הראיון של נפתלי בנט: אז מה הוא אמר לנסים?

מפתיע או לא, עד כמה השיח אחיד, נחרץ, חד משמעי, משוכפל. נסים משעל חזר מהכפור ולא כדי להיראות כמו הדודה הזקנה והחלשלושה. כמו אמסטף העט על טרפו, התנפל ונעץ את שיניו בנפתלי בנט וכמו בימים הטובים, עשה את כותרות העיתונים ומהדורות החדשות של יום שישי ותעזבו אותנו מעובדות.

באמת, עזבו אותנו מעובדות. אם גם "ישראל היום" וגם ביבי נתניהו וגם "ידיעות אחרונות" אומרים שבנט קרא לסרב פקודה, אז בנט קרא לסרב פקודה. זה משרת את כו-לם. לא? אז למה לקלקל? זה משרת את האינטרסים של ראש הממשלה שבנט מכרסם בכוחה של מפלגתו, את האינטרסים של הפוליטיקאים הנאבקים על כל מנדט ולכן, כמו שלי יחימוביץ', בוחרים בהצהרות פופוליסטיות כי "הסרבנות מסוכנת",או את משה (בוגי) יעלון שכנראה מאמין שיהיה שר הביטחון הבא, ובוודאי את נסים משעל שיצא, סוף סוף, מאפלה לאור גדול.

כדאי לשאול מה יותר מסוכן, באמת: האם הסרבנות מסוכנת או שאולי השקרנות מסוכנת יותר? התקשורת, שתמיד מתנהגת כמו עדר, הצליחה לעשות זאת גם הפעם: לא להקשיב למה שהבנאדם אומר, אלא לחזור כמו תוכי על הנרטיב שעושה כותרות. הנה קיבלנו כותרת, למה לקלקל. סירוב פקודה? היא עטה כמוצאת שלל רב על הגיבור מסיירת מטכ"ל. הנה, זו כותרת.

משבחים את נסים משעל, טופחים לו על השכם על תרבות טלוויזיונית של שוק (מבקשת סליחה מהשוק, זה רק הדימוי הרווח בתקשורת, זה לא אתה באמת) שבה המרואיין, אם הוא רוצה שיקשיבו לו, שיחפש במה אחרת, כי בטלוויזיה שלנו לא מקשיבים. בטלוויזיה שלנו מתלהמים, צועקים, נכנסים לדברי האחר, מתנפלים עליו וקורעים מעל פניו את המסכה הנוראית – אמיתית או וירטואלית, ואז מציירים את דמותו המעוותת ביד אמן. המצגת שראינו בתכנית עוררה גם תחושת אי נוחות קלה סביב השאלה שמא, באותה הזדמנות,  הראיון של משעל שוודאי שירת אותו ואת שידורי קשת בערוץ 2, לא תוזמר גם במגמה למצוא חן בעיני כמה פוליטיקאים.

נסים משעל עשה זאת בעבר ולמגינת לבו, הוא נעלם מהנוף הטלוויזיוני עד שבאה מערכת הבחירות המבורכת ופתחה את זרועותיה בחיבוק חם. בוא, נסים, וכסח את הפוליטיקאים ותן לנו את ההצגה הכי טובה בעיר, כי זה מה שאנחנו אוהבים. לשבת על היציע ולראות מרואיינים מדממים.

לא ספרתי כמה פעמים בנט אמר "אני לא קורא לסירוב פקודה". לא ספרתי כמה פעמים הוא ואנשיו אמרו אחר כך בראיונות רדיופוניים וטלוויזיוניים שהוא מתנגד לסירוב פקודה. לא ספרתי כמה פעמים שב בנט ואמר שמצפונו לא יתיר לו לפנות אנשים מביתם, יהודים או ערבים, ולכן יבקש שישחררו אותו ממשימה זו, וגם לא ספרתי כמה פעמים הוא אמר שזה לא תפקיד צה"ל לפנות אנשים מבתיהם. אבל הוא אמר את כל הדברים האלה הרבה פעמים. את התקשורת זה לא מעניין. ראש הממשלה יוצא בהצהרות על חומרת ההתבטאות, שלא לדבר על נציגי השמאל שהמציאו את סרבנות המצפון.

ואגב, כל המתלהמים עשו שגיאה חמורה בחשבון. ההתבטאות הזו המיוחסת לבנט, רק תוסיף לו מנדטים: את הקולות של הימין החושב כמותו וגם את הקולות של כל אלה שמאסו בתקשורת הממציאה ומנסחת ומכתיבה את השיח, גם אם במחיר קל של עיוות המציאות. את התוצאות נראה ביום הבחירות.

פורסם במגפון

מאת: ora21

אורה עריף כץ. עתונאית, כותבת, ספרנית. חוקרת תרבות (תואר שני)

תגובה אחת על ״הראיון של נפתלי בנט: אז מה הוא אמר לנסים?״

  1. לא רק שבנט לא אמר דבר חריג אלא שבהחלט נכונותו לא למלא הוראה תוך תשלום המחיר של אי ציות ומבלי להטיף לאחרים לא לציית היא בגדר מה שמותר לכל אזרח ובלבד שהוא מוכן לשלם את המחיר של אי הציות-כפי שאכן הצהיר-אני לא ממש מבין את ההתנפלות עליו שבוודאי נועדה לצרכי בחירות בלבד.מפליא ששוחרי זכויות האדם אינם מתייצבים להגנתו-אולי בגלל שהוא נמנה על הימין

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s