הפמיניסטיות מסמנות מטרות, אבל לפעמים שוכחות משהו על הדרך

השיח האינטרנטי שמתנהל לאחרונה סביב פרשת איש התקשורת הנחשד במעשה אונס אכזרי, שפרטיו האישיים היו גלויים לעיני לפחות, תודות למי שטרח להפיצם ברשת, מעורר שאלה סביב הפמיניזם הישראלי 2011, שמתגדר במינוחים של 'מאבק פמיניסטי' בה בשעה שבעולם מדברים כבר בהרחבה על הפוסט פמיניזם.

האם באמת ובתמים דואגות אלו המתקראות 'פמיניסטיות' לכל בנות מינן באשר הן או שהן משתמשות בנשים כקרדום לחפור בו ולקידום מטרות אחרות, האם הן מסתערות על היעד ללא בחינה מוקדמת? השאלה הזו משומשת ושחוקה, אך עדיין, אי הנוחות של אנשים למקרא ההתכתבות הנגחנית ברשת מציפה מחדש את הטענה של חוקרים לפיה יש נשים ויש נשים. אה, ויש גברים, כמובן.

מלכתחילה, אופיינו הפמיניסטיות כנשים מערביות, שבעות ובנות מעמד גבוה, שהביטו ב'אחיותיהן' הנשים השחורות, למשל, או המזרחיות בישראל, מלמעלה למטה. הן לא דאגו באמת לגורלן של כל הנשים, אלא אימצו להן אג'נדות שונות ומשונות, רבות מהן בעלות אופי פוליטי, והשיגו לעתים  תוצאות מרשימות לכלל הנשים.

מאז, השתנו הרבה דברים. יש פמיניסטיות דתיות ויש מזרחיות, ויש ערביות. סילביה פוגל ביזאווי תיארה :

"ניסיונות איחוד של הקבוצות השונות לא צלחו . הוברר כי לוחמות זכויות הנשים אימצו כולן אג'נדה נגד אלימות, אך הרדיקליות שביניהן היו כולן יהודיות, אשכנזיות הטרוסקסואליות, ממעמד בינוני-גבוה, ממרכז הארץ וחילוניות. הן היו נציגות של השמאל הציוני. המנהיגות הפמיניסטיות לא ידעו/רצו להתייחס לשוני המגדרי-לאומי, האתנו-מעמדי,או הדתי בין הנשים".

עדו לנדאו (תשס"ג) מדגיש את אי השוויון בתוך התנועה המתיימרת לייצג נשים באשר הן: לדבריו, הפמיניסטיות טוענות שהן מייצגות את כל הנשים, אף כי נשים רבות אינן רואות עצמן כפמיניסטיות. הפמיניסטיות, הוא אומר, הן  לרוב בעלות סטטוס, השכלה ומעמד גבוה מהממוצע- ובישראל יהודיות אשכנזיות, ולדבריו, גם בחו"ל, פמיניסטיות שחורות טענו שהלבנות דיכאו אותן, כמו מזרחיות בישראל,  הנרייט דהאן כלב כדוגמא.

לנדו תוקף את מה שהוא מכנה 'רומנטיזציה מוגזמת' של הפמיניסטיות תוך התעלמות מבעיות הקיימות בתוככי החברה שלהן ומביא כדוגמא התעלמות מתופעת הכאת בת זוג אצל לסביות, בה בשעה שאלימות נגד נשים אצל הטרוסקסואלים היא יעד במאבק הפמיניסטי. לנדו, טוען כי רב תרבותיות יכולה להידרדר לשנאת האחר, שכן רגש של שנאה תורם לאחדות בקבוצה שלך והדברים אמורים גם לגבי הפמיניסטיות. ככלל, הוא מצביע על רב תרבותיות ופמיניזם כמנוע לגזענות, כתפישה שאינה מכבדת באמת את התרבות האחרת, לא רוצה ללמוד ממנה דבר ולא אכפת לה ממנה.

בימים האחרונים חשתי כמה הוא צודק.

מאת: ora21

אורה עריף כץ. עתונאית, כותבת, ספרנית. חוקרת תרבות (תואר שני)

9 תגובות על ״הפמיניסטיות מסמנות מטרות, אבל לפעמים שוכחות משהו על הדרך״

  1. בעוד שהטיעונים חשובים וראויים לדיון מעמיק, העובדה שכל זה עולה אצלך אגב דיון בעניינו של עיתונאי חשוד, לא מעניק אמינות גבוהה לפוסט שלך או של יובל דרור (והתגובות שם, ברובם אנשי תקשורת). בכל אופן לא יותר גבוהה מאשר האמינות (או היעדרה) שאת מייחסת לצד השני.
    אני חושבת שחנה בית הלחמי ואחיותיה לנשק עשו כמה טעויות לא טריוויאליות ברמה האסטרטגית בזמן האחרון, הנובעות גם מבריתות פוליטיות מפוקפקות (בעיני). מצד שני, אני זוכרת היטב את הלינצ' שביצעו כמה אנשי תקשