ההן, המקהלה המתוזמרת, מתנהגים כמו עדר שפנים

חסרי חוט שדרה שאינם  מעזים להתמרד נגד הפיכת מדינת ישראל לעוד משטר אנטי דמוקרטי

 במזרח התיכון, לעוד שלטון יחיד חסר מעצורים. בעצם, אנחנו כבר שם. הלא כן?

פורסם במגפון

חסר לכם חומר על ראש הממשלה? או שבכלל הוא בישל את הסיפור

ומה אם הסיפור על שרה נתניהו והעוזרת מחפה על דברים חמורים בהרבה? כי הרי בסרט של שרה כבר היינו. לא?

זה היום הרביעי שהפסטיבל התקשורתי סביב תביעת שרה נתניהו נמשך. תיאורים קורעי לב של המצב שאליו נקלעה העובדת המסכנה ששהתה ככל הנראה במחיצת רעיית ראש הממשלה עשרה ימים תמימים!

התקשורת גועשת מגילויי רחשי לב הנעים בין  אמפטיה לרחמים כלפי עובדת הנקיון התמימה לבין תיעוב ומיאוס כלפי מעסיקתה הרודנית ובוודאי כלפי בעלה.

על הדרך, ידיעות אחרונות שפרסם את ה"סקופ" הגדול מנסה בהצלחה מעוררת גיחוך לחזור לימי תהילתו ולהוכיח קבל עם ועדה שלא רקם שום 'שירקעס' עם ראש הממשלה.

אז מה עומד מאחורי הגילויים המרעישים האחרונים?

עוד מאותו מוצר צהוב ומוכר עד זרא של מעללי הגברת מרחוב בלפור שכולנו כבר יודעים לצטט בעל פה.

הפרסום האחרון מעורר חשדות כבדים שמישהו "בישל" את הסיפור הזה בהקפדה יתרה. אפשר ללכת על תיאוריית קונספירציה, שבה דווקא משרד ראש הממשלה בישל את הסיפור כדי להשכיח דברים גרועים בהרבה. הנה, למשל, רבקה פאלוך שכבר נחשפה בחוסר אמינותה, היא ש"שידכה" בין העוזרת לבין בית ראש הממשלה. אופציה שנשמעת יותר סבירה היא שגורמים שמחכים לנתניהו בסיבוב הם שרקמו את היצירה המתועדת.

אבל, איכשהו, לרקום סיפור רעוע אך מתועד בקפידה שכל מטרתו להוכיח קבל עם ועדה איך מתנהלים החיים בבית ראש הממשלה ולדאוג בעיקר שהפרסום שלו יפומפם בכל מהדורות החדשות, בכל היומנים ובכל מרחב מחיה תקשורתי אחר- כל אלה מעוררים שאלות קשות שהתקשורת, שבמקרה הטוב היא רק משת"פית תמימה של רוקמי העלילה, יוצאת ממנה רע מאוד.

האווירה החגיגית שמלווה כל "גילוי חדש" בפרשה מעוררת תחושת מיאוס.

אז אוקיי. בואו נגיד שכל האמצעים כשרים כדי להביא להדחתו של ראש הממשלה. שהאיש הזה ראוי לכל טיפול חשדני ופוגעני שהוא מקבל מהתקשורת.

חסר לתקשורת חומר??

האם קולה של התקשורת נשמע מספיק כשבזק קיבלה את כל ההטבות המפליגות והמעוררות חשד? האם התקשורת טיפלה ברכישת חברת יס על פי הערכת שווי מוגזמת, בלחץ המנכ"לית שלוחתו של בעלי בזק שאול אלוביץ'? (כזכור, בזק רכשה את חלקה של חברת יורוקום בחברת יס. יורוקום היא חברה בבעלות שאול אלוביץ' שהוא לגמרי במקרה ידידו של נתניהו) האם קולה נשמע מספיק בהיבט הצרכני כאשר בזק משמרת, בסיוע הממשלה, את יתרונה ורווחיותה בתחום התשתית? איפה הייתם כשראש הממשלה התעקש להחזיק בתיק התקשורת? איפה הייתם כשהוא העיף את מנכ"ל משרד התקשורת ומינה את פילבר תחתיו? כל מעלליו של פילבר שפעל מאחורי הגב של הפקידות הבכירה והמקצועית במשרד והדליף חומרים חסויים לבזק, תוך קבלת הנחיות מבזק לשנות מסמכים כך שישמרו את המונופול הדורסני – כל אלה נעלמו מעינינו, וכאשר אולץ נתניהו לעזוב את תיק התקשורת, טופל מינוי "מחליפו" איוב קרא בכפפות משי.

