רוצים 'אבא במאה'? חוק הספרים והיצרים

 

המאבק היצרי סביב מבצעי ה'אבא במאה' ומבצעים מקבילים של סטימצקי משמח, ולו משום שהוא מצביע על אכפתיות  בעולם שבו הנורמה השלטת היא 'לעשות לביתי'. פתאום קמים אנשים ונזעקים מרה נגד הפגיעה בסופרים הישראלים שנעשקים תחילה בידי המו"לים ולאחר מכן, בידי רשתות השווק הגדולות המדמות את עצמן לשוק ירקות ופירות שמחיריו יורדים בערוב יום שישי, לפני שהמוצרים יירקבו ויושלכו לפח.

אלא שבין הנהנים מהפירות והירקות המוזלים, או אלה שנזרקים ונאספים חינם, יש הרבה אנשים נזקקים שאינם יכולים לשלם עבור הענבים היפהפיים והבוהקים שמוצעים בסלסלות מסודרות בסופרמרקט של רמת אביב.

סטונר

יש כמה אלמנטים בולטים במאבק הזה: ראשית, המו"לים שמתעללים בכותב שאינו 'סלב' ושאינו יכול להתמקח איתם ומציעים לו תשלום מביש עבור כל עותק של ספרו. לצידם מתייצבות רשתות הספרים הענקיות, שמבצעיהן אף מוזילים את התשלום לספר. תופעה נוספת שהן מובילות היא דריסה, ברגל גסה, של אותן חנויות ספרים קטנות ואינטימיות, שבהן המוכר יכול גם להמליץ על ספר טוב, אך אינן יכולות לעמוד בתחרות מול הבולדוזרים שמציעים ספרים במחירים כה נמוכים. אני לא יכולה להתכחש לעובדה שבעניין זה יש לי סנטימנט אישי חזק מאוד, כמי שגדלה בצילה של חנות הספרים של אבא בירושלים, זו שכבר אינה בבעלותנו.

ויש את הפן של הסופרים. הפן הזה, טעון וכאוב במיוחד, ולו משום שדווקא אותה שכבה של סופרים מבוססים שמשתכרים היטב יכולה להרשות לעצמה לאסור עתה את מכירת ספריה במבצעי שבוע הספר.  ברשימה זו נמצאים, בין היתר, מאיר שלו, צרויה שלו, עמוס עוז ודויד גרוסמן. הסופרים שאינם נמצאים באותה רשימה מכובדת, משוועים למכירת ספריהם, ולו בזול. ושוב אנו עדים לתהליך הקפיטליסטי שבו רוכבים העשירים על גב העניים, ועוד זוכים למחיאות כפיים.

אלגנטיות של קיפוד

ויש עוד סוגייה, מאוד עדינה, שהעלה גם זאב גלילי. זו הסוגייה של אינפלציית הסופרים, שרובם גרפומנים שלא ראויים להתקרא 'סופרים' אך מוציאים לאור ספרי זבל בקצב מסחרר. האם אנחנו חייבים לסבסד אותם? ההצעה של גלילי מאוד פשוטה: שיחוקק חוק לגבי ספרות ישראלית בלבד – ומי שרוצה, שישלם עבור ספרים אלה מחיר מלא.

אבל זו תהייה היתממות ואף צביעות להגיד שעל הדרך, לא עלולים להיפגע סופרים ישראלים טובים שלא יודעים ליח"צן את עצמם, או שטרם הגיעו למעלת סלבס, ולשאלה הזו אין לי מענה:
אם תחליט הממשלה לסבסד את הסופרים, כשם שהיא מסבסדת מפעלי תרבות אחרים, כיצד תתחלק העוגה? למי הסמכות לקבוע מי סופר טוב ומי לא? האם התשלום הזה לא יגיע לבסוף לידיהם של הסופרים המבוססים ממילא? ובכלל, האם הדבר לא ייצור אווירה שבה ייתפשו הסופרים כעלוקות, פושטי יד, המוצצים את דמנו? מצד שני, מכירת ספרים במחיר המכבד את כותביהם, האם היא לא מאיימת על הסופרים עצמם עקב נטישת קוראים? ונותרת בעינה שאלת הספרות הזרה: למה שלא נהנה ממנה במחירים מוזלים?

אישית, רכשתי במבצעים מוזלים בשנים האחרונות את 'סטונר' הנפלא של ג'ון ויליאמס ומאוד נהניתי ממנו, את ספרה המרתק של מיוריאל ברברי 'אלגנטיות של קיפוד', את 'וולף הול' של הילרי מנטל, המשרטט בקווים מדוייקים וחיים את דמותו תומס קרומוול בתקופת הנרי השמיני, את ספריו של חאלד חוסייני והיו עוד – ונהניתי מכל רגע נפלא של קריאה.

פורסם במגפון

מאת: ora21

אורה עריף כץ. עתונאית, כותבת, ספרנית. חוקרת תרבות (תואר שני)

4 תגובות על ״רוצים 'אבא במאה'? חוק הספרים והיצרים״

  1. אולי אני נאיבית, אבל נדמה לי שהסופרים המבוססים נרתמו למאבק לא למען עצמם אלא למען כלל הסופרים, גם החדשים שאיש לא היה מתייחס למחאה שלהם. קשה לי להאמין שבתנאים הנוכחיים סופר מתחיל כלשהו חשב שיתפרנס מספרו, מדובר בדמי כיס במקרה הטוב.
    ועוד הערה קטנה לעניין הספרות המתורגמת, גילי בר הלל הסבירה יפה לפני כמה ימים כיצד מחסלים המבצעים גם הוצאות המתמחות בספרות מתורגמת: http://gilibarhillel.wordpress.com/2012/06/08/bookscostmoney/

  2. חילוקי דעות בין כלכלנים במדינות המערב משקפים את מה שאת כותבת כאן.
    אלו שמצדדים בקביעת מחיר פיקס לתקופה מוגדרת טוענים שזו הדרך היחידה לעודד פרסום ספרים איכותיים במיוחד. אלו המתנגדים למחיר פיקס מביעים ספק בתועלת ששיטה כזו יכולה לספק לשוק הספרים.
    במדינות בהן נחקק חוק ספרים במטרה למנוע הוזלה של ספרים מיד כשהם יוצאים לשוק ולאפשר לסופר להרויח את לחמו ביושר, הציבור הסתגל למצב. הצרכנים רוכשים ספר במחיר מלא או ממתינים שנה לערך, כדי לרכוש את הספר שרצו, במחיר נמוך יחסית.
    ולסיום, כולנו נהנים מהאפשרות להשיג ספרים במחיר מוזל. השאלה היא, האםאיננו מרמים את עצמנו? שכן, איכות הספרים ממש ירודה.
    מתוך עשרות ספרים שקראתי לאחרונה רק בודדים היו איכותיים וראויים להיקרא ספרות. הרוב הגדול היו כיפיים, אבל לא יותר מזה (אגב, סטונר הוא ספר מצויין. משום מה הספר לא זכה לקבל את המקום הראוי לו בארה"ב. פורסם לראשונה ב -1965 ושוב ב-2006).

  3. שירלי, תודה. גם אני מאמינה בכנות כוונותיהם, אבל כידוע, לפעמים הכוונות רצויות, אך המעשים אינם רצויים (ר' יהודה הלוי, הכוזרי)- ואני לא יודעת להכריע במקרה הזה, זמנים יגידו. האם ספרות ישראלית חדשה תעמוד בתחרות מול ספרות מתורגמת זולה?
    תרצה, את תמיד מאירה את עיני. אני מסכימה איתך (וגם כתבתי) בעניין רמת הספרות וגם בעניין סטונר: מדהים שלקח כל כך הרבה זמן 'לגלות' אותו.

  4. בקשר לאינפלציה של הסופרים – במידה ויתחילו להוציא לאור באופן עצמאי ללא הוצאה מסודרת (בתנאי שהם דואגים לאיכות העריכה , ההגהה וכדומה..), הם יראו רווח. המטרה היא להתקדם ולראות לאן השוק פונה, ולא ללכת בעיניים עצומות אחרי הזרם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s