מחאת עיתונאים: אפטר שוק, קרן נויבך וגם עיתון אחד חדש

אז שוב ראינו על הבמה את אותם פרצופים, ושוב שמענו את אותם דברים שלא אחת לקו בצדקנות וצקצוקי לשון, אה-לה Liberté, égalité, fraternité של צרפת הקולוניאליסטית. הרבה סיסמאות היו שם. על חופש העיתונות, על צדק, על מעורבות שלטונית. אילנה דיין דיברה על תחושת הפחד המלווה את עושי התחקירים – תיאור החובר לתביעה הסוחפת להגן על עיתונאים מפני תביעות דיבה

' no matter what'  וגם התוודתה על שלפעמים עושה התקשורת עוול לימין, לא משמיעה מספיק את קולו. יאיר לפיד דיבר כבר כמו פוליטיקאי. הוא יודע איפה נמצאים רוב הקולות בקלפי, אז הוא אמר שאינו רוצה להימנות עם התקשורת השמאלנית.

אז מה היה לנו שם? חיבור מלאכותי לערוץ 1 שברגיל כולם מדירים אותו, הצהרה 'אנחנו חארות' של רזי ברקאי שהזכיר את ההתעלמות התקשורתית מהטלטלה שעברה על הטלוויזיה החינוכית: כמה עקצוצים של אי נחת 'מעצמנו', כשזה מתמזג בטבעיות עם האורקסטרה הנרטיבית של 'העיתונות החופשית'.

התחסדות בנוסח 'לתת במה לאחר' הזכירה לי לא מעט את הקריאה הפטרונית, המתנשאת והגזענית במהותה שאליה חברה נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, "למנות שופט מזרחי לעליון". איכס.

חברים ממערכת 'מגפון' בכנס. צילום: אורן זיו

בסך הכול, לא מעט אינטרסים עפו שם, מעל הבמה, שבה כל מי שהוא משהו, כלומר סלב, קיבל מיקרופון אבל נזהר שלא לתקוף באמצעותו את מעסיקיו עתירי ההון. 'הממשלה' היא גוף יותר קל לניגוח, כפי שכתבה כרמית גיא ב'עין השביעית', שם תקפה את האוליגרכים של התקשורת והאשימה אותם בדלדול השיח התקשורתי, לא פחות מאשר את הפוליטיקאים: "עם הפוליטיקאים העיתונאים יודעים להתמודד, עם הבעלים של גופי התקשורת הם כבר פחות יודעים מה לעשות. אבל דווקא מהם נשקף האיום האמיתי לעצמאותו של העיתונאי" אומרת גיא: "הגב הרבה פחות זקוף משהיה במאבקים קודמים, כשהיה ברור מי הרעים ומי הטובים. כי לאו דווקא חוקי הדיבה החדשים ישבשו בעתיד פרסום תחקירים לא נוחים לשועי עולם, אלא דברים שדומני שחמקו כמעט מהרדאר, ומעידים יותר מכל על מצבו של העיתונאי בישראל היום: "הסיקור הנרחב מדי של המחאה החברתית הוא שהביא לירידה בהכנסות הזכייניות מפרסום", אמר לא אחר מאשר יו"ר ועדת הטלוויזיה ברשות השנייה, יעקב שחם" מזכירה לנו גיא ומוסיפה: "בינתיים לומדים עיתונאים בדרך הקשה. הם, שרובם משתכרים פחות משכר מינימום ויש בהם שאינם יכולים לשלם שכר דירה, ויכולים רק לחלום על ביטחון תעסוקתי, מוטב שיחזרו לארון ויצניעו את מסכנותם. הם צריכים לחזור להציג חזות זוהרת, בוטחת, שקרית, כאילו אצלם הכל בסדר."

הדיבור על הפיטורים ברשות השידור גרף מחיאות כפיים. את הערוץ הראשון קל לתקוף. זה גוף אמורפי, 'בכירי העיתונאים' לא תלויים בו לפרנסתם. אז זו הייתה שעתה היפה, ובצדק,  של קרן נויבך. ובאמת, בנוגע להחלטה לפטרה מהגשת 'מבט שני', קשה שלא להתעכב לרגע על העילה המגוחכת שיצאה מרשות השידור בתגובה לסערת הרוחות שגרמה ההדחה: תשמעו, תשמעו. יש פה חדשות מרעישות: קרן נויבך 'לא עוברת מסך'.

זו האמירה האנכרוניסטית, הנמוכה שיצאה מבית היוצר של רשות השידור שממשיכה לחיות בסרט "הטוב, הרע, והמכוער', אבל בעיקר המכוער.לפני למעלה מעשור נימק אותו ערוץ 1 את הרחקת כרמית גיא מהמסך הקטן בכך ש'יש לה רווח בין השיניים'. מה שאתם שומעים.

פעם היה לי מרצה באוניברסיטה שסבל ממחלה ניוונית קשה, שהקשתה מאוד להבין את דבריו. איש בהנהלת האוניברסיטה לא העלה על דעתו למנוע מהפרופסור להרצות, למרות שלסטודנטים היה קושי ממשי להבינו. לעומת זאת, על השאלה אם קרן נויבך עוברת מסך או לא אפשר להתווכח, כשם שאפשר להתווכח אם הצופים מצליחים לשמוע את המלמולים/הערות מחכימות של יונית לוי כשהיא משפילה את ראשה בסופי כתבות/ראיונות.

