תפילת ערבית של מעריב

עסקת רכישת מעריב על ידי שלמה בן צבי אינה עוד פרק בקריסת העיתונות. היא משק כנפי ההיסטוריה של העיתונות הישראלית, שכן היא מסמנת מפנה עמוק בכל מה שהורגלנו אליו כעיתונאים וכצרכני תקשורת

חילופי הבעלות של העיתון מעריב אינם שינוי סמנטי או פורמאלי גרידא. העיתון שעבר מיד ליד בעשורים האחרונים הגיע עתה לתחנה הסופית, לשבט או לחסד. וכבר אני למדים כי בן צבי עומד לפטר מאות עובדים באבחה אחת עם בשורה מפוקפקת כי מעריב לא יאוחד עם מקור ראשון, כשהמענה היחד שנותר בידי העובדים הוא כינוס "אסיפת חירום" חסרת שיניים.

ניתן לתהות מה השיקולים שהנחו את שלמה בן צבי, בעליו של העיתון מקור ראשון שאף השתלט על עיתון הצופה, בהחלטתו לרכוש את מעריב. חשש גדול מנקר, שמא מדובר במהלך המסמן את סופו המוחלט של מעריב כפי שהכרנו אותו, בימיו הטובים ובימי השפל שלו גם יחד.

בניסיון לצייר סצנריו סביב החלטתו של בן צבי וסביב מגמותיו, יש לזכור שבן צבי הפגין תיאבון בריא כשבנוסף לפעילותו במקור ראשון-הצופה חווה אפיזודה של הקמת עיתון חינם. מישהו זוכר את 'ישראלי?' עיתון שהוקם על ידי בן צבי ושלדון אדלסון, ועל חורבותיו קם 'ישראל היום'. העימות המשפטי סביב סגירת העיתון, מול שלדון אדלסון, לא תם, אבל הנוקאאוט של אדלסון עם הצלחת ישראל היום, ודאי לא מצא חן בעיני בן צבי שמן הסתם חיכה לשעת כושר להשיב לו כגמולו, ולא רק במסדרונות המשפט.

ייתכן שלרכישת מעריב יש חלק בכך. מהלך המלמד משהו על האיש בן צבי ועל שאיפותיו בענף התקשורת , ולא מדובר בדבר שלילי בהכרח, אלא שמעריב מתקשר, אינטואיטיבית, אצל ציבור הקוראים עם משהו שונה לחלוטין ממה שבן צבי עלול לעשות ממנו.

הזדמן לי להכיר מקרוב את מעריב הישן והטוב של שנות השמונים, אז כתבתי שם. מעריב היה עיתון ככל העיתונים. מקום פתוח שכותביו יכלו להרגיש שמותר להם לסקר התרחשויות מבלי להיות מחויבים לתפיסת עולם כלשהי. דבר טבעי לגמרי לכל מי שעבדו בעיתונות לא מפלגתית. מהיום, אם תושלם עסקת בן צבי כמתוכנן, נפל דבר. מה שהיה פעם הכי טבעי בעיתון כמו מעריב עלול להתברר כמהלך של שינוי הקוד הגנטי של העיתון הזה, עד לבלי הכר.

 הכרתי מבפנים גם את העיתון מקור ראשון בבעלות שלמה בן צבי. הייתי כתבת פרלמנטרית של העיתון בשנים 2004-2005, שנות כהונתו של אריאל שרון כראש ממשלה, עד לתקופת ההתנתקות. אוכל לומר שהייתי נטע זר במסדרונות העיתון. כתבת פרלמנטרית של מקור ראשון שלא עוטה שביס לראשה ומראיינת את יוסי שריד ואת אחמד טיבי, זה לא מסוג הדברים המתעכלים בקלות אצל הבעלים, ותעיד על כך שהותי הקצרה בעיתון. כתבים אחרים של העיתון שעסקו במילייה הפוליטי הפתיעו אותי בהיכרותם השטחית, שלא לומר חוסר היכרות מוחלט עם מחצית או יותר מחברי הכנסת.
זמן לא רב לאחר מכן, לקח לעצמו בן צבי גם את כסא העורך הראשי של 'מקור ראשון' במקום העורך אמנון לורד, שהוא במקרה חילוני.  במהלך המינוי העצמי של בן צבי לעורך הראשי יש אמירה בוטה על רצונו של המו"ל להיות מעורב. תארו לעצמכם שנוני מוזס, או נוחי דנקנר (עד אתמול) היה ממנה את עצמו לעורך ראשי של העיתון בבעלותו. רק לחשוב על הביטויים העסיסיים שהיו מוצאים לתיאור המהלך בדה מרקר..

