בכירי העיתונות הכתובה- עיין ערך 'היפה והחנון'

איך נבחרים בכירי העיתונות הכתובה בימים אלה? ע"ע היפה והחנון .

דב אלפון עורך 'הארץ' הצליח להגשים את משאלתו מלפני חצי שנה ולפטר את כתבת הרווחה של העיתון רותי סיני. לפני חצי שנה, נקרתה בדרכו הזדמנות פז לפטר את סיני, כשזו מתחה ביקורת על התנהלות העיתון, בה הובלעה הטענה כי העיתון לאנשים חושבים לא ממש חושב על כל החלכאים והנדכאים ולא נותן במה למכאוביהם ולמאבק על זכויותיהם. אלא שאז התעוררה מהומה ואלפון חזר בו.

אינני מכירה את רותי סיני. כפי שפורסם היא זכתה בפרס סוקולוב על עבודתה. בטוקבקים, אחת כתבה ש'הלוואי שתחליף אותה מישהי יותר צעירה' ואני לא יודעת אם היא התכוונה ברצינות או בצחוק.

אני רק שואלת את עצמי, האם פיטוריה של סיני, מעבר לכך שהם חוסכים לעיתון משכורת שיכולה להתחלף בעוד שכר רעב של שכיר חרב שהעיתון יאתר, אינה קשורה למדיניות הכלכלית הליברלית שמוביל העיתון. האם הדבר אינו קשור לעמדות שהוצגו באחרונה על ידי הפרשן הכלכלי הבכיר של הארץ/דה מרקר נחמיה שטרסלר ועוד שורת כתבים כלכליים בכירים בעיתון, נגד מתן רשת ביטחון לחוסכי קופות הגמל שלדבריו, הרוויחו המון בעבר ולא נורא אם עכשיו יפסידו קצת מהרווחים. דיעה התואמת לחלוטין את זו של נערי האוצר, אלא שהיא רחוקה מלהיות מדויקת כשבודקים את קופות הגמל, למשל אלו של פריזמה שהיא אחת הקופות הכי גדולות במשק, אחת לאחת.
אבל, העיקר שלא יעבדו עליכם, גם לא בעיתון הארץ – דה מרקר, שבהחלט מוביל אג'נדה כלכלית בתפיסת עולמו.
הפיטורין של סיני נלווים לשורת רעשים בכל העיתונים ובהם ב'הארץ', בהם עזיבת כתבת 'גלריה' דנה גילרמן שהודיעה כי אינה יכולה להמשיך ולעבוד בתנאים שנוצרו בעיתון, כתב התחקירים גיא לשם והשמועות עיקשות על עזיבתו הצפויה של רן רזניק כתב הבריאות שהביא לעיתון כמה וכמה סקופים גדולים בתחום.
אם להתייחס לטוקבקים לרגע ברצינות, הרי אלה שנכתבים ככל הנראה על ידי אנשים מתוך המערכת, טוענים שלעורכת גלריה, ליסה פרץ יש יד ורגל בעזיבות עיתונאים את המוסף.
מבט זריז על רשימת המינויים החדשים ב'הארץ' אך בהחלט גם בעיתונים אחרים, מותיר את התחושה שגירסת היפה והחנון חדרה לעיתונים, שהמו"לים שלהם או עורכיהם מבכרים למנות מין 'כוכבים נולדים' ולמה לא אם באותה מכה מקבלים גם בחורה יפה, לעמדות מפתח מכריעות. הם מפקידים בידי צעירים אלה כח רב ואת התוצאות כל אחד יכול לשפוט בעצמו.
אחת הדוגמאות שלא אנקוב בשמו, היא של צעיר שעבר מעיתון נפוץ למשנהו תוך יישום משנת המו"ל כשה'היי לייט' של תפקודו בא לביטוי בהרכבת רשימת מפוטרים שעולים למו"ל כסף. כשסיים בעיתונות, הוא עשה זאת גם בערוצים המסחריים וידע תמיד למנף את עצמו ולהותיר מאחוריו אדמה חרוכה.
עד היום, איש מהם לא יגיד עליו מילה רעה.
אה, אז זה מה שהמו"לים והעורכים בשירותם רוצים?
לא, לא יכול להיות.

על אג'נדה תקשורתית והשמאל במלחמה

אג'נדה תקשורתית והשמאל הישראלי במלחמה
שאפו לשמאל הישראלי

השמאל הישראלי ניכס לעצמו ונישל את כל האחרים ממגוון התכונות ה'יפות' כמו סובלנות, אהבת הבריות, אתיקה ואסתטיקה וכל מה שמייצגים ערכים יהודיים, אבל, אפרופו הביקור של סרקוזי באזורנו היום, כל מה שמייצג הדגל הצרפתי (חופש, שוויון ואחווה)- ובשם כל אלה הוא חובט במרץ (או שמא במר"צ) בכל מי שלא מיישר איתו קו. למשל, בתושבי שדרות.
הנה, כתב אתמול גדעון לוי באתר 'ואללה' , תחת הכותרת "גלי צה"ל" מאמר אופייני משלו, וכשהוא מגיע לדיון בטענה הישראלית בדבר טרור נגד תושבי הדרום, הוא לא מהסס לשים את המלה טרור במרכאות. כך: 'טרור'.
בשבילו, מראות הבתים ההרוסים, ילדי הדרום המבוהלים בכל פעם שהם שומעים טיל מתפוצץ ב'בום' אדיר, ניצולי שואה הנרעדים לשמע אזעקות תכופות, הורים החרדים בכל פעם שבו ילדיהם יוצאים את הבית וממשיכים לחיות כך מזה שנים, כל אלה, אינם קרבנות 'טרור'. זו בסך הכל הכנה לקפצונים של פורים (ושלא תעזו להגיד 'ארור חמאס').

לוי, כעוד מתבטאים אחרים, רואה בעיתונאים הישראלים, אם אינם מספיק מוקיעי צה"ל, מין עדת משת"פים (של ישראל כמובן).

