מדינת ישראל צריכה אמא: אנחנו יתומים

פעם היינו שרים בתנועה "רוסיה אמנו, סטאלין אבינו, הלוואי והיינו יתומים". פשקוויל שהופץ הבוקר בשכונות החרדיות בירושלים קורא להמונים להגיע לעצרת מחאה, כזו שהחילונים לא הצליחו לייצר. "לא ייתכן שאם לבן פחות מוכשר תרעד מפחד בלילות על בנה שעלול ליפול חלל לטומאת החילוניות" הם מכריזים ולא שוכחים להזכיר את אוכלי השפנים והחזירים.  אנחנו קנינו את ההבטחות של יאיר לפיד, חלקנו אפילו הצביע עבורו. היום מתברר שקנינו בעיקר שקרים המלבינים כשלג ליד הסיפורים על ראש הממשלה. אז יאללה. יאיר, ביבי, לכו הביתה

 בלשון מליצית היה אפשר לומר שמנהיגי תנועת החרות "מתהפכים בקברותיהם" כשהם רואים לאן הגיעה תנועתם. לאיזה ביבים ירדו מוביליה. רובי ריבלין, מהאנשים הישרים בתנועה צריך לשמוח שאינו מייצג אותה כיו"ר הכנסת. מיקי איתן צריך לשמוח שאינו חבר כנסת מטעמה. הם צריכים לשמוח כי אין היום בתנועה הזו לא הדר ז'בוטינסקאי, לא צניעות ולא חמלה. לתוך הקדירה הנאה הזו מתגייס בלב שלם ובנפש חפצה שר האוצר שמדקלם את המנטרות על "הצלת המדינה" – אז אולי כדאי שנגיד לכם ישירות, יאיר, ביבי: מוותרים לכם. לא רוצים שתצילו אותנו. כי הצלה כזו כמוה כתפוח המורעל שהגישה האמא החורגת לשלגיה.

פשקוויל חרדי
פשקוויל חרדי

הפשקוויל החרדי: בואו ברבבותיכם

מוחלים לכם על הטובות. תנו לנו כלכלן שיודע פרק בכלכלה חדשה. שמבין שניתן להמשיך ולחיות עם תקציב גרעוני ושמבין היטב שיש ממי לגבות את הכסף. גם אתם מבינים זאת, אבל אתם בוחרים לגבות את הכסף מן העניים. זה הכי קל בעולם להפיל רבע מעול הגזירות על העניים, כי אין להם קול. כי הם לא יתרמו למערכת הבחירות הבאה שלכם. כי הם לא יטיסו אתכם לחו"ל וישכנו אתכם במלונות פאר עם ספרית צמודה. אבל, מסתבר, יש ביכולתם למלא עבורך, אדוני ראש הממשלה, את הבריכה הפרטית בקיסריה. גם לשלם עבור ניקיון החווילה הנאה שלך למרות שאינך מתגורר בה וגם לקנות לך גלידה שתמתיק את ימיך המרים.

שלום חנוך אמר בראיון בסוף השבוע כי "המדינה הזו צריכה אמא". אמא במובן של אמא. כמו האמא הפרטית שתמיד נמצאת שם בשבילנו, שמוותרת על הנאותיה הפרטיות כדי שירווח לילדיה, שדואגת לנו. שאיכפת לה מאוד מאיתנו. באותה מידה, מדינת ישראל צריכה אבא. אבל אנחנו יתומים.

הפחד החרדי הגדול

 יאיר לפיד גייס, במידה רבה, את הקולות למפלגתו כי הבטיח לפגוע בחרדים. כמה נעים להתלכד סביב אויב משותף. שייצאו לעבוד ושיתגייסו לצה"ל ושוויון בנטל וקיצוץ בקצבאות הילדים: איזו מנגינה ערבה לאוזן החילונית, אלא שכבר משמיעתה צף ועלה לו חשד מטריד סביב הסיסמאות הקליטות של המועמד המיוחצ"ן לעייפה. רגע, חשבנו, פגיעה בקצבאות הילדים, במי היא פוגעת בעיקר אם לא בילדים? אהה, הבנו. לפיד בקיא במקורות ומאמץ אותם "אבות אכלו בוסר", זה סימן שהילדים יצטרכו לסבול. אז שיהיו רעבים. מה יש?

