עיתון הארץ, גדעון לוי וחיות אחרות

מצב עיתון הארץ אינו מתמצה בשורת ההפסד במאזן. מאחורי המשבר הפוקד את העיתון עומדים מתחים בינאישיים ואנומליה של כפל תפקידים בעיתונות ובהנהלה. בין כל אלה הולכים לאיבוד הרבה עיתונאים שהייאוש שלהם בכלל לא נוח. לא כולם יישארו בעיתון. אחת מהם, הכתבת לענייני רווחה דנה ויילר פולק פוטרה בשקט. ועכשיו, אין לעיתון כתב רווחה במשרה מלאה וגם לא כתב פוליטי. התקנים בוטלו.

מה שמתרחש מאחורי הקלעים של עיתון הארץ משקף אווירת משבר חמורה. הפיטורים הקרבים רק מוסיפים שמן למדורה . העיתון בעל האג'נדה הפוליטית והכלכלית מוותר על תחומי מפתח בסיקור העיתונאי ובכך מגביר את החשש כי תחומי העניין של בעליו הולכים ומצטמצמים- ובמקביל, מרחיקים את העיתון עוד יותר מ"העם". החלטת העובדים להשבית את העיתון הייתה מפגן מחאה יחיד מסוגו – אך הצביעה גם על אווירת ה"אין לנו יותר מה להפסיד".

למה גדעון לוי התנגד לשביתה?

באסיפת העובדים של עיתון הארץ ביום רביעי האחרון, בהשתתפות חסרת תקדים של כמאתיים עיתונאים, הוחלט ברוב של שני שליש מהמצביעים על השבתת העיתון. למחרת, יום חמישי, לא חיכה למנויי הארץ- דה מרקר העיתון על סף דלתותיהם. זה לא היה צעד של מה בכך. עיתון הארץ הרגיל את קוראיו לשגרה אמינה של קריאת העיתון במשך עשרות שנים. החלטת ההשבתה הייתה, אם כן, סימן דרך גורלי בדרכו של העיתון המקפיד לשדר לקוראיו אמינות ואיכותיות שיטתית ועקבית.

העובדים שהרימו את אצבעותיהם בעד ההשבתה היו מודעים לכובד המשקל של החלטתם. המהלך שלהם סימן שבר חסר תקדים והצביע על משבר האמון העמוק שהתגלע מול הנהלת העיתון.

בין העיתונאים שהתנגדו למהלך היו עורך הספורט שלומי ברזל והפובליציסט גדעון לוי. ברזל שהיה אחראי בעצמו לפיטורי עובדים במחלקתו הסובלת, לדברי עיתונאים בהארץ, מאווירת טרור מתמשכת, השתתף בהצבעה וניסה לשכנע עובדים להצביע נגד ההשבתה. גם לוי, איש האליטה הוותיקה והמוגנת של העיתון, נמנה עם מצביעי הנגד. עיתונאי שהשתתף בהצבעה ביקר את הצבעתו של לוי ושל אחרים מהמילייה שלו בטענה המשכנעת למדי, לפיה בכירים שחלקם גם מנהלים לא היו צריכים להשתתף בהצבעה מסוג זה. עיתונאי אחר כיוון את החץ הישר אל לוי ותהה כיצד היה נוהג אם במקרה, היו הנפגעים מהמהלך פלסטינים ולא עמיתיו מעיתון הארץ: האם גם אז היה מציע לפלסטינים להשקיט את הרוחות ולא למחות נגד הריבון הפוגע בהם ומסרב להידבר עימם. שאלה לגיטימית לגמרי למי שמדקדק בקריאת טורו של לוי בעיתון.

עיתון הארץ נשאר, השבוע נסגר, ומה מחר? (צילום: דן בר דב)

עיתון בלי כתב רווחה וגם.. בלי כתב פוליטי

זוכרים את פיטוריה השערורייתיים של כתבת הרווחה הוותיקה של עיתון הארץ רותי סיני? עכשיו, לאחר פיטוריה של דנה ויילר-פולק אפשר לומר, די בבירור שבעצם, לעיתון הארץ לא ממש בוער שיהיה לו כתב שייצג את השכבות החלשות, הסובלות בחברה. אמנם עורך העיתון אלוף בן התבטא בלא מעט הזדמנויות וטען כי תחום הרווחה ממשיך להיות מטופל בעיתון לא פחות טוב מבעבר. מצד שני, בתקופה של התגברות נתוני העוני, מחאה חברתית ועליות מחירים שרק הבחירות יכולות להציל אותנו מהן, הארץ הוא העיתון היחיד שאינו מחזיק כתב רווחה וגם לא כתב פוליטי במשרה מלאה. את הרווחה הצמידו לעוד תחום "פחות חשוב", החינוך, ועכשיו מתהדרים במאמר אחד בשבוע של אורלי וילנאי, מאמר אחד בשבוע של אור קשתי- וזהו ודי?
עוד יותר מפתיע המהלך של פיטורי אופיר בר זוהר שסיקרה את התחום הפוליטי. הארץ מוותר על כתב פוליטי?? ומצרף את הסיקור לכתב בכנסת? זה באמת קרה.

הדוגמאות הללו רק מרמזות מה יקרה לעיתון הארץ אחרי הפיטורים המסיביים שמתכננת ההנהלה: "אין ספק שעיתון שמפטר יותר ממאה אנשים מכח האדם העיתונאי שלו, יהיה עיתון אחר" אומר למגפון גורם בוועד העיתונאים בעיתון.
מהמידע שזורם לכוון העובדים עולה כי ההנהלה עושה מאמצים ניכרים להשלים את מהלך הפיטורים לפני סוף השנה. בוועד מרגישים: דבר אל הלמפה. אין עם מי לדבר.

עוברים לדיגיטלי?

המחשבה על ניסיון של ההנהלה לסגור, למעשה, את המהדורה המודפסת של העיתון אינה נראית מופרכת בימים אלה, בהם רואים העובדים כיצד מנתבים קובעי המדיניות משאבים לביסוס ולהפצת המהדורה הדיגיטלית באנגלית ובמקביל מבססים את העתיד הדיגיטלי של העיתון בעברית: "אנו, כוועד, מרגישים שלא מתאמצים מספיק להחזיק את העיתון. אין ספק שעיתון שמפטר יותר ממאה עיתונאים לא יהיה אותו עיתון, גם אם אין לנו ספק שהוא ימשיך להיות העיתון הכי טוב. היינו רוצים שההנהלה תסביר את החזון העיתונאי שלה: לנו יש חששות שאין לה חזון כזה. מצד אחד, הליכה לדיגיטציה מייצרת יותר עבודה ויותר משימות ומצד שני- מצמצמים בכח אדם: איך פותרים את האבסורד הזה?" והתשובה שאנחנו מקבלים היא: 'זה המצב, ומי שלא מתאים את עצמו, לא ישרוד'". אומר חבר בועד.

גם דבריו שלו על עיתון הארץ שימשיך להיות "הכי טוב" הם אוקסימורון, המשתקף בשאלתו "אם הולכים לייצר עוד עיתון סטנדרטי, אז מה התוחלת? הרי תחומי סיקור שלמים ייעלמו". אם הדברים שלו אינם משקפים את האבסורד, הרי נימת הייאוש והפקפוק הנשמעת מקולו עושה זאת: אנו עדים למצב שבו אפילו ראשי המאבק אינם בטוחים כלל וכלל שהעיתון יינצל. אפילו רעיונות לבקש מבית הדין צווי מניעה נגד הפיטורים לא זכו עד כה לתמיכה נלהבת: תופעה המשקפת יותר מכל את הרמת הידיים, את אימוץ המנטרה של ההנהלה שאותה ביטא השבוע מו"ל העיתון עמוס שוקן במכתבו לעובדים: זה המצב Take it or leave it.

ומה עם כתב בוושינגטון?

המהדורה הדיגיטלית באנגלית מתנהלת מוושינגטון על ידי חמי שלו שלדברי עובדים חולש על כל מה שמתרחש בגולה הדווייה, עד כדי כך שלכתבת העיתון בוושינגטון נטשה מוזגוביה יש סיבה לדאגה. אבל בינתיים יש שם בחירות.

"הסיפור האמיתי" אומרת לנו עיתונאית מהארץ "הוא על המעמדות והקליקות. עכשיו הכל נפתח, כשאנשים מגלים שכל אחד דואג, בשורה התחתונה, לעצמו. אם מישהו השלה את עצמו שעיתונאי בכיר וותיק שמוגן בחוזה קיבוצי יגן עליו מפני פיטורים, עכשיו הכל מתפוצץ לו בפרצוף. מעולם לא הייתה אחדות שורות, ועכשיו הדבר הזה נחשף במלוא כיעורו".

בתגובה למכתבו של שוקן לעובדים נמסר מן הועד "אנחנו דוחים את טענותיו ואומרים שלא דייק בדבריו". ואשר להמשך הצעדים: "אנו שוקלים את צעדינו לשבוע הקרוב וממשיכים להתנהל באחריות".