עד לפני יומיים, נתנו אמצעי התקשורת במה לויכוח הנוטה לכאן או לכאן בסוגיית הכניסה הקרקעית לעזה. שאלת הלגיטימציה של התקשורת לגבש ולקדם אג'נדה בנושא המלחמה נותרה פתוחה, לאחר שהדרג הצבאי כבר פתח במהלך שכולנו תפילה שיסתיים בטוב ובעיקר ללא נפגעים נוספים בקרב חיילי צה"ל.

מזה זמן, ידוע שאמצעי התקשורת אינם מסתירים את עמדתם הגלויה בנושאים פוליטיים ומתייצבים בעד או נגד מפלגה או מועמד פוליטי. הביטוי הבוטה והחריף ביותר של השפעת התקשורת בנושאים פוליטיים בעת באחרונה, היה בעת הפריימריס להנהגת 'קדימה', אז התייצבו אמצעי התקשורת, ובמיוחד עיתון 'הארץ' נגד שאול מופז. במידה רבה עקב עמדת התקשורת, הוטו תוצאות הפריימריס לראשות 'קדימה' בצורה שערורייתית, באמצעות סקרים כושלים.

במציאות הנוכחית שבה רווחת המאנטרה כי 'המלחמה מתנהלת בתקשורת' גילינו, במיוחד מאז מוצאי שבת, כי הביטויים העיקריים של התופעה באו דווקא בצורת השתלטות על אתרי אינטרנט חדשותיים כמו זה של 'תיק דבקה' המשופע במידע בטחוני ברמת אמינות כזו או אחרת ולהבדיל, וכפי הנראה רק לזמן קצר, השתלטות צה"ל על הטלוויזיה של החמאס.
עוד בימי המתקפה האווירית, מתוך מודעות לחשיבות של אמצעי התקשורת, חמאס מיהר לשקם את שידוריו ולעלות לאוויר מחדש, בעיקר לנוכח הואקום היחסי שנוצר בשבוע שחלף שבו, התקשורת הבינלאומית שחגגה את חג המולד, לא הגדילה בצורה משמעותית את נוכחותה בזירה הישראלית-עזתית.
המאמץ התקשורתי של החמאס בא לביטוי גם בראיונות לטלוויזיה של ה'אויב הציוני' או בשפה החביבה עליהם, ל'טלוויזיה של הקופים והחזירים'.

ועתה ,לאחר שבאו על סיפוקם הכתבים הצבאיים, כשהפרשנות כי 'הכניסה הקרקעית לעזה היא בלתי נמנעת' מומשה בשטח, נותר רק לקוות כי תמיד נוכל לסמוך על הנהגה בלתי מושפעת, שה'אג'נדה' של התקשורת, אינה מהווה מרכיב בשיקול דעתה.
אחד הפרמטרים המבטיחים, לפחות לעת עתה, הוא ה'ערפול התקשורתי ' שנוקט הצבא מאז תחילת המלחמה. מעבר להפקת הלקחים ממלחמת לבנון השנייה, יש בכך, אולי, תקווה למיזעור השפעת התקשורת על תכנון המהלכים הבאים בפעולה ויצקצקו בלשונם המצקצקים והמקשקשים על 'חלון הזדמנויות' בינלאומי כזה או אחר. האם לחלון אנו צריכים, או למדיניות זהירה שתגונן על חיילינו? ואם מדובר בחלון של משא ומתן מדיני, אדרבא.
אישית, הייתי שמחה אילו מיהרו להוציא את חיילי צה"ל מעזה וזאת מתוך דאגה לשלומם.

ואם מותר להגיד משהו לנציגי השמאל, שנציגותם בתקשורת דומיננטית מעל ומעבר לייצוג פרופורציונלי של אוכלוסיית ישראל: הדיכוטומיה הזו של 'שמאל' ו'ימין'- אבד עליה הכלח. ממילא כל קשר בינה לבין החלוקה הקלאסית בין השמאל והימין מצטמצם לקללות בכנסת בין ה'פאשיסט' ל'קומוניסט' .
לא כל הטוב נמצא רק בצד אחד של המפה, ומותר להעז ולרענן את המחשבה ולנסות, במקום להיות 'שמאלן' או 'ימני', להיות הגיוני. לדוגמא, לשם שינוי, לאהוב את עצמנו. אבל לא מוכרחים להיסחף מיד. אפשר להתחיל בתירגול כואב אבל פחות, (אוי, אני מתה על יהודה פוליקר) של 'לא לשנוא'.

יופי. בזכות המלחמה, בא הגואל לערוץ 33 וגדי סוקניק יחזור מהכפור

יופי. בזכות המלחמה, בא הגואל לערוץ 33. באותה הזדמנות, יחנוך גדי סוקניק את חזרתו מהכפור הנורא מתחת לשמיכת הפוך של הבנק.

אתר דה-מרקר מבשר כי גדי סוקניק יקרא הודעות של פיקוד העורף לאזרחים בערוץ 33 וגם באתר רשות השידור. איזה יופי.

זוכרים את ערוץ 33? זה, הערוץ הנוסף שמחזיקה רשות השידור ולא עושה איתו כלום? אז זהו. נראה שהמלחמה מחלצת אותו מתהום הנשייה.

שעה שמועצת הכבלים לוטשת אל הערוץ הזה עיניים חומדות,  איך שומרים עליו?
טוב, להגיד 'שומרים' זו הגזמה פרועה. אם מישהו מזפזפ לשם מידי פעם (במקרה, כמובן) הוא יכול להעריך שיש מישהו שיושב באולפן, בפיז'מה, בשיער סתור, וכשהשעון המעורר מצלצל, הוא מזנק בבהלה ושולף , באופן מקרי לחלוטין, איזו קלטת ומשדר את תוכנה לאומה. כך קורה שבתוך חודשים ספורים משודרים, מתוך הארכיון העשיר של רשות השידור, פעם, פעמיים ושלוש הרבה תכניות זמר מהמאה הקודמת (טוב, נכון. זה לא היה כל כך מזמן).