האיש הזה , שלמה בן צבי, הוא האדם שרכש את מעריב. בעת הרכישה הוא פיזר הבטחות על המשך העסקתם של שלוש מאות איש, רובם עיתונאים, במעריב, אבל כולנו יודעים היום מה ערכן של הבטחות מסוג זה בענף התקשורת.

האם ניתן להעריך כי מעריב ימשיך להיות אותו עיתון שהיה עד היום, ואפילו בימי השפל שלו, או שיש מקום לחשוש פן טעמו האישי והעדפותיו של המו"ל הדומיננטי החדש יגנבו לעיתון את 'המוח' ( שלא כמו חבר הכנסת יחיאל חזן, שטען ב-2005 כי לקח רק את הפאנלים של קלטות ההצבעות הכפולות, אבל את המוח השאיר במחסן?). האם כמו שמהמרים בענף התקשורת חפץ בן צבי רק ב'פאנלים': ב'מותג' של מעריב? או שמא הוא רוצה גם את המוח?

ובמציאות הכלכלית של העיתונות היום, האם מעריב ישרוד זאת?

זה עצוב לראות עיתונות שהייתה העוגן ומרכז העניין של כל בית בישראל עוד לפני קום המדינה הולכת ומתפרקת מנכסיה. אלה שחוגגים את קריסת מעריב היום, יקרסו גם הם מחר. הייתה תקופה, שבה מערכת מעריב בירושלים הייתה כמו בית. יוסי שטרן ישב בישיבות המערכת ואייר שרבט על פיסות נייר את הפרצופים שלנו. אחר כך, מסר את האיורים לידינו.

אבל, אולי אני רואה שחורות. בהארץ דה מרקר אמיר טייג חושב, כמה לא מפתיע,  שזו דווקא בשורה טובה למעריב: "מכירת מעריב לשלמה בן צבי היא בשורה טובה עבור קוראי העיתון, ועבור שוק העיתונות בכללותו. אומנם מהלך השינוי הצפוי במעריב יהיה כואב ויכלול פיטורים של מרבית עובדיו, אך עצם יציאתו של דנקנר משוק המדיה היא חיובית מאוד". טייג מאמין ורוצה שבן צבי ייתן לכותבי מעריב 'עצמאות'.

מחר או מחרתיים, נדע.

מת אב ומת אלול. ומת מעריב?

פורסם במגפון

מאת: ora21

אורה עריף כץ. עתונאית, כותבת, ספרנית. חוקרת תרבות (תואר שני)

3 תגובות על ״תפילת ערבית של מעריב״

  1. אורה, אתמול פרסם יואב יצחקי באתר "חדשות מחלקה ראשונה" מאמר שמשקף סוג של מילות פרידה לעיתונות הכתובה. כעת מגיע תורך. רק הכותרת מעבירה צמרמורת. מה יהיה?

  2. תודה תרצה יקרה. העולם משתנה. נורא עצוב בשבילנו, שגדלנו על העיתונים, אבל אפילו אני כבר חוטאת עם ספר אלקטרוני (אל תגלי לאף אחד..). לפני כחודשיים כתבתי על קריסת העיתונות וחטפתי תגובות שאני נסחפת, אבל זה היה כל כך קרוב.. העיקר שתהייה שנה טובה(:

  3. כנראה אני אחד האחראיים לקריסת מעריב למרות שהעיתון בכללותו לא הרגיז אותי מעולם במיוחד, הייתה לי רתיעה בלתי ניתנת לשליטה מרכישת עיתון שבו אדם רדוד כמו בן כספית [שדעותיו-אם יש לו כאלה-לא הפריעו לי] הוא כוכב עליון. עיתון שכתבת סגנון שטחית כמו יעל פז מלמד היא מגדלור השמאל -אפילו לשמאל זה לא מגיע.

    אבל בדרך זו אני אחראי לקריסת רוב העיתונות היומית. אני קונה ידיעות ביום שישי והארץ לאישה בגלל כל יתר המדורים [כל אלו שמעצבנים אותי שם-בערך עשרה-מופיעים באתר]. בסופו של יום הקריסה היא בגלל האינטרנט-אני יכול להרכיב לעצמי עיתון הרבה יותר טוב מכל מה שמתפרסם בחינם ברשת וגם אני לא אוהב לשלם עבור מה שאפשר לקבל בחינם-לעיתונים אין היום ערך מוסף אמיתי.

    העולם משתנה-בדואר אין יותר שירותי מברקה את הפטיפון סילקנו[אצלי הוא עוד עומד אבל לא בשימוש כמעט] וגם קלטות הווידאו עברו מהעולם ועמם בקרוב הדיסקים-ככה זה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s