משפט קצב: תחושת אי נוחות

אני שואלת את עצמי למה אני  מרגישה לא נוח עם המשפט של משה קצב.

האם בגלל שאני מאמינה שהוא חף מפשע? לא.

יש עדויות רבות מדי על התנהגותו. קשה להאמין שהן מופרכות.

האם בגלל שלא מגיע לו להענש במאסר בפועל? לא.

אם אנס, מגיע לו לשבת בכלא. הייתי שמחה אם כל מי שאנס ישלם על כך במאסר ממושך.

תחושת אי הנוחות שלי החלה בשלב של השמעת פסק הדין. פסק הדין לא נשמע כמו חוות דעת אובייקטיבית של שופטים, הבוחנים את חומר הראיות שהוצג בפניהם ומסיקים ממנו מסקנות.

הוא נשמע יותר כמו העלאת אדם על המוקד, כמו מין סקילה בפומבי,  עם הרבה שמחה לאיד. פסק הדין היה רווי דברי תוכחה על התנהגותו של קצב במהלך המשפט, שאין להם קשר למעשים שהוא מואשם בהם. הרושם המתקבל הוא שקצב נענש,  במידה רבה,  בגלל שהתנהגות זו לא נשאה חן בעיני השופטים.

המידתיות של גזר הדין רק חיזקה את התחושה הזו.

והיום, מתרעמים פרקליטיו של קצב על החלטת בית המשפט, בראשות השופט ג'ורג' קרא, לפרסם רק את הדברים שנאמרו על ידי עדי התביעה. שוב, אותה תחושה של רצון קמאי להנקם בקצב.

  ריח חריף של תאוות נקם: האם מקומה של זו יכירנה בבית המשפט?

מאת: ora21

אורה עריף כץ. עתונאית, כותבת, ספרנית. חוקרת תרבות (תואר שני)

9 תגובות על ״משפט קצב: תחושת אי נוחות״

  1. לדפנה,
    הענישה מתחילה הרבה הרבה לפני הנקמה.
    לפני כ-2500 שנה, היה וויכוח ביוון בין הסופיסטים.חלק צידדו
    בחוק ה"נומוס".אחרים ב"פיזיס" דהיינו בין המצדדים בכוח החוק
    והנורמות שקבעו בני האדם על מנת להגן על החלש, ובין המצדדים
    בחוק הטבע שמשמעותו רק החזק שורד (גם אם הוא לא צודק).

    הענישה היא חלק מנצחון ה"נומוס", דהיינו לאיים מראש על החזק שלא
    ייעשה כול העולה על רוחו.(יש חריגים רבים כגון,דיקטטורים)
    הענישה מחוייבת, משום שאם החזק ייראה שלא מממשים את האיום,
    הוא יתחיל לבדוק את הגבולות של המותר והאסור ותהיה גלישה
    לחוקי הג'ונגל.
    ענישה צריכה להיות מידתית. הבעיה שמידתיות זה עניין של
    הסביבה התרבותית בה גדלת.
    לדוגמא- סטירת לחי לילד היא מותרת וחינוכית בתרבות מסויימת
    אבל תחשב להתעללות בילד בתרבות אחרת.
    לדעתי, יש לקבוע סטנדרטים אחידים של ענישה במדינה ,עם גבולות יותר צרים של חופש השיפוט.
    המצב היום שערורייתי.על אותה עבירה, יקבל אדם מאסר על תנאי
    ושופט אחר יכניסו לזמן ממושך בכלא.

  2. לי משום מה יש תחושת בחילה כשאני חושבת על האיש הזה.
    גם אם הבחורות ההיו צ'צ'קס, בלשון עדינה, האיש היה נשיא! ובהתחשב בתפקידו ומעמדו היה צריך לנהוג כמופת ודוגמא. הוא מעל בתפקיד. ולכן לדעתי יש להחמיר עימו.

  3. בדקתי בין בני משפחתי את מה שאת מעלה כאן ובאמת יש כאלו הסבורים כמוך לגבי פרסום פרטי התביעה במידה מופרזת יחסית לדברי ההגנה. באופן כללי לא מורגש שום סממן של נקמה והיינו כבר רוצים שהעניין ייסגר לכאן או לכאן.

  4. לדפנה, השאלה שלך מעוררת הרבה מחשבה. מן הסתם בודאי רצון לנקום, אבל בית המשפט מנסה להתהדר במין אובייקטיביות שהיא לפעמים מעצבנת (ראי אישום הריגה לרוצחי אריק קרפ)- ולכן, כשהוא משנה את אמות המידה השיפוטיות שלו, זה מריח רע: הייתי מצפה שאותם כללים יחולו גם במקרה הזה ונכון אמר ישראל בדבר ההבדלים העצומים בין גזרי הדין.
    לרואה שחורות- מה אומר? נכון, האיש היה נשיא והוא צריך לשלם על מעשיו- וזה בא בהקשר לדברים שלך תרצה, בדבר פרסום דברי התביעה, שלדעתי הם חלק מאווירה שבית המשפט יצר כבר משלב הקראת פסק הדין.

  5. יותר ויותר פסקי דין, הרשעות או זיכויים מושפעים מהתקשורת שמכתיבה את סדר היום שלנו בכל תחומי חיינו. אילו המצב היה הפוך ובית המשפט היה מפרסם רק את עדויות ההגנה בשלב זה – תארו לכם את הזעקה שהיתה קמה בתקשורת….לכן, נראה לי שנקיון כפיים לא היה כאן, וגם לא "אתה זכאי עד שיוכח אחרת" בפרשה אומללה זו.

  6. מבלי שקראתי את הפרסומים החדשים: התנהגותו של נאשם במהלך המשפט בהחלט צריכה להיכלל בשיקולים לעונש. ונראה לי שאת מבלבלת בין תאוות נקם לבין שאיפה לצדק, לגמול, שהעבריין יקבל 'מה שמגיע לו'. לא יותר.

  7. תחושת המאוס הדחייה ואי הנוחות, גם אם היא מוסברת, מוצדקת, מובהרת בנימוקים כביכול רציונליים נובעת מה"גועל נפש" הכללי של כל הדייסה המגעילה הזו. בדייסה, שבה אם תרצה מוצגת החברה הישראלת ואם לא תרצה חברה זו כדגם לכלל האנושות אין ולו אחד היוצא נקי. כולם מזוהמים, מטונפים, מלוכלכים ומצחינים; התקשורת, המשטרה המדליפה, הנאשם, המאשימות, הבוחשים מכל המינים וכל האינטרסים, החל מעורכי הדינים, הפרקליטות על התהפכויות שלה, מוסד הנשיאות, מי שבחרו בו לנשיא, משפחתו, ידידיו, חבריו ומוקיריו, הרבנים מצדיקיו, וכמובן כל המנגנון השיפוטי. לכל זה מתלווה תחושה שמאחורנית אינטרסים מלוכלכים פי כמה ותאוות בצע שאין לה מידה. והכל הכל על חשבון הציבור. די, נמאס סיימו כבר את ההצגה המתועבת הזו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s