כמה מצער לגלות שהתיאור הזה אינו רחוק מהמציאות. עוד יותר מצער לגלות שיש מאחוריו רציונל שנשמע כך:
ערוץ 33 נפתח בזמנו באישור הכנסת במטרה להעביר שידורים בערבית וברוסית. בשנותיו הראשונות, מומן הערוץ מתקציב הממשלה, ובעיקר ממשרד הקליטה. לימים, כזכור, הוא הפך לערוץ הכנסת, עד שהכנסת החלה לפרסם מכרז להפעלת הערוץ. אט אט, עד לפני כחמש שנים, הופסקו כל מקורות המימון. הגרעון הכספי של הרשות הוביל את ראשיה להחליט, לפני כשלוש שנים ש'חייבים לחסוך'. עיתונאי רשות השידור עתרו לבג"ץ שדרש לבטל את כל ההפקות בעברית לערוץ 33 לטובת הערוץ הראשון. כך נולדה ההחלטה לחסוך בכספי הפעלת הערוץ. בוטל תשלום כשלושה מיליון ₪ בשנה לחברת הלוויינים Hotbird והופסק השימוש ב'אולפני הבירה' בעלות של כששה מיליון ₪ בשנה. כל הפעילות הועברה למתחם הרשות ברוממה וכארבעים עובדי הערוץ מצאו את עצמם משובצים בתעסוקות אחרות, מפוטרים, או.. לא עושים כלום וממשיכים לקבל משכורת : מתכון מוכר ברשות.
מתוך 24 שעות, ערוץ 33 כן משדר ארבע שעות בערבית ועוד חצי שעה אנגלית, כמתחייב מחוק רשות השידור.

הרשות ממשיכה לשלם למשרד התקשורת אגרת תדרים כדי לשמר את הערוץ ובינתיים, עוד לא החליטו מה בעצם עושים עם המשאב הציבורי היקר הזה.

ואכן, מתברר כי אדם אחד מפעיל כיום את ערוץ 33 ומשבץ את השידור המחזורי וכך זה גם נראה. עם קצת תושייה, נראה שהפעלת צוות מבין קרבנות האבטלה הסמויה של הערוץ, כדי שיבנו לוח שידורים מושכל ולו מהארכיון, היה יכול להביא עדנה לערוץ הבלתי נצפה שיכול לקלוט בחדווה את מי שנלאה מהפ-ר-ס-ו-מ-ו-ת ולהפוך לעוד משאבת רייטינג שמצדיקה, לפחות, את קיומו לעת עתה.

והנה, נמצאה הנוסחה הגואלת: הוראות של פיקוד העורף, עם גדי סוקניק.
נראה שהפנטזיה שנוכל לצפות בסרטים ישנים, בלי פרסומות, תמשיך להיגנז ברשימת החלומות באספמיה – שלי לפחות. עד להפוגה הבאה.

ואיזה סקופים יגלו לנו על המלחמה בשם זכות הציבור לדעת?

לא. אלה לא זיקוקים.

 

במוצאי שבת נשמעו קולות רמים מכיוון בית לחם. אפרופו המלחמה ברצועת עזה, חששתי שהתחילו להפגיז את שכונת גילה. אבל, לא. אלה היו זיקוקין של חג המולד.
היתה בכך יותר מסמליות . מין שיווי משקל אפוקליפטי שבו פלשתינאים חוגגים למול פלשתינאים תחת הפגזה, ישראלים שאננים למול ישראלים תחת הפגזה.

הפוסטים שכתבו חברי אתר 'רשימות' נתנו מכה ישירות לבטן. במצבים כאלה אנשים מתלהמים. ידה של אחת הכותבות לא רעדה כשעשתה שימוש במלה 'נאצים' בהקשר של דמויות ציבוריות מוכרות בישראל. הדבר החליא אותי.

רן אדליסט, ב'תיק תקשורת' שהוקלטה עוד לפני תחילת המבצע (המבצע עם השם הסרקסטי להחריד), אמר בלי לעפעף שתושבי שדרות צריכים לסבול. שהם צריכים להקריב את הקרבן למען עתיד הגדה.
סליחה??
מר אדליסט הנכבד, אתה חי בשדרות? ואם לא, מי שמך לדבר בשמם?

זה מאוד ישראלי להחליט בשביל אחרים מה טוב, מה נכון ולקבוע מה יהיה סופו של המבצע שהחל בשבת. ממילא הכשלון הוא יתום, ואם יקרה חלילה , הוא בודאי לא יאומץ על ידי העיתונות שתזדרז לגלגל עיניים לשמים ולחבוט בכל מי שאפשר.
העיתונות כבר החלה , מטבע הדברים, לעסוק בספקולציות על מעמדו של אהוד ברק בבחירות ועל הזינוק/ קריסה של מפלגת העבודה (בחר בהגדרה המתאימה) בעקבות המבצע שעלול להידרדר למלחמה.
באתר 'הארץ' ביכרו למנות בכותרת שמנה את מספרי ההרוגים ברצועה (בצד רשימות של גדעון לוי ועמירה הס), ועוד מעט העיתונות הידענית כבר תחשוף בפנינו, בשם זכות הציבור לדעת, ובצדקנות אופיינית ומקוממת, סקופים מדהימים: מה הצעדים הבאים של צה"ל במבצע , איפה מרוכזים חיילים המילואים והחיילים הסדירים, ומאיזה ציר בדיוק הם יחדרו לשטחה של עזה.
העיתונות מכה את הנהגת המדינה על ניהול מלחמת לבנון השניה. אולי הגיע הרגע לעשות חשבון נפש, רגע לפני שמפרסמים את ה'סקופ' ורצים לבשר לחבר'ה ש'אני הייתי ראשון'?

