איזו אורקסטרה: עיתון הארץ ופרשת קם

היום, כשפרשת קם נחתמה, חזרתי אל הדברים שנכתבו בעיתון הארץ לאחר חשיפת הפרשה. דברים שנראים, במבט לאחור, כמו נרטיב מתוזמר היטב, שכל כותבי הארץ תורמים לו את חלקם הפרשני, שכל מטרתו לערער ולגמד את מעשיה של קם ואת מעשיו של כתב העיתון אורי בלאו שזכה לחסות המגוננת של 'הארץ' בלונדון, שעה שחמק מחקירה, אך בעיקר להציל את שמו הטוב של העיתון עצמו.

מבלי להתייחס לחומרת או לקולת גזר הדין שהושג לאחר עסקת טיעון, חזרתי אל הדברים שנכתבו ב'הארץ' לאחר פרסום הפרשה באפריל 2010.

עיתון 'הארץ' (העיתון לאנשים חושבים) המנסה להתהדר ביושרה שלו, בהומניזם, במקצועיות ובחופש הביטוי , התכנס לאחר פרסום המקרה כחומה בצורה. אפשר לכנות זאת קו אחיד של שיח המקדש את המיתוס האידיאולוגי של העיתון, אך אפשר גם לחשוד כי מה שעמד בראש מעייניהם של הכותבים היה הצלת הספינה מטביעה ולאו דווקא מאבק על עקרונות. סוג של הטלת משמעת עצמית שאימצו כותבי 'הארץ'?

החל מ-  9 באפריל (2010) ובימים שלאחר פרסום הפרשה, פורסמו בעיתון 'הארץ' שורת מאמרים מפרי עטם של כותבים שונים שהפנו, כולם כאחד, את חציהם לאותו כיוון עצמו : מקהלה מתוזמרת היטב, שבה נשען הנרטיב של כל הכותבים על יסודות דומים להפליא:

* איך הכותב נחשף בקלי קלות למסמכים סודיים בצה"ל : כאן, מביאים כותבי 'הארץ', כל אחד בתורו, את האנלוגיה הפרטית שלו.

*  ההפקרות הנוהגת בשמירה על מסמכים סודיים בישראל, ואל מי צריך באמת להפנות את האצבע המאשימה: קודם ל 'אחראים האמיתיים' למחדל, שאינם ענת קם, אורי בלאו, או עיתון הארץ. כך מסיטים את האישומים כלפי המאשים: צה"ל פשע כשביצע חיסול בניגוד להוראות בג"ץ ולכן, צה"ל אשם. כאן, חוברים כותבי העיתון בנוחות עם המיתוס של העיתון. הם יטענו שהעיתון מילא את חובתו המוסרית והאתית כשפרסם את הדברים.

מאמר המערכת האשים את מערכת הביטחון: "מדובר בפשע חמור שבעתיים: הפשע של מערכת הביטחון ושל פיקוד המרכז בפרט, שהתעלמו מהנחיות בג"ץ, אישרו חיסול של מבוקשים גם כשהיה ניתן לעצור אותם, ונתנו אישור מראש להריגה של חפים מפשע במסגרת חיסול מבוקשים". 'מבוקשים' ולא 'טרוריסטים', לא 'רוצחים' ולא 'מחבלים'.

ראובן פדהצור, שגם מאמרו פורסם ביום הראשון לחשיפת הפרשה, ניסה לערער את טענת המדינה כאילו מדובר בעבירת ריגול: "מתברר כי החוק בישראל מתייחס לכל עיסוק ב'ידיעה סודית', כאל עבירת ריגול". גרשיים סביב 'ידיעה סודית', והביטוי 'עבירת ריגול' : כך שוחקים את העבירה והופכים את הביטוי לקלישאה.

נרטיב זה נשנה במאמר של צלו רוזנברג 'סודות וביזיונות' מיום 14.4.10 המתאר איך אמרה לו "אישיות ביטחונית בכירה ביותר.. 'אם היית יודע מי ואיך מטפלים במסמכים הסודיים..בלשכת ראש הממשלה, לא היית ישן בלילות".עוד מאמר שפורסם ב-11 באפריל, הוא מאמרו של אלוף בן 'סוד כמוס לפרה ולסוס', בו תיאר כיצד נחשף הוא לסודות צבאיים "האותיות השקועות, שהודפסו במכונת כתיבה, קפצו לעינינו: ..סיכום פגישה עם ראש המוסד.. איך הגיע חומר רגיש כזה לידי שני רב טוראים המשטרה הצבאית?" הנה, הוא ממחיש בדרמטיות, שני טוראים במשטרה הצבאית חשפו את ערוות צה"ל. לטענתו, 'בכל מטוס של מטיילים ישראלים בחו"ל יש יותר סודות מדינה מאשר בדיסקים האבודים של ענת קם". ניסיון לערער על כוונת הענישה?

מאמר נוסף , גם הוא מה-14 באפריל, מפרי עטו של יוסי מלמן מצהיר בכותרתו 'אני הייתי מתייצב לחקירה' ומספר את הנרטיב שלו, איך נחקר שלוש פעמים על ידי המשטרה בשל מידע שהגיע לידיו. מלמן שב להטיח את ההאשמה התורנית לפיה "מערכת הבטחון נוהגת יחס של איפה ואיפה, מתעלמת מהחלשים ומתעלמת או מקלה ראש במעשי הבכירים". הבנתם? מי שאשם זו מערכת הבטחון.

