יום אל קודס

בערוב יום ירושלים אני תוהה.
זה קורה כשאני קוראת היום בפייסבוק הערה של מישהי שרוצה למצוא חן בעיני כותבת פעילה ועיתונאית מושחזת ומוערכת בעבר, הערה שאומרת משהו על התחלחלותה מן "הצעדה של הפשיסטים בירושלים הפלשתינאית"

סליחה, המשפחה שלי נמצאת בירושלים כבר מאה שנה, אז אולי זה אומר שאני פלשתינאית? אגב, כשמרק טוויין ביקר בארץ הקודש בשנת 1869 הוא גם פגש כאן כמה יהודים, או שמא הוא הגה זאת ממוחו הנוצרי הקודח?

ירושלים. אל קודס. ויקימדיה

איכשהו, תמיד ניתן לדעת מה תהייה דעתו של כותב זה או אחר בכל סוגייה, שכן יש שבלונה ואנשים מכניסים את עצמם אליה, מרצון. ממשמעים את עצמם, כמו שהיה אומר מישל פוקו. זה בולט מאוד בתגובות בפייסבוק.

בשבוע שעבר, עמיתה מאותו מגזר רעיוני זרקה הערה כועסת וקיצונית מאוד, על הכותרות התקשורתיות שאיזכרו את העובדה שהחשודים באונס בדרום תל אביב הם מהמסתננים לישראל. היא דיברה בשם הפליטים, אותם השוותה לפליטי השואה היהודים.

פתאום חברו להם יחדיו השיח של השמאל יחד עם הדאגה הכנה לפליטים , שככל שידוע לנו רובם סתם מסתנני עבודה ולא פליטי מלחמה, אבל למה להרוס עם עובדות קטנוניות, כשאנחנו נורא דואגים להם בתנאי שלא יגורו בבניין שלנו ולא ישחו בבריכה שלנו. כל אלה נמהלו והתערבבו בשיח שרואה לנגד עיניו מטרה אחת מאוד ברורה: לחסל את הנרטיב הציוני. להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה, פליטיה, מסתנניה. למחות את העלבון הצורב של איחוד ירושלים, להיות כנענים.

אבל, כמו דוברי הכנעניות, לא זו התנ"כית, אלא זו של יונתן רטוש ואהרון אמיר ועמיתיהם שהתנגדו למה שמייצגת היהדות ולימים הציונות, אותה קבוצה מצומצמת של יהודים נבחרים שהתכחשו ליהודי אירופה ונגעלו מפליטי השואה והתייחסו אליהם כאל מצורעים, כך גם הכנענים החדשים מנסים לחלק את העם היהודי ולהעניק,  בנדיבותם,  לדיירי שכונות דרום תל אביב, אילת, ואזורי הפריפריה מתנה משמחת בדמותם של פליטים או יותר נכון מסתננים, שמה לעשות, יש ביניהם אנשים שנאלצים לגנוב כי אין להם אוכל, ולפעמים קורה גם מקרה אונס, או רצח שבוצע על ידיהם, שמצטרף לסטטיסטיקה המזוויעה ממילא ששותפים לה יהודים, ערבים וגם מסתננים.

המסתננים מוסיפים עוד נדבך למדרג הפשיעה, אבל כל זמן שזה רחוק מאיתנו, הבה נהייה הומניסטים ופלורליסטים ונביט מלמעלה על אותם ישראלים שמכתימים את שמנו הטוב, אותם יצורים ברברים שמעזים להעליב את המסתננים שנכנסו לשכונות שלהם ולהפיל עליהם ועל ילדיהם מורא. העיקר שאנחנו נהייה נאורים ונמשיך להשתייך לעולם המערבי.

מסע תענוגות לארץ הקודש. מרק טווין. ויקימדיה

ובאמת מה שייך יום ירושלים, ומסתננים שאחוז קטן מהם פליטי מלחמה, וכנעניות? השיח.

 השיח שאימצה קבוצה מסוימת מאוד שזוכה לביטוי נרחב בכלי התקשורת. השיח הזה כורך ביחד את כל הסוגיות ומדיר את כל מי שלא חושב בנוסחאות שכורכות כיבוש- סבל פלשתיני- חסימת מעבר למסתננים- ממשלת נתניהו- זה בזה.

 הקבוצה הזו מנסה גם לנכס לעצמה את הסוציאליזם ואת המחאה החברתית. כאילו לא תיתכן מחאה של אנטי קפיטליזם חזירי שלא יוצאת מבית היוצר שלהם. ואולי זה מסביר גם למה לא כו-לם, ובכללם כל מי שחושש מפני הממשלה הרחבה להחריד שקמה לנו, משום שהיא עלולה לסבול ממחלות של שכרון כוח ולנצלו לרעה כדי להנפיק עוד חוקי הסדרים דרקוניים שיפגעו בחלשים ויחזקו את הטייקונים- למה לא כולם מצטרפים למחאה שמייצגות דפני ליף וסתיו שפיר. אולי, אולי, הם מרגישים שהנערות הללו לא ממש מייצגות אותם?

פורסם במגפון

מאת: ora21

אורה עריף כץ. עתונאית, כותבת, ספרנית. חוקרת תרבות (תואר שני)

17 תגובות על ״יום אל קודס״

  1. הימין, שמהווה את הרוב המוחלט, בואו נודה, של הציבור הישראלי היהודי, עוסק כמעט ורק בשטויות של השמאל הקיצוני ההזוי. כאילו הדביליות של האלפיון השמאלני היא היא הבעיה האמיתית שניצבת לפנינו. כאילו על ידי זה שנעמיד את הקיצוניים הסהרוריים האלה במקומם, נפתור את בעיית הבידוד של ישראל בעולם, בעיית האפרטהייד בשטחים, העתיד העגום שלנו כמדינה דו-לאומית וסוף הפרוייקט הציוני.
    הייתי מת לראות פעם אחת טור או פוסט של איש-ימין שאשכרה מדבר על דרך, על רעיון, על מה לעזאזל כן צריך לעשות, במקום לשמוע בפעם המיליון השתלחות בעיתון 'הארץ'.
    אולי באמת כדאי שתוציאו את השמאל מהחוק, ואז נראה אתכם קובעים סדר יום.

  2. לרבינוביץ
    מן הצד השני, חוץ מהמנטרה של יציאה מהשטחים, הלאה הכיבוש וכד', אני לא שומעת שום אלטרנטיבה שמציע השמאל חוץ מאשר חיזוק המאחז בתל אביב וסביבתה.
    אני רוצה לראות את תנועת השמאל יוזמת אלטרנטיבה להתנחלויות בגליל ובנגב, כפי שעשתה עם קום המדינה. אני רוצה לראות את אנשי השמאל קוראים לנוער השטחים לבוא לנגב ולגליל, אני רוצה לראות את יפי הנפש עם או בלי מרכאות עוזבים את בתי הקפה ומערכות העיתונים שלהם ומחליטים שיוצאים ליישב את הפריפרייה, נראה את עיתון "הארץ" ושאר עתונים קובעים את בסיסם למשל בטבריה? (אני לא מגזימה ואומרת קריית שמונה), יחד אתם גם כמה מרכזי הייטק, כמו ביקנעם, ויחד אתם בתי הקפה, מעצבים ועוד.
    אין לי ספק שהמוני צעירים מוכשרים יצטרפו ל"התנחלויות" האלה, כל כך הרבה רוצים לברוח מתל אביב ואין להם פתרונות תעסוקתיים.
    אבל גם השמאל לא מציע שום אלטרנטיבה ציונית אמיתית. וגם אם אחרון המתנחלים יצא מהשטחים, הזועקים למינהם לא יזיזו את ישבנם מהריפוד של תל אביב.

  3. רואה שחורות,
    ראשית, תודה על ההשתלחות שלך (מזמן לא שמענו כזו השתלחות מקורית) בשמאל התלביבי מרופד הישבנים והמפונק ששותה אספרסו ולא מיישב את הנגב. צודקת במאה אחוז. את עיתון 'הארץ' משום מה לא הזכרת, אבל זה בטח מההתרגשות.

    שנית, ה-"מנטרה" של לצאת מהשטחים, היא דרך פעולה. נכון, בטח נמאס לך לשמוע את המנטרה הזאת כבר 45 שנה, אבל יש דעה כזו, שלשלוט על עם אחר זה לא מגניב ויכול אפילו להזיק למדינה הכובשת. נכון, זה מאוס ומריח מאספרסו, אבל לצאת מהשטחים זו דרך פעולה.

    אני עדיין מת לשמוע ממישהו מהרוב המוחלט והצודק, ממחנה הימין (המחנה הדו-לאומי), איזשהו רעיון, דעה, הצעה לדרך פעולה, משהו, שהוא לא השתלחות נואשת בשמאל ובעשרות תומכיו.

    אני באמת ובתמים רוצה לדעת אם יש לימין משהו חוץ משנאת שמאל. ואני לגמרי מקווה שיש לו, כי זה מה שכנראה כולנו נאכל בשנים הקרובות..

  4. אופס, טעות,
    בעיון חוזר אני רואה שדווקא כן השתלחת בעיתון 'הארץ', עמך הסליחה.

  5. כמה אופייני, להשתלח ולהאשים את האחר בהשתלחות. אבל שלא כמוך, אני לא רוצה להוריד את הדיון לתחתית של השתלחות.
    לימין, שלא תמיד אני מסכימה עם עמדותיו, יש משנה סדורה ותוכנית מעשית ומוגדרת של יישוב ארץ ישראל במיוחד בשטחי יהודה והשומרון. הם רואים בחבלי ארץ זו את חלקי הארץ המובטחת. תסכים עם דרכו, או לא. הימין מיישב ובונה על אפם וחמתם של המתנגדים. ואם אחזור לטיעון העקרוני שלי, שום ארגון שמאל לא הציב אלטרנטיבה מעשית ומשכנעת להטות את תנועת המתיישבים מהשטחים לפריפרייה בגבולות הקו הירוק. וחבל!
    השמאל אולי צודק, אבל ההתנגדות לכיבוש היא רק עמדת מחאה,ו חוץ מאשר לשלוח פקחים ושומרים לספור בתים ולתעד התנהגות של חיילים, אני חוזרת וטוענת, שלצערי לא הציבו שום פרוגרמה מעשית.
    אתה קורא לזה דרך פעולה. אולי דרך פעולה של מחאה אבל לא של עשייה פרודוקטיבית. בפורום אחר אני מוכנה לת לך דוגמאות מההיסטוריה ולהסביר לך את ההבדל.
    להאשים בשנאה זה קל מידי ושטחי מידי, הרי הצד השני טוען את אותו טיעון בדיוק. ואני לא יודעת בדיוק מי נואש יותר.
    אחרי 45 שנה הגיע הזמן להבין שדרך הפעולה שהשמאל בחר פשוט לא עובדת. הגיע הזמן לתת אלטרניטבה פרודוקטיבית ולא שמבוססת על תנועת נגד.
    מקווה שירדת לסוף דברי.

  6. רואה שחורות, אני נוטה להסכים איתך. זה נכון שצריך למצוא פתרונות ולא רק להאשים, אבל- הנה פתרונות: ליישב את הגליל והנגב. למה איש אינו מרים את הכפפה? וצודקת במיוחד בעניין התעסוקה: אנשים לא יכולים ללכת לגליל אם אין להם שם עבודה.

  7. נגעת בנקודה עצובה וכואבת, שאני מתחבר אליה באופן אישי, בתור אחד שעוסק המון בנושא הכנעני – אבל מנקודת מיעוט של פרשנות ציונית.
    וזה כיצד ? כי אני מאמין ברעיון הלאום העברי – אבל רואה בו כזהות הלאומית של עם ישראל, ולא עמי "המרחב השמי" של רטוש ואמיר (זוהי, בעיני, גישה מאוד אימפריאליסטית. אינני מבקש למחות אלפיים וחמש-מאות שנות היסטוריה, גלותיות ככל שיהיו, אלא להזכיר עוד אלף שנים שקדמו להם, שהיהדות בעצמה משתדלת למחות – זו של זהות שלא התבססה על דת אלא על שפה, מוצא ותרבות משותפים.

    אני בעיקר אומר את כל הדברים האלה כדי להביע את הזדהותי עם דברייך, אבל גם כדי להגיד שכן, יכולה גם להיות גישה ציונית "כנענית" (באופן כללי הרעיון הוא של גישה עברית לאומית, המינוח כ"כנעני" הוא כמובן היסטורי), כזו שמעדיפה לקבל ולא לשלול

  8. לא. ארגמן, תודה. אני מקבלת כמובן את דבריך. כנעני היא מלה יפה, כל זמן שלא מתעללים בה ..

  9. מי שצפה בטלוויזיה לאחרונה – ואני לא מרבה לעשות זאת כי די לי והותר – הייתה לו הזדמנות פז לשמוע מה זאת השתלחות אמיתית.
    השתלחות היא אולי ביטוי מוגזם כשמתארים הפגנה בדרום תל אביב מתוזמרת תחת שרביטה של מירי רגב.
    מכל מקום, כך זה נראה לי ואף הזכיר לי ימים נשכחים לפני הרצח של רבין. מי שמעוניין לערוך השוואה אחד לאחד שילך למוזיאון רבין, הכל מתועד שם בטכנולוגיה אור קולית….
    חג שבועות שמח…

    אורה… אל תקחי אותי ברצינות… אבל האמת… ממש הזדעזעתי. תודה על המייל – אכן לא כתבתי מזמן לבלוג, אבל מבטיחה לחזור בקרוב. תרצה.

  10. חובה לציין שהדברים האלה נכתבו לפני הפנינים של מירי רגב שאין לי אף מלה טובה לומר עליהן

  11. גם אני איני ממעריצותיה של רגב, אבל אי אפשר להתפס לצעקנות שלה ולא לראות את העובדה העצובה, שכמו בנושא הגבולות כך גם בנושא המסתננים המדינה אינה יכולה להחליט מה היא רוצה. וכך הוזנחה הבעייה כבר כמה שנים.
    המתח בין העמדה ההומניסטית ובין יצר הקיום שלנו כעם יהודי משתק את ההחלטות. וכרגיל, ימצאו איזה פתרון בשלוף כאשר יגיעו מים עד נפש. (והמים הולכים ומגיעים עד נפש)
    ועם יד על הלב, אני חושבת שעם כל הביקורת לסגנון של מירי רגב, לולא ההפגנות האחרונות רובינו היו מעדיפים להמשיך לנמנם …. לא לנמנם. לישון.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s