למעשה, ניתן לומר כי התקשורת טיפלה בכל הנושאים האלה עם כפפות. ואלה הפכו לכפפות איגרוף נגד העמיתים, כשראש הממשלה חיסל את רשות השידור הממלכתית והמצוינת. ואגב, איפה אתם עכשיו, כשהוא מחסל את תאגיד השידור?

יש פרשת אלף, יש פרשת אלפיים, יש פרשת שלושת אלפים. וחכו, חכו. יש פרשת תקשורת שעשויה להעיב על כולן.

אבל מה? הרבה יותר נוח להתעסק עם סיפור על התעמרות בעוזרת בית. זה יותר עסיסי ובעיקר, מתועד בקפידה. אז אמרתי לה, והיא אמרה לי.

 

ממשלת "אנחנו נראה לכם"

ממשלת "אנחנו נראה לכם מה זה" התחילה לעבוד במלוא הקיטור. היא מלמדת לקח את מנכ"ל משרד התקשורת או את השר שמינה אותו, היא מראה לכל הדרוקרים מערוץ 10 מאיפה משתין הדג, היא תראה מה זה למערכת המשפט וגם תחזיר עטרה ליושנה ברשות השידור כשתשיב את כול המודחים בצדק, למקומם. היא גם תלמד את כל הסמולנים המסריחים איך מתנהגים במדינה מתוקנת כי מה חשבתם לעצמכם? על מה היו הבחירות האלה?

הסאגה עם ערוץ 10 לא נולדה היום. צילום מסך סוף דצמבר 2014
הסאגה עם ערוץ 10 לא נולדה היום. צילום מסך סוף דצמבר 2014

    • על דאגה לכך שהורים יוכלו לעבוד מבלי לדאוג איפה יהיו ילדיהם באסרו חג, בערב חג, חגי מימונה, חופש גדול של חודשיים שלאחריו מסכת חגים ועוד המצאות ממוחם הקודח של מי שרוצים לשלם פחות למורים?
    • על סל בריאות שמספק לכל תרופות מצילות חיים?
    • על ביטוח לאומי (סליחה, טעות במינוח: הבנק הכי גדול במדינה) שמתייחס לאנשים בחמלה, שלא מכריח אותם לעבור מסכת השפלות, שנותן לאנשים מה שמגיע להם גם אם הם לא יודעים איך לבקש?
    • על הפסקת העושק הציבורי על ידי בעלי הון ומוסדות ציבור?
    • על חיסול הפערים החברתיים והכלכליים התהומיים בישראל?

לא ולא. מערכת הבחירות הייתה על דברים חשובים בהרבה. למשל, לרפד את החברות החזקות במשק על חשבון ציבור הצרכנים (ע"ע בזק), תוך טיפוח הנרטיב השקרי והמסולף ש"הם יעזבו את הארץ והכלכלה תתמוטט". למשל, להחזיר עטרה ליושנה ולהפוך את המדיה לכלב השמירה של תדמית הממשלה והעומד בראשה, וגם אשתו. הדבר, כמובן, אפשרי במונרכיה.

הממשלה ה-34 של מדינת ישראל
הממשלה ה-34 של מדינת ישראל תצלום: אבי אוחיון לע"מ

לראש הממשלה הייתה נקודת זינוק מצוינת ערב הבחירות. מתקפות השמאל נגדו היו חסרות פרופורציה, מתלהמות ובמקרים רבים חסרות הצדקה לחלוטין. את דעתי על השמאל הרדיקלי הבעתי בפוסט שכתבתי לאחר חטיפת הנערים ולפני פרוץ מלחמת צוק איתן. נתניהו הותקף ללא הצדקה כשנסע לצרפת, שם ייצג את ישראל לאחר הפיגועים הרצחניים בשארלי הבדו ובהיפר כשר. שמו אותו ללעג, צחקו על גון שערו, על רעייתו, על כל התבטאות שלו, צודקת ככל שתהיה.

הציבור , הלא טיפש לגמרי, שנא את המתקפות האלו והביע את דעתו בבחירות. נתניהו נבחר ברוב גדול. רק ביבי, אמרו אנשים. אפילו נכדי הקטן בן שנה וקצת, אומר כל הזמן "ביבי, ביבי". הוא אמנם מתכוון למשהו אחר, אבל מה זה משנה.. ]

עברו הבחירות, נתניהו. נבחרת בגדול. הגיע הזמן להניח את כל הפראנויה בצד. לא הצלחת להרכיב ממשלה? היו לך עוד אופציות. לא היית חייב להרכיב ממשלה בכל מחיר: בכל מחיר, כבד ככל שיהיה

היית יכול, למשל, לפנות להרצוג ולהציע לו רוטציה. זה אמנם סותר את תפיסת העולם של "ביבי מלך ישראל" ושרה המלכה כמובן, אבל, להזכירך, לא היה פה משאל עם בשאלת שינוי המשטר בישראל. בדמוקרטיה, ראש ממשלה יכול להתחלף. נניח שהיית עושה פניה מכובדת אל הרצוג. אומר לו: "אני לא רוצה להכנע לסחטנות. בוא נקבע שנינו איך תיראה הממשלה, כמה שרים יהיו בה (18 זה יותר מדי). בוא אנחנו נכתיב למפלגות הקטנות והבינוניות מה חלקן בממשלה הזו". זה היה אפשרי. אבל, במקום זה, הממשלה החדשה שקמה עוסקת מיד בהפרדת ערבים ויהודים באוטובוסים, בפיטורים חפוזים ופזיזים. בחיסול חשבונות.

ניחוש? לא לילד הזה ייחלו בוחריך.

גט לשמאל הרדיקלי

גט לשמאל הרדיקלי: אין לי אחים

אני רוצה לתת גט ל"חברים" שלי. אלה מהשמאל הרדיקלי שמסכנים את חיי. אלה שלקחו על עצמם את המשימה ההרואית להיות דוברי העם הפלסטיני. אלה שטורחים ועמלים ללא הרף בניסוח מגילת הזכויות של העם הפלסטיני, מצדיקים את מעשיו האכזריים ביותר במלים כמו "זה היה צפוי" או "אפשר להבין אותם" ובונים עבורם אג'נדה. חאלד משעל ימ"ש לא היה עושה זאת יותר טוב.

אלה שמדברים בנונשלנטיות על חיילי צה"ל, הבנים שלנו, ומציגים אותם כרוצחים שפלים. אלה שמפיצים עלי שקרים ומאשימים אותי שאני מתנגדת לשלום. זה הפך להיות אישי. כי השמאל הרדיקלי שמציג את כל מי שמעז להתנגד לנרטיב שלו כעדר בור ואלים, לוקה בעצמו באותן מחלות עצמן- ובצורה קשה. השמאל הרדיקלי מטרפד את השלום בכך שהוא מעודד את הפלסטינים לאלימות ומסביר להם, אם במקרה הם לא הבינו לבד, שרק כך הם ישיגו את זכויותיהם.

אם יש פלסטינים שוחרי שלום, החפצים לחיות טוב ורוצים שילדיהם יזכו לרווחה, השמאל הישראלי יאוץ לגנותם.

למעשה, בעיני, אנשים אלה שלצערי חולשים על השיח הציבורי ממגוון מוקדים בעלי השפעה כמו עולם האקדמיה בכלל ואוניברסיטת באר שבע בפרט, עיתון הארץ ומאחזים נוספים, כולל הפייסבוק, הפכו לאויבי האישיים.  הם, בעצם דבריהם, הערותיהם וניתוחיהם, מזמינים את הרצח הבא של ישראלים ויהודים בעולם.

הם עושים זאת באמצעות ניסוחים שטוחים ושטחיים להפליא שכוללים מילות מפתח הכרחיות המתחילות ומסתיימות במילת קסמים אחת :"הכיבוש". שירת המקהלה שלהם אחידה ומתוזמרת ביד אמן. הם מאנפרנדים את מי שתוקף אותם או את עמדותיהם בפייסבוק, הם תוקפים בברוטאליות את כל מי שמעז לטעון טענות לגיטימיות נגד הנרטיב שלהם, והם מפיצים את השקרים על חיילי צה"ל, מלבים את האש ואת השנאה הפנימית בישראל, ואחר כך מתבכיינים: "תראו איך 'הם' מתנהגים": הם, הימנים החשוכים האלה, המתנחלים שמפקירים את ילדיהם.

נוח להם להתעלם מרצונותיהם הכנים והמנוסחים בבהירות רבה של הפלסטינאים- אלה ממשפחת אבו מאזן, כמו אלה מהגי'האד והחמאס גם יחד: לא מכירים בקיומה של ישראל, רוצים למחוק אותה מהמפה.

הפלסטינאים, מחוזקים בידי האויבים שלי, הישראלים-היהודים, מלמדים את ילדיהם בני השמונה והעשר להיות שאהידים. כתבה מצמררת של אוהד חמו הדגימה כיצד ילדים אלה אוחזים בידיהם, בינתיים, נשק צעצוע, וקלצ'ניקוב אמיתי, מכסים את פניהם ומצהירים כי יעדם בחיים הוא להרוג ישראלים. כאן, מתחת לאפנו, צומח כוח ענק שמפעפע ומבעבע מתחת ומעל לפני השטח לפני השטח , שכל יעדו לשחוט יהודים. הם לא המציאו את הסיסמא "אטבח אל יהוד". הסיסמא הזו עתיקה וישנה. היא הזינה את טבח היהודים בחברון, ירושלים וצפת במאורעות תרפ"ט, עוד הרבה לפני שהייתה מדינה יהודית. כובשת אכזרית.

אז במה עסוקים עתה ידידיי המלומדים? הם עסוקים בהסברה חשובה מאין כמוה מדוע האויב המושבע ביותר שלנו הוא בנימין נתניהו. הוא המיט עלינו את הרעה הזו. הם עסוקים בחשש מפני פעולות תג מחיר. הם כבר עושים משוואה בין חטיפת הנערים והחשש האמתי לחייהם לבין מה שאנחנו עושים לילדים הפלסטינים.

אני לא תומכת, פוליטית, בנתניהו. אני מתנגדת למשנתו הכלכלית או לזו של כל המפלגות שלימינו. מעורבות רעייתו בחיינו מפריעה ומטרידה מאוד. אבל בין זה לבין המתקפה נגדו שעה שנעשים ניסיונות אמתיים להציל את הנערים, אין כל קשר. הוא ראש הממשלה. אני בטוחה שהוא יעשה הכול כדי להציל אותם. אני בטוחה שלא הוא גרם לחטיפתם. הניסיון להאשים אותו באסון הזה הוא מניפולטיבי ונואל .

אבל ידידינו בשלהם. להם היה קל מאוד לשכוח את הרצח של משפחה שלמה באיתמר לטובת שיח על שריפת עצי זית בכפרים פלסטיניים. עתה נוח להם לזנוח את חטיפת הנערים היהודיים לטובת שיח על "המתנחלים" האלה שמפקירים את ילדיהם לעלות לטרמפים. נוח להם להתעלם מן העובדה הפשוטה שאין בישובים האלה תחבורה סדירה, כי הם עסוקים בעיקר בדבר אחד: לשנוא. לשנוא את נתניהו. לשנוא את המתנחלים (שיש קופירייטרית מבריקה שהמציאה להם שם גנאי קבוע בתוספת האות 'בית' באמצע המלה מתנחלים).

פעולות תג מחיר הן דבר שלא ייעשה שמזיק לנו והאחראים להן צריכים לשבת בכלא. מאידך, המשוואה  העקומה בין מעשי רצח וחטיפות לבין ההתנכלות המגונה בפלסטינים לא צריכה להשתלט על השיח כשחיי ישראלים מאוימים. התיאורים המצמררים שהשמאל הרדיקלי מטפח ומרפד על הפלסטינים הסובלים מתארים רק חלק מן המציאות של חיי הפלסטינים בשטחים שיש ביניהם גם אנשים שחיים ברווחה ולא חיים את העימות 24 שעות ביממה. הם לוקים בהתעלמות מהנרטיב הפלסטיני שמצדד בחיסול ישראל ומתעלמים, שיטתית ממעשי החטיפה והרצח של ישראלים שנעשו על ידי פלסטינים לאורך השנים. ובעיקר: הם מעודדים, הלכה למעשה, את הפלסטינים ללכת בדרך הטרור, ובכך מטרפדים כל סיכוי להגיע לשלום. גם פלסטינים שוחרי שלום מושתקים ונרמסים תחת גלגלי הנרטיב האלים הזה שמיוצג, בעיקר, על ידי השמאל הרדיקלי הישראלי-יהודי.