,תשמעו בדיחה: 'מלחמת חורמה' נגד פיטורין ב'ידיעות'

תשמעו בדיחה (גרועה): מלחמת חורמה נגד פיטורי עיתונאים ב'ידיעות אחרונות'
ומי ינהל את המלחמה? ועד העיתונאים .

הידיעה שפורסמה באתר 'אייס'   http://www.ice.co.il/article.asp?catId=2&pgId=127495

ולפיה יפוטרו כארבעים עיתונאים מ'ידיעות אחרונות' ולאשה'- מחציתם עובדי ההסכם הקיבוצי מלמדת על השיטתיות שבה עובדת הנהלת 'ידיעות' במחיקת כל זכר להתאגדות עובדים בעיתון.
מהלך פיטורין זה יותיר, כפי שרצתה ההנהלה, מתי מעט של עובדים בעיתון המאוגדים במין מראית עין של ועד.
ועד העיתונאים המסמורטט,  שיתף פעולה בעבר עם ההנהלה, והוא לא מתבייש להצהיר כי 'ינהל מלחמת חורמה' נגד הפיטורין. מעניין למה הם קוראים מלחמת חורמה. לישיבות עם ההנהלה שבה ירכיבו בצוותא את רשימות המפוטרים? להרמת טלפונים אישיים למפוטרים ולהפעלת לחצים עליהם כי ירוצו ליעקב כפיר, המשנה למנכ"ל העיתון, כדי לסכם את תנאי קבורתם?
כי ב'ידיעות' אוהבים שהכל מתנהל בשקט. תמשיכו לשמוע על התאגדות עיתונאים ב'הארץ' ועל התנכלות לעיתונאים ב'מעריב' ועל סגירת עיתון 'הצופה' אחרי 71 שנות קיומו, תוך פיטורין של אחד-עשר מכתביו.

 אבל ב'ידיעות'? חלילה וחס. הכל יתנהל בשקט, מאחורי הקלעים . ידיעות שיזדנבו בטעות לאתרי האינטרנט ייעלמו גם הן מהרשת בזמן שיא. טוב, מי רוצה להסתכסך עם ברוני התקשורת?

הבדיחה היא עלי: או על אבטלה בעיני התקשורת

והבדיחה היא עלי, או על אבטלה ומכות אחרות. 
 And the joke was ( is) on me

מוזר ותמוה בעיני כיצד מפספסים כל עיתונאי הכלכלה, אלה המסקרים נושאי רווחה ומזוהים עם תפיסת עולם סוציאליסטית, את הנתון המופרך שמתפרסם, מדי חודש בחודשו על ידי המוסד לביטוח לאומי: נתוני האבטלה.
הם עוטים ארשת נוגה כשהם מדווחים לנו, כפי שדיווחו אתמול, על עלייה בנתוני האבטלה, ומנגד, מבשרים לאומה בהנאה על שינוי לטובה שלא היה בתמונת המצב. 

מעולם לא נתקלתי בניסיון שלהם לחצות את הנתון היבש המוגש להם על טס כסף ולבחון מה קורה ב-א-מ-ת בנושא האבטלה. העבודה העיתונאית בתחום הזה קצת מזכירה לי את ה'סקופים' שכל כולם פרי עבודה של הצלמים הפלשתינאים של 'בצלם'. צילומים, שרק לאחר הקרנתם ברבים ורק לאחר שעוררו את השערורייה הרצוייה, מתבררים פרטיהם לאמיתם.

אבל, מה אני מדברת. נושא האבטלה הרבה פחות סקסי.

נתוני האבטלה של המוסד לביטוח לאומי נשענים על התייצבות של אנשים בלשכות התעסוקה, במטרה לחפש עבודה ובעיקר, על מנת לקבל מענק אבטלה, אלא שתקופת קבלת מענק אבטלה מוגבלת עד שבעה חודשים.
מה עושה אדם שלא הציעו לו עבודה במהלך שבעה חודשים ושמיצה את כל זכויותיו בגין אבטלה? נכון, נשאר בבית ובמקרה הטוב, מנסה לחפש עבודה בכוחות עצמו, או, כמוני, כותב פרילאנס לפה ולשם.

להערכתי, לקבוצה הזו מצטרפים עוד אלפי אנשים ויותר שבמהלך השנים האחרונות הגיעו ללשכות העבודה מלאי תקווה ועזוז, עד לרגע שבו אמר להם פקיד ההשמה כי במקצועם, ובודאי בגילם, אין מה להציע להם. שלא יטריחו את עצמם להתייצב בלשכה. פעם בחודש, לעבור ליד המכונה האלקטרונית ולהעביר את האצבע. מספיק.
אלפי האנשים האלה, ולהערכתי למעלה מזה, מפסיקים להתייצב בלשכה, אבל הם מובטלים.
מי סופר אותם?
לפני מספר חודשים ערך גלובס סקר גולשים. הסקר העלה כי בכירים שמחפשים עבודה, מוטב שיפנו לחברים ולבעלי קשרים. כך סברו כמעט 80% ממשתתפי הסקר. 16% חשבו שכדאי לפנות לחברות השמה לבכירים ועוד 4% מצאו כי הפתרון הטוב ביותר הוא לפנות לסוכן או למנהל קריירה. לשכת התעסוקה היא 'אאוט' לגמרי לגבי שכבת מועסקים/מובטלים זו, שכאמור, מגיעה ללשכה רק כדי לחצות את הגשר ולקבל דמי אבטלה. אז הם נרשמים חצי שנה בלשכה. אחר כך, לדידה של מדינת ישראל, הם מתאיידים וחסל.
לכן, הפרסומים אתמול על עלייה בנתוני האבטלה מדאיגים במיוחד. הם מלמדים שעוד אנשים רבים הצטרפו למעגל לאחרונה.
התחזית שמא יעלו נתוני האבטלה ל- 8% בשנת 2009, מצחיקה. המספר הזה עבר מזמן את ה- 8%. אבל, מה זה איכפת ל'מדינת ישראל' שבה, פקידי האוצר שוקלים נתוני אבטלה במונחים של כסף- ובוחנים כמה הם עולים למדינה, המובטלים המעיקים האלה?
ניסיתי, במסגרת תחקיר, לברר נתונים בנושא. לא הופתעתי לגלות שהאנשים האלה 'אינם ברשומות'. איש אינו עוקב אחריהם (אלא אם רוצים לגבות מהם דמי ביטוח לאומי או מס הכנסה) . פקידה בשרות התעסוקה ששוחחתי עימה סיפרה שהמצב הרבה יותר חמור מהתיאור שהבאתי כאן. 'אין לנו מה להציע לאנשים שמתקרבים לגיל חמישים. המון אנשים יושבים בבית. הנתונים שמתפרסמים הם בפירוש רק קצה הקרחון" היא סיפרה.
ולמה הבדיחה היא עלי ? טוב, אני בטוחה שרבים יצטרפו אלי.