אפילו גדעון לוי, שמאמרו פורסם (11.4) נשמע זהיר מהרגיל, אבל  לו מותר לומר מה שבמאמר המערכת אסור לכתוב. למשל, אפרופו חיסול מבוקשים מהחמאס: "יש שפות שבהן קוראים לזה רצח". אבל ניתן לזהות אפילו אצל לוי יישור קו עם מדיניות המערכת כשכתב (למגינת ליבו?) "מותר להעריך שקם לא רצתה לפגוע בביטחון המדינה…גם בלאו לא …דווקא רצו לתרום למדינה. הם ראו עוולות ולא הסכימו לשתוק…אולי חלק ממה שעשו שני הצעירים הללו, לכאורה, היה צריך להיעשות מעט אחרת. אולי לא היה צריך להעתיק 2,000 מסמכים, אם הטענה הזאת נכונה, ואולי לא היה צריך לשמור את כולם במחשב".

ואז, באורקסטרה המתואמת הזו, נובטת האשמת מערכת הבטחון המבקשת, אליבא ד'לוי, לנקום במי שהעז לחשוף דברים. למעגל המתקיפים מצרף לוי גם את העיתונאים מעיתונים אחרים ש"כאיש אחד כמעט קמו להתגולל עליהם" .

מה שנותר עכשיו זה רק לתהות האם למסה של מאמרים אלה הייתה השפעה על הכרעת הדין? האם הם השפיעו על הסכמת מערכת המשפט להחתים את קם על עסקת טיעון? האם הם סייעו בטיהור שמו של בלאו? ובעיקר, האם הם השיגו את מטרתם והצילו את עיתון הארץ?

מאת: ora21

אורה עריף כץ. עתונאית, כותבת, ספרנית. חוקרת תרבות (תואר שני)

6 תגובות על ״איזו אורקסטרה: עיתון הארץ ופרשת קם״

  1. כל הכבוד לך על ליקוט וכתיבת מה שלא נראה בעתיד הקרוב
    בעיתונות ישראלית. בכל מקרה "הממסד" בנה כאן מערכת התרעה וחינוך יפה. כמו שאסאנג המפיץ עושה חיים והמדליף יושב בכלא צבאי אמריקאי
    ומוצא לאט לאט מדעתו כמו שואננו אכל אותה + והעיתונאי שהפיץ אכל שתה ועשה חיים כך גם ברור לי ואולי לאחרים שבלאו יצא הרבה יותר חלק מהגברת. עכשיו הנקודה, אין דבר שהישראלי והישראלית שונא יותר מלהיות פרייר. עזוב אהבת מולדת, עזוב שבועת נאמנות, ציונות, מדינה, חברים, מה אלו בכלל? העיקר לא להיות פרייר של אף אחד. עזוב בגידה, הפרת אמונים, סתם נבזות, גברת ענת יוצאת הפרייר של העולם, מטומטמת, מנוצלת שאכלה אותה בגדול. ה"ממסד" משדר ובקול רם וברור, אל תדליפו, אל תהיו פריירים של אף אחד.

  2. אורה תלמדי היסטוריה

    לא היתה עיתונות שתתריע ממעשיו של בנימין גיבלי בעסק הביש, לא היתה עיתונות שתתריע מהתוצאות הקשות של מלחמת אוקטובר

  3. לשאול סלע,
    נכון, לא הייתה עיתונות ראויה שתתריע ממלחמת אוקטובר ולא מג'בלי .
    אך היום העיתונות גרועה שבעתיים. תומכת בדרך כלל (בלי הכללות,יש יוצאים מהכלל )
    במי שפוגע בביטחון המדינה. מתייצבת אוטומטית ומגינה על צד ספיציפי ולא מאפשרת דיון אמיתי
    וייצוג של כול הדעות. לדוגמא ,עיסקת שליט. איו זה אומר שהעיסקה לא הייתה צריכה להתבצע,
    אך לא היה דיון אמיתי ולא נשמעו לפני העסקה דעתם ונימוקהם של המתנגדים ובני
    משפחות הנפגעים.
    ודבר נוסף,בזמנו לא היו האמצעים הטכנולוגיים המאפשרים זליגת מידע,
    עובדה שעד היום עוד מוצאים סליקים עם כלי נשק שהחביאו לפני הקמת המדינה.
    אגב, העתונות אצלנו הייתה חופשית ומתריע הרבה יותר מאמצעי התקשורת של המדינה הדמוקרטית
    אנגליה במלחמת פוקלנד/מלבינס.
    לעיתונאים אז היה קצת "קומן סנס" ולא קידשו כול ידיעה.
    היום עיתונאי ימכור את נשמתו ומדינתו עבור "בוקסא" בעמוד הראשון.

  4. עצוב מאוד היה לשמוע את נציגת הפרקליטות מדברת על האפקט המרתיע של כתב האישום ושל פסק הדין ועל מערכת המשפט בכלל כאילו היא חלק מאמצעי התעמולה במשטר אפל, שבו חופש הביטוי לא קיים והשמירה על המערכת (דהיינו על האישים שמנהלים אותה וישבניהם המרופדים) חשובה מהכל.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s