אז מה החרטה הזו? אתם רוצים להדיח את נויבך ממבט שני, אהלן. אבל תנו לצופים קרדיט. נמאס מהשקרים. למשל, תגידו שהיא דעתנית מדי בשבילכם,  מה עוד שהיא רק אישה. תגידו שנטיותיה הפוליטיות מעצבנות מישהו שמייצג מישהו מהממשלה, תגידו שאתם שוביניסטים מוגבלים שעוד לא קלטו שכדי להגיש תכנית טלוויזיה עדיף אינטלקט על ציצי מזדקר. רק תגידו את האמת.

האם יש סיכוי לשינוי פני התקשורת?

אולי כאן המקום להזכיר את 'מגפון': עיתון העיתונאים. יוזמה חדשה המונהגת על ידי העיתונאי טובי פולק, המאגדת עיתונאים ותיקים וגם צעירים שמוכנים לממן מכיסם הקמת עיתון אינטרנטי, בלתי תלוי. קבוצה נבחרת מהעיתון הסתובבה אתמול בכנס, עוררה עניין אך פינתה את מקומה לסיקור הצפוי, הלגיטימי, של מה שהתרחש על הבמה.

העיתון הזה שאליו חברתי בשמחה, ששמו אולי נשמע קצת יומרני, רוצה להיות 'אחר'. לתת במה לדעות ללא מורא השלטון/בעלי ההון. קם לו דף אוהדים כאן– והוא יראה אור בקרוב.

מאת: ora21

אורה עריף כץ. עתונאית, כותבת, ספרנית. חוקרת תרבות (תואר שני)

4 תגובות על ״מחאת עיתונאים: אפטר שוק, קרן נויבך וגם עיתון אחד חדש״

  1. אפשר ממש להתפוצץ מחדלות האונים הזאת שסיגלו לעצמם אנשי התקשורת.
    יעל שטרנהל כתבה היום בהארץ על כנס התקשורת שבו כפי שכתבת לקח כל אחד מכוכבי התקשורת את המיקרופון ליד כדי להסביר לאן הגענו. מישהו הסביר לנוכחים מדוע הגענו למה שהגענו? היכן היו כולם עד היום?
    ובכל זאת אפשר לשאוב מידה מסוימת של עידוד מדבריה של שטרנהל:
    http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1571196

  2. ואללה ! יעל שטרנהל ! סמל ה 1% מול ה 99% , נעזוב. אבל באמת מה עושים נגד הרוע? היכן העיתונאי לדבר אתו? היכן העיתון שידפיס? שלא בטובתי אני מעורב בגזלת האויר, האדמה והמים בחוף כרמל. כאילו מתוכנן. העולם התכנס לארבע ישובים. מעגן מיכאל, ג'יסר זרקה, החברה לניהול קיסריה, או איך קוראים לזה, שם גר נתניהו ויתר שועי הארץ ושדות ים – חנה סנש והכל. חוץ מג'יסר הלא נחמדים, המסוכסכים בתוכם, המבולבלים, האומללים. כל היתר -גזל של האדמה בניגוד לחוק. גזל של שפת הים בניגוד לחוק, בנייה על אדמה לא שלהם בניגוד לחוק. גסות רוח אלימות, ציניות גסה, שקרים חצופים בחיוך מתנשא. השותפים: רשות הגנים, רשות העתיקות, המנהל, משרד הפנים, משרד החקלאות, ובטח עוד. אני יותר ציוני מציוני דור שלישי עם נכדים ויש לי לכך הוכחות. אמרתי היום שאם יש אלוהים בשמים, אני לא דתי, היו ברקים יורדים משם, מכון שבתו,רק ג'יסר היה נשאר ואם אלוהים היה רציני היה מחזיר גם את הביצות והג'מוסים. שיהיה בלי התנינים. מי העיתון שירים פרויקט זה וישכח לחודש את המנחלים והמפגינים ויעל שטרנהל.

  3. תרצה, תודה. אכן חדלות אונים.
    אני מסכימה עם רני. ששטרנהל לא יכולה לשמש דוגמא בענין הזה. רני, אני עושה לך 'לייק'. אנסה לעניין אנשים בעיתון החדש בנושא שאתה מעלה..

  4. אמרה היעל:
    " אבל לעיתונאים יש יותר עוצמה מלכל קבוצת אחרת. הם אלו שמחליטים מה חשוב."

    והיונה תוהה ומפתחת את העניין:
    על מה המהומה ,הבעיות שלנו הם בכלל שלטון התאגידים והקומבינות של השמאל ולא רמת חופש הביטוי (המבורך) שקיים כאן.

    כרגיל, זועמים בכיוון הלא נכון.

    כחברי הקבוצה העוצמתית והכוחנית הזאת נלחמתם במשך שנים
    בעד נראטיב רצחני של שותפים כביכול לשלום.
    בעד שנאת מתנחלים וכל מה שמדיף ריח יהודי.
    בעד משאיות של מתערטלים שטופי זימה.

    נגד החופש להתבטא נגד המעוות, המסוכן, האלים והאיומים.

    הקבוצה שקידמה את מסרי המחאה האימפוטנטיים, שמשרתת בעיוורון את חיית המתכת וכלובי הרייטינג.

    קבוצה שנלחמה בעדריות וצרות אופקים בעד הדברים הרעים ונקנתה על ידי האנשים שאחראים לסטטסיקה הנוראית שממנה התעלמו עד עכשיו:
    50% מהשכירים בארץ מקבלים שכר מינימום וחברי העשירון תשיעי -שמיני לא מסוגלים לחסוך שקל.

    לקבוצה הזאת שנקראת עיתונאים לוקחים את המנדט.
    מאסו בכם המפרסמים, המחוקק והעם – קהל היעד שאמור לצרוך את ההבלים בשקיקה.

    הגיע הזמן לסגור עיתונים, לא יפריע לאף אחד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s