אוי- יוי- יוי, אנחנו מפסידים כסף

וכמה מסכנים הזכיינים

השמועות הרוחשות באחרונה בדבר מיזוגים בתקשורת, בין 'רשת' של ערוץ 2 לבין ערוץ 10, או בין שתי זכייניות ערוץ 2 'רשת' ו'קשת' בגלל ש "אוי- יוי-יוי, אנחנו מפסידים כסף" , מאוששות, אחת ולתמיד, את המבנה המונופוליסטי של התקשורת הישראלית, שמלכתחילה לא הצליחה להתעלות לרמה של תחרות חופשית.

 התחרות, שהיתה הטריגר להקמת ערוץ 2 וערוץ 10, כדי שיאתגרו את ערוץ 1, הוכיחה את עצמה עד היום בעיקר כמסחטת כסף שמזלזלת בצופים, תוקעת להם מול הפרצוף פרסומות מידי שתי דקות בווליום מוגבר וצעקני ומגישה להם על מגש את נוסחת הקסם האינטליגנטית לשאלת השאלות: 'מי יזכה במיליון?'.

המגעים האחרונים למיזוג מלמדים עתה, יותר מבעבר, כי השאיפה לייצר תחרות מתרסקת אל מול פני המציאות שבה מנסים הזכיינים למסד מחדש את המונופול התקשורתי שיכתיב לצופים ולמפרסמים את כללי המשחק. בשילוש מנצח עם חברות הסלולר ובחלוקה של עוגת האס.אם.אסים, נראה שהמשבר הכלכלי יפסח עליהם, אבל באיזה מחיר.
המניפולציות שעושים הזכיינים על עיתונאי הברנז'ה ב'הדלפות' מהמגעים החשאיים שלהם, מיועדות להתסיס את השוק ולעורר חמלה ואמפתיה. כאשר מכיוון הממונה על ההגבלים העסקיים נשמע קול דממה דקה, המהלך מצליח עוד יותר.

כך, מדשנים ומכשירים את הקרקע ותוקעים עוד נדבך בתהליך בניית המפלצת . קדם לכך, לפני מספר שנים ה'מכרז' שבו, באופן צפוי לחלוטין , נפלטה ממפת התקשורת האלקטרונית הזכיינית ה'ירושלמית' האיכותית ביותר, 'טלעד' שניסתה לתת בראש, ולצאת עם הפקות מקור מבלי להתבייש במילה 'איכות'. לא ברור עד היום באילו פרמטרים הפסידה טלעד במכרז שבו זכו מתחרותיה קשת ורשת, אבל הפרסומים בדבר הלחצים שהפעילו ראשי הזכייניות שצלחו את המכרז, אינם מותירים מקום לספקות רבים.

ההשפעה המכרעת של המסך הקטן על חיינו לא מתירה לנו להישאר אדישים למה שקורה שם. הטלוויזיה המסחרית ניסחה מחדש את המבנה החברתי שלנו והציבה בראשו את ה'סלב'ס' שלעתים מתקשים לנסח משפט כהלכה. אם אלה הם מושא הסגידה של בני הנוער שלנו, מבחני המיצ"ב הם רק מסמר אחד בארון של התרבות שלנו. במקום מדינה של 'הכל דיבורים', שגם זה לא מי יודע מה, אנו הופכים למדינה של 'הכל הימורים' העיקר שאין קזינו במצפה רמון, או באילת.

האם מעריב מתרסק?

מה קורה עם מעריב?

ידיעות מטרידות מאוד נושבות מכיוון מעריב. בידיעות ש'דה מרקר' אחראי לפרסומן, מתברר שעופר נמרודי אמר בבית המשפט, בתגובה לתביעה של חמישה-עשר עובדים שלא קיבלו את שכרם לחודש נובמבר "אנחנו עומדים על עברי פי פחת".
בידיעה נוספת, מדווח כי בנק הפועלים דורש ממעריב לקצץ ארבעה מיליון שקלים מהוצאותיו התפעוליות. זאת, בד בבד עם קיצוצים שכבר נעשו בעיתון, ובכללם פיטורי עיתונאים.
הדברים הללו קורים בעיתוי שבו גם ועד עיתונאי עיתון 'הארץ' מאיים בסכסוך עבודה בצל איומי הפיטורין- והפיטורין בפועל, וגם ב'ידיעות' מפטרים, אלא שתמונת המצב של מעריב מדאיגה במיוחד: העיתון, שלפני תקופת דב יודקובסקי ב'ידיעות' היה העיתון הגדול במדינה, ועד היום ממשיך להלחם על מקומו בזירת התקשורת המקומית, הידרדר מהמקום השני ברשימת התפוצה למקום השלישי, לטובת החינמון של אדלסון 'ישראל היום'.