פורסם במגפון ביום שישי האחרון

מאת: ora21

אורה עריף כץ. עתונאית, כותבת, ספרנית. חוקרת תרבות (תואר שני)

5 תגובות על ״עיתון הארץ, גדעון לוי וחיות אחרות״

  1. אורה, דברים יפים כתבת. אבל לא מציאותיים.
    הארץ אולי לא יהיה הארץ בלי כתבת פוליטית ובלי כתבת רווחה. אבל יהיה הארץ.
    הארץ עם כתבת פוליטית ועם כתבת רווחה – אולי לא יהיה כלל.
    אני קורא את העתון הזה שנים רבות ויש לי הערות והשגות על מדיניות העריכה שלו. אבל אני רוצה שיתקיים. לא ראיתי בשום אתר שעוסק בתקשורת וגם בתקשורת המודפסת ומשודרת לא מצאתי את פתרון הפלא, איך להחזיק אמצעי תקשורת (הארץ, מעריב, ערוץ 10) בלי לצמצם בהוצאות.
    הלוואי והיה לי רעיון והייתי מציע אותו בחינם לכל האתרים. אין לי רעיון.
    לכם יש?

  2. שלום
    בדי מרקר של שמחת תורה עמ' 10 " בסוף שנות ה 30 של
    המאה הקודמת כשהממסד הציוני התנגד ממניעים פוליטיים
    ליבוא של זני תמרים ממדינות ערב, הבריחו.." שקר גס
    עלילת דם ממש. אכן בעמוד 12 הסיפור האמיתי. מי שאסר
    היו מדינות ערב מי שהבריח לארץ-ישראל היו הציונים.
    בשני דפים עוקבים שני סיפורים הפוכים.
    בעיתון עצמו עמ' 14 בין מאמרי דעות מאמר מוטרף
    לחלוטין של אחד זוהיר אנדראוס. פארודיה? אירוניה?
    מזימה אנטיערבית? רק דוגמה: נכתב: מחיר קופסת מלבורו
    4$ אם 100 אלף ערבים יחרימו את מלבורו ליום אחד
    תפסיד החברה ארבע מאות אלף $ וזה "יזעזע את אמות
    הסיפים של הכלכלה המריקאית", סוף ציטוט. מילא הכותב
    שבודאי לא היה בהכרה מלאה כשכתב את המאמר המוטרף אבל
    היכן העורך והכבוד של העיתון.
    אלו רק שתי דוגמאות וזה יהיה גרוע יותר.זה חוזר יום
    יום. לסגור במקום לגסוס גסיסה משפילה.

  3. הבעיה שלי עם הארץ אינן הדעות ,חלקן ההזויות ממש,שמוצאות בו מקום. מה שעיתון הארץ עושה לקוראיו גובל בהתעללות רגשית ממש. יש בעיתון מאמץ מודע מכוון להציג את ישראל בקלונה,להציג עמדות נגדות כמשהו מתועב ולא מוסרי,להציג את כולנו כחברה כובשת ומשעבדת העושה זאת מתוך רצון להתעלל בשכניה התמים. נעשה מאמץ אדיר להעלות באוב כל פרשיה לא מכובדת או אילו מביכה נושנה ממש כאילו התרחשה אתמול . נעשה מאמץ אדיר לקעקע את המיתוס הציוני ללא כל התחשבות בכך שמיתוס ונרטיב של עם חיוניים לקיומו ממש כמו כל מערכת נשק . הארץ אינו רק עיתון פוסט ציוני הא בהחלט עיתון אנטי ציוני המבקש להקים כאן מדינת כל אזרחיה ללא כל מחויבות לרעיון הציוני או למסורת היהודית.

    הארץ תמיד היה עיתון אנטי חברתי הגם שבעבר נתן אפשרות ביטוי לכמה סוטים חברתיים אחד נפטר[כספי] השנייה פוטרה [סיני] ושטרסלר לעולם עומד. זה לא מקרי-המחויבות בישראל למדינת רווחה נבעה מהיותנו מדינה מגויסת שתמיד תצטרך להיות מגויסת. חברה מגויסת אינה יכולה להפקיר את הפרט לגורלו -הארץ במפורש יוצא נגד השקפות אלו-ה"שמאלניות" שלו תמיד הייתה קשורה בליברליזם כלכלי חזירי.

    ועדיין מדובר במקום עבודה ואם העיתון יקרוס יימצאו רבים מובטלים-להארץ אין בעיה עם זה-לי יש

  4. תמיד טוב לשמוע על מה שמתרחש מאחורי הקלעים. כמנוייה של העיתון, לא קיבלתי את הגליון של יום חמישי, כפי שכתבת וכפי שכולם יודעים – הייתה שביתת עובדים. אבל מה שהתרחש בחדרי חדרים לא היה ידוע לי. וכעת לעצם העניין – במקביל להארץ אני קוראת באינטרנט את NRG וגם את YNET. אני נוהגת כך זמן רב. אני מצרה על הפיטורין והמחסור בכתבים מקצועיים המתמחים בתחום ספציפי אבל אמשיך במנוי משום מודעת לחשיבות הפלורליזם במדינתנו. הארץ מספק אולי אמירות קיצוניות "שחלקן הזויות" אבל עדיין ישנם כמה בינינו שלא מוכנים לקבל תמונה חד ממדית של העולם.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s