בפשקוויל שלהם לקראת ההפגנה כתבו החרדים: "גזירות השלטון מאיימות על עתיד העם כולו" והציגו תמונה של חרדים כבולים זה לזה בשלשלאות. הפשקוויל קורא לאנשים להתייצב הערב, יום חמישי ל"עצרת הרבבות", כדי למחות, בעיקר נגד גיוס הבנים לצה"ל. "בעצרת הרבבות נקבע את גורל צאצאינו" הם כותבים  ובפשקוויל אחר מצהירים "כולנו במערכה נגד חילון צאצאינו..לא ייתכן שאמא לבן 'עילוי' תישן טוב בלילה ואם לבן פחות מוכשר תרעד מפחד בלילות על בנה שעלול ליפול חלל לטומאת החילוניות, בצה"ל ובשירותים לאומיים ואזרחיים": הניסוח המקומם הזה, המשחק לידיו של שר האוצר נמשך בתיאורים המלבבים שלהלן: "לא נמסור את עצמנו למחללי שבת ואוכלי נבלות וטריפות: לא נמכור את ילדינו לנוחרי שפנים וזוללי הארנבת והחזיר, לא נעביר את בנינו לאלו שתוצאות חינוכם סמים ורצח, לא נפקיר את צאצאינו בידיהם של חסרי שליטה עצמית" ועוד: "גוזרי הגזירות יושבים בימים אלו וממששים לנו את הדופק".

אחרי שורת הצהרות כאלו, מי לא יתמוך בלפיד שהחליט להראות להם מה זה?

כולנו מסכימים שהסיסמא של יאיר על שוויון בנטל ועל חרדים עובדים ועל מקצועות ליבה עבדה עלינו חזק. עבדה עלינו, זה הביטוי המדויק. כי לא לכך חתר לפיד. הוא, למעשה, חתר להפוך את כל העניים במדינה לעניים יותר.

אני מנסה לחשוב, מה יקרה אם אנחנו, הציבור, חילוניים וחרדים גם יחד, נפיל את הממשלה? האם כל האיומים הנוראים יתגשמו? האם נהפוך חס וחלילה ל"יוון"? והרי ביוון יש פחות עניים מאשר בישראל. אז מה באמת יקרה?

היוונים, למעשה,  יכולים לעשות לנו בית ספר. אז אולי בגלל זה המנהיגים שלנו לא רוצים שנהפוך ליוון?  

 

 אחרי הדוגמא האישית הנהדרת שאנו מקבלים ממנהיגנו הדגול, אנחנו פשוט נשברים. אם המנהיג שלנו נוהג ברוחב לב כזה, בחמלה כזו, מי אנחנו שנצא לרחוב למחות על גורלנו? אז אנחנו ממשיכים להתנהג כמו ילדים טובים. אנחנו אוכלים את כל הסיסמאות הנבובות על הצלת המדינה למרות שכלכלנים בכירים מאוד מאמינים שאפשר להציל את המדינה, אבל קצת אחרת. אולי על הגב של עשירון אחר באוכלוסיה?

ביבי ויאיר, יאיר וביבי. לא רוצים אתכם בממשלה שלנו. לא רוצים ממשלה ערלת לב, חסרת חמלה. אנחנו גם לא מאמינים לכם. יש לכם רקורד . על הרקורד הנפלא של ביבי ורעייתו כולם מדברים ברשת. על הרקורד של יאיר נוכל לומר כרגע רק שהוא שיקר במצח נחושה. אז אנחנו לא רוצים אתכם. נבחרתם בבחירות דמוקרטיות? יופי. עכשיו הדמוקרטיה לא רוצה אתכם. תלכו הביתה ותעשו לביתכם. יש להניח שלביבי יש די חסכונות. וליאיר מצפה קריירה עיתונאית/סלב'ית מזהירה ומתחדשת מעבר לפינה.  ושניכם שארמנטים, כריזמטיים. תהיו מרצים מבוקשים באמריקה. אז בחיאת, תעזבו אותנו.

המדינה שלנו צריכה אמא, כך אמר שלום חנוך. בעצם, היא צריכה גם אבא.

עוד על המחאה החברתית

ועל התקרנפות התקשורת המאמרים פורסמו במגפון.

מאת: ora21

אורה עריף כץ. עתונאית, כותבת, ספרנית. חוקרת תרבות (תואר שני)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s