לתחושתי, מה שקורה עם 'מעריב' מסמל, יותר מכל, את המשבר העמוק של העיתונות הכתובה.
האם העיתון הזה מתרסק? כמה עצוב יהיה אם השליטה באמצעי התקשורת תוסיף ותצטמצם, תוסיף ותהפוך למונופול פרוע וחסר מעצורים.
במקום למצוא נוסחה אינטליגנטית שתפצה על הריקנות שמקרין אלינו המסך הקטן מידי ערב, הולכת העיתונות הכתובה ומידרדרת למחוזות צהובים יותר, חובבניים יותר ופחות אמינים ואיש אינו פורץ את מעגל הקסמים הזה.

במקרה שמעתי את אילנה דיין אומרת בתכנית בוקר בגל"צ כי היא גאה במקצועה. דיין נתנה כדוגמא את שערוריית הסיפור המופרך שהופץ ברשת ולפיו הבמבה היא שכביכול סיכנה את חייהם של תינוקות רכים. לדברי דיין, ידיעה כזו לא היתה יכולה להתפרסם בעיתונות- משום שבעיתונות היו בודקים את הסיפור בשבע עיניים, ממש בדחילו ורחימו, לפני פרסומו. ובכן, אילנה, כמה חבל לי לחשוב שאת טועה, ובגדול. זה נכון שהסיפור היה נבדק בשבע עיניים לפני פרסומו- אבל מהסיבות הלא נכונות: שום עיתון או אמצעי תקשורת מסחרי לא היה מסתכן בסכסוך עם חברה כמו 'אוסם' שמפרנסת אותו בפרסומותיה, לפני שהיה בודק את הסיפור בשבע עיניים.
קשה מאוד להיות עיתונאים גאים במציאות של היום. חבל מאוד שכל העיתונים חושבים שהדרך אל האושר כרוכה בחיקוי של נוסחת עיתון נפוץ שהולך ומנמיך את הרף שלו.
אם מישהו רוצה להצליח בעיתונות הכתובה, כדאי שישכנע את עצמו, בראש ובראשונה, בשני דברים עיקריים: ראשית, הציבור לא מטומטם ולא ירחק שהיום שבו הוא יגיד 'נמאסתם' ויסתפק ברפרוף באתרי החדשות באיטנרנט, שנית: מי שרוצה להצליח, צריך להמציא את הגלגל מחדש, ואולי אפילו להשתגע, לאבד את הראש ולכבד את הקורא .

סאגה- ספר פולחן לתסריטאים

בסרט הזה כבר היינו

 

 'סאגה' – ספר פולחן לתסריטאים וליוצרים/ Tonino Benacquista
 

 

הסיפור הבא מזכיר לכם משהו? לתסריטאי וליוצרי טלוויזיה, זה בטח נשמע מוכר. ודאי וודאי עכשיו, לאחר שעשרות הפקות מקור בוטלו על ידי הערוצים המסחריים, והיוצרים נאלצו להפגין בפריצה לישיבת מועצת הרשות השנייה שם, כצפוי, לא זכו לאוזן קשבת. בעונה הטעונה האחרונה, התארגנו היוצרים גם להפגנות ליד בתי הזכיינים, ובכללם הפגנה גדולה ליד מפעל 'קוקה קולה' בבעלות מוזי ורטהיים.
 
הסיפור 'סאגה' נסב על ארבעה תסריטאים, שני בחורים צעירים, אשה כבת ארבעים וגבר מבוגר שלא  שמעו קודם דבר איש על רעהו, המזומנים לפגישה ברשת טלוויזיה, שם הם מתוודעים זה לזה לראשונה.

 בפגישה עם ראש צוות ההפקה של הרשת , הם מקבלים הצעה מזלזלת לכתיבת תסריט לסדרת טלוויזיה בסגנון ' Take it or leave it '. הזלזול בא לביטוי בהתייחסות לתוכן שהם מתבקשים לכתוב, והן בתשלום הזעום שמוצע להם עבור כתיבת הסדרה השבועית בטווח מיידי. מאחר וכל אחד מהם דחוק, מסיבותיו האישיות, הם מקבלים את ההצעה המבישה.
וכך פונה אליהם ראש צוות ההפקה, מסייה סז'ורה :

 "תכתבו לנו משהו, לא חשוב מה, לגמרי לא מזיז לי,  בתנאי שההפקה תהייה הכי זולה שאפשר", והוא ממשיך : "כל מה שחולף בראשיכם. ממילא התכנית הזאת לא מיועדת לכך שיצפו בה. היא תוקרן בין ארבע לחמש בבוקר…  ההנחיות המחייבות המטומטמות האלה של יצירה מקורית צרפתית… די באיחוד של שתי המלים האלו 'יצירה מקורית' כדי לעשות לי חררה. בינינו, מבחינתכם התסריטאים, אם אתם יכולים להרוויח קצת כסף, למי זה מזיז בכלל, 'יצירה צרפתית'?".

הקטע הזה לקוח (בתרגום חפשי) מהספר 'סאגה' – כשמה של סדרת הטלוויזיה שיוצרים התסריטאים. זהו ספרו של הסופר והתסריטאי הצרפתי, בן למהגרים מאיטליה, טונינו בנאקוויסטה. אף כי הספר ראה אור (הוצאת גאלימר) לפני יותר מעשור (1997),  נראה לי שבתוכנו הוא היה יכול להיות מאומץ בקלות כספר פולחן לתסריטאים, בכללם תסריטאי ישראל מודל 2008.

 

המנהל ברשת הטלוויזיה לא חוסך מהם את התובנות שלו לגבי כתיבת 'יצירה צרפתית' ומבהיר להם כי רק האיום בסגירת הרשת הוביל אותו לצעד המיותר, לטעמו, של הזמנת יצירה מקורית. מבחינתו, סדרה המטילה ביצי זהב מקליפורניה, היא הרכש החשוב, שלאחריו, יכבוש המונדיאל את הפריים טיים. הוא מבהיר לתסריטאים "זו תהייה הסדרה הזולה ביותר בתולדות הטלוויזיה" ואם לא הבינו עד כה מה יחסו אליהם ולמקצועם הוא מחזק את טיעוניו באמירה: "מה זה בסך הכל לכתוב תסריט? כל אחד שיודע לכתוב יכול לכתוב תסריט, אפילו העוזרת שלי, אילו ידעה צרפתית קצת יותר טוב"..

הספר מתפתח בצורה מפתיעה. בה בשעה שהארבעה, שרוקמים ביניהם מערכת יחסים קרובה ביותר, בטוחים כי הם היחידים הצופים בסדרה, הם מקבלים 'חיזוק' מקבוצת דיירי בית אבות המשגרים אל הרשת מכתב, בו הם מספרים  כי אינם יכולים לישון בלילות וכך התמכרו לצפייה ב'סאגה'.

 לימים, מתברר שהם אינם היחידים הצופים בסדרה באדיקות עד להמראתה למרום ה'פריים טיים' המקודש- אבל לא כדאי לקלקל את ההמשך המפתיע.

בנאקוויסטה הוא סופר מעניין, שחושף, בספר הזה, מכאובים רבים ביותר של היוצרים מול המפלצת הרייטינגית של תעשיית הטלוויזיה. משום מה, עד כה, כנראה לא ראה אור בעברית.
 
 

חיסול חשבונות 1

חיסול חשבונות בעולם התקשורת

או: מה יעשה עמנואל רוזן ב'תיק תקשורת'

שלום.
לא רציתי לפתוח את האתר הזה דווקא במין פרשייה של 'חיסול חשבונות' של עולם התקשורת, אבל אולי מוטב שכך, שכן האקטואליה, לחם חוקה של התקשורת, מכתיבה את העיסוק בנושא הזה.

בעבר הלא כל כך רחוק, נחקרו פרשיות הכורכות את התקשורת הישראלית למעשים נוסח העולם התחתון. מאז, התקשורת מקפידה אף יותר לרחוץ בניקיון כפיה.
היא משתדלת לא לעבור על החוק, ואפילו לא על כללי האתיקה, אבל היא מבצעת חיסולים ממוקדים באמצעות תכניות סאטירה, באמצעות התגייסות גורפת להגחכת מועמדים פוליטיים ולהתראות מטילות אימה מפני גחמנותם, בורותם, אי יציבותם של אותם מועמדים 'מסוכנים', כדי לקדם את 'המועמד שלה'.

אבל, לא בכך אני מבקשת לעסוק, אלא בהתגייסות של התקשורת לרמוס עיתונאים מקרבה, אלה שלא מיישרים קו לפי תפישת העולם הרווחת בה, ואם חלילה מעז מי מהם לבקר או לפגוע בתדמית של עיתון נפוץ זה או רשת טלוויזיה מסחרית רווחית (שמתבכיינת על הפסדים כל הדרך להקצאת תשלומי עתק למנהליה ול'טאלנטים'), ימיו הבאים בתקשורת עלולים להיות ספורים. התקשורת יודעת איך לעשות זאת. 'הם' פשוט יעיפו אותו, ימעכו אותו, ישחקו אותו עד דק.

ולמה לדבר על כך עכשיו? לכבוד כניסתו של עמנואל רוזן לכס הנחיית 'תיק תקשורת'. תכנית האמורה לבקר את התקשורת. רוזן, האיש המזוהה עם הערוצים המסחריים שמתייצב בימים אלה, מידי שישי, ב'אולפן שישי' הממומן מכספי הזכיינים. ב'תיק תקשורת', אמור אותו רוזן לבקר גם את המקום שמעסיק אותו בערוץ השני או בכל ערוץ אחר שיתחבר אליו.
כסא מנחה 'תיק תקשורת' חיים זיסוביץ' התפנה בקולות צורמים, לאחר שזיסו אולץ, למעשה, להתפטר- כפי שפורסם ב'דה מרקר'.

השערורייה אירעה לפני שנה והושתקה. היום, אפשר לכרוך בה את שמותיהם של זיסוביץ', ארקדי גאידמק, דוד בוסקילה ראש עיריית שדרות הנבחר, מנהלת הטלוויזיה החינוכית יפה ויגוצקי, העתון 'גלובס' ועורכו חגי גולן.
שוחחתי בטלפון עם זיסו לפני פחות משנה, כשהפרשה התפוצצה. מאז לא שוחחנו.

ומעשה שהיה:

לאחר כשנתיים וחצי של הנחיית 'תיק תקשורת' בטלוויזיה החינוכית בידי חיים זיסוביץ' (זיסו), הוא זכה לכבוד הבלתי צפוי וכיכב בכתבה הפותחת בגליון סוף השנה 2007 של מוסף 'פירמה' של העתון 'גלובס'.
תמונתו התנוססה על רבע שער, כשעליה זועקת, באדום, הכותרת "החלטורה".
מאז הפרסום, מצא את עצמו זיסוביץ' , מי שישב בעמדה של מבקר התקשורת, במעמד של נידון לשיפוט מהיר של מועצת העיתונות. תוך שעה לאחר פרסום מסקנות המועצה, דובררה והופצה החלטת היועץ המשפטי של הטלוויזיה החינוכית אביגדור דנן להדיח את זיסוביץ'.
בינתיים, חזרה בה הנהלת הטלוויזיה החינוכית והציבה בפני זיסוביץ' אולטימטום, שוב, באמצעות עו"ד דנן: לבחור בין הגשת 'תיק תקשורת' לבין השותפות שהקים יחד עם חיים קוזניץ במשרד ליעוץ תקשורת 'נאור תקשורת' הפועל בשדרות.

הטיפול ב'פרשת זיסוביץ' ' מעורר לא מעט תהיות סביב ההתנהלות למולו וסביב הסוגייה הרחבה של מנהגי איפה ואיפה בין עיתונאים בהחלת כללי אתיקה עיתונאית.
על אף בקשתו- דרישתו, זיסוביץ' לא זומן להשמיע את טיעוניו בפני ההרכב שהקימה מועצת העיתונות וזכה רק להגיב בכתב על טיוטת חוות הדעת שנוסחה בידי המועצה.
מעסיקתו, מנהלת הטלוויזיה החינוכית יפה ויגוצקי לא החליפה עימו מלה באותה תקופה. זיסוביץ' יחד עם עורכת התכנית הותיקה בינה לוז פנו אל יועמ"ש החינוכית, עו"ד דנן וזומנו לשיחה, שמיד עם תומה מצאו באתרי האינטרנט החלטתו בדבר ההדחה.

הכתבה ב'פירמה' התמקדה, בעיקר, בעובדה שמשרד 'נאור תקשורת' מריץ את מועמדו של ארקדי גאידמק, דוד בוסקילה לראשות עיריית שדרות. בעבר, הזכיר הכתב ארי ליבסקר, ריאיין זיסוביץ' את גאידמק ב'תיק תקשורת' וזיכה אותו ביחס מיוחד, עד כדי כך שאפילו לחץ את ידו בתום הראיון.
מיד לאחר פרסום הכתבה, מיהרה הנהלת הטלוויזיה החינוכית להפנות את הסוגייה לפתחה של מועצת העיתונות, כאמור, מבלי שאיש ממנהליו יידע בכך את זיסוביץ' עצמו או יערוך עימו בירור.

בעידן שבו עיתונאים רבים מתפרנסים (ולפעמים מתעשרים) מחלטורות למיניהן, החל בהשתתפות בפרסומות וכלה בהנחיית או עריכת תכניות באמצעי תקשורת נוספים, קשה היה להתנער מהתחושה שכללי האתיקה אינם חלים, באותה מידה, על כל העתונאים.
זיסוביץ' עזב את עבודתו כמגיש יומן הצהריים של רשת ב' בימי שישי, מרגע שנכנס לפעילות במשרד לייעוץ תקשורת. זאת, כפי שהסביר, משום שסבר כי כמגיש אקטואליה, אכן עלולים לצוץ ניגודי עניינים, מה עוד שמועצת העיתונות קבעה כי מגישי אקטואליה לא יעסקו בפרסומות.

מנגד, מגישי 'תיק תקשורת' לדורותיהם המשיכו, לרוב, לעבוד במקביל באמצעי תקשורת אחרים, בהם גופי תקשורת גדולים. האם היה ראוי שיקבלו משכורתם מאותם גורמים שאותם עליהם לבקר בתכנית?
עורך גלובס, חגי גולן, הגיש תכנית יומית ('עסקים באוויר': תכנית בענייני כלכלה וצרכנות) ברדיו 99 עד לפגרת הקיץ האחרון. דבריו של גולן בתכנית הרדיו זכו לאיזכורי ענק באתר ה'גלובס', תוך מתן קרדיט ל'רדיו 99'. הרדיו שלי מי? נכון, של גאידמק. האם הדבר היה עלול להשפיע על הסיקור בגלובס של עסקיו חובקי העולם של איל ההון ?
בראיון ביום שישי האחרון לרביב דרוקר שחשף כי שכרו של גולן אצל גאידמק הגיע ל- 50,000 ₪ בחודש, אמר גולן כי 'אין קשר. גלובס עשה לגאידמק חיים קשים'. גאידמק, הצליח לגייס לרדיו 99 שורת עיתונאים מכובדים וטובים, שרק חלקם עזבו לשם כך
את מקומות עבודתם. בין המגוייסים, עמנואל רוזן, אורלי וילנאי פדרבוש, גיא מרוז, גל גבאי ואחרים.
היום, לאחר שגאידמק הסתבך ונאלץ למכור את התחנה, מתגלע סכסוך בינו לבין רוזן שגם הוא, על פי הפרסום של דרוקר בערוץ 10 זכה לשכר של 50,000 ₪ בחודש ולאחר ששכרו הולן, הגיש רוזן לבית המשפט בקשה לפירוק החברה בבעלות גאידמק.

לפני פרסום הכתבה אודות זיסוביץ' ב'פירמה' פורסמה הכתבה באתר האינטרנט של 'גלובס'. זיסוביץ' הבהיר, טלפונית, לחגי גולן כי קישור הרצת בוסקילה לראשות העיר שדרות עם הראיון שערך בעבר ב'תיק תקשורת' עם גאידמק, מופרך משום שהראיון הטלוויזיוני נערך שמונה חדשים לפני שהכיר בכלל את בוסקילה. לאחר השהייה, הוסרה הכתבה מאתר האינטרנט. גולן אמר לזיסוביץ' כי הגליון כבר מודפס ולכן, יפרסם הבהרה לפיה בזמן עריכת הראיון עם גאידמק, לא היה למנחה 'תיק תקשורת' כל קשר עימו. ההבהרה פורסמה במקום מוצנע והעובדות לא קילקלו את הסיפור.

האם זה מיותר לציין כי זיסו ביקר בתכנית אמצעי תקשורת מסויימים? כי גורמים מאותם אמצעי תקשורת פנו למנהלת הטלוויזיה החינוכית בתביעה להעיפו? כי אולי הפרסום לא היה מקרי? כי זיסוביץ' חובש כיפה ובחוגי העתונות מייחסים לו נטיות 'ימניות'?
עובדתית, היו עיתונאים- כתבים ועורכים שהחרימו את התכנית בהגשתו.

ועכשיו?
בוסקילה ראש עיריית שדרות, זיסו דובר אוניברסיטת בר-אילן וכל דריסת רגל שלו בתקשורת נמחתה, עמנואל רוזן מועסק במקביל ל'תיק תקשורת' באחד מערוצי הטלוויזיה המסחריים וגלובס ימשיך לפרסם 'כתבות תחקיר'. הבוקסה של חגי גולן ב'רדיו גאידמק' נמחקה, לעת עתה, וזיסו נאלץ להסתפק בהתייחסות ביקורתית לשכרו ולעצם העסקתו של גולן אצל גאידמק, בבלוג של רביב דרוקר ולא בתכנית ביקורת התקשורת- כפי שהיה, מן הסתם, מעדיף לעשות.