בכירי העיתונות הכתובה- עיין ערך 'היפה והחנון'

איך נבחרים בכירי העיתונות הכתובה בימים אלה? ע"ע היפה והחנון .

דב אלפון עורך 'הארץ' הצליח להגשים את משאלתו מלפני חצי שנה ולפטר את כתבת הרווחה של העיתון רותי סיני. לפני חצי שנה, נקרתה בדרכו הזדמנות פז לפטר את סיני, כשזו מתחה ביקורת על התנהלות העיתון, בה הובלעה הטענה כי העיתון לאנשים חושבים לא ממש חושב על כל החלכאים והנדכאים ולא נותן במה למכאוביהם ולמאבק על זכויותיהם. אלא שאז התעוררה מהומה ואלפון חזר בו.

אינני מכירה את רותי סיני. כפי שפורסם היא זכתה בפרס סוקולוב על עבודתה. בטוקבקים, אחת כתבה ש'הלוואי שתחליף אותה מישהי יותר צעירה' ואני לא יודעת אם היא התכוונה ברצינות או בצחוק.

אני רק שואלת את עצמי, האם פיטוריה של סיני, מעבר לכך שהם חוסכים לעיתון משכורת שיכולה להתחלף בעוד שכר רעב של שכיר חרב שהעיתון יאתר, אינה קשורה למדיניות הכלכלית הליברלית שמוביל העיתון. האם הדבר אינו קשור לעמדות שהוצגו באחרונה על ידי הפרשן הכלכלי הבכיר של הארץ/דה מרקר נחמיה שטרסלר ועוד שורת כתבים כלכליים בכירים בעיתון, נגד מתן רשת ביטחון לחוסכי קופות הגמל שלדבריו, הרוויחו המון בעבר ולא נורא אם עכשיו יפסידו קצת מהרווחים. דיעה התואמת לחלוטין את זו של נערי האוצר, אלא שהיא רחוקה מלהיות מדויקת כשבודקים את קופות הגמל, למשל אלו של פריזמה שהיא אחת הקופות הכי גדולות במשק, אחת לאחת.
אבל, העיקר שלא יעבדו עליכם, גם לא בעיתון הארץ – דה מרקר, שבהחלט מוביל אג'נדה כלכלית בתפיסת עולמו.
הפיטורין של סיני נלווים לשורת רעשים בכל העיתונים ובהם ב'הארץ', בהם עזיבת כתבת 'גלריה' דנה גילרמן שהודיעה כי אינה יכולה להמשיך ולעבוד בתנאים שנוצרו בעיתון, כתב התחקירים גיא לשם והשמועות עיקשות על עזיבתו הצפויה של רן רזניק כתב הבריאות שהביא לעיתון כמה וכמה סקופים גדולים בתחום.
אם להתייחס לטוקבקים לרגע ברצינות, הרי אלה שנכתבים ככל הנראה על ידי אנשים מתוך המערכת, טוענים שלעורכת גלריה, ליסה פרץ יש יד ורגל בעזיבות עיתונאים את המוסף.
מבט זריז על רשימת המינויים החדשים ב'הארץ' אך בהחלט גם בעיתונים אחרים, מותיר את התחושה שגירסת היפה והחנון חדרה לעיתונים, שהמו"לים שלהם או עורכיהם מבכרים למנות מין 'כוכבים נולדים' ולמה לא אם באותה מכה מקבלים גם בחורה יפה, לעמדות מפתח מכריעות. הם מפקידים בידי צעירים אלה כח רב ואת התוצאות כל אחד יכול לשפוט בעצמו.
אחת הדוגמאות שלא אנקוב בשמו, היא של צעיר שעבר מעיתון נפוץ למשנהו תוך יישום משנת המו"ל כשה'היי לייט' של תפקודו בא לביטוי בהרכבת רשימת מפוטרים שעולים למו"ל כסף. כשסיים בעיתונות, הוא עשה זאת גם בערוצים המסחריים וידע תמיד למנף את עצמו ולהותיר מאחוריו אדמה חרוכה.
עד היום, איש מהם לא יגיד עליו מילה רעה.
אה, אז זה מה שהמו"לים והעורכים בשירותם רוצים?
לא, לא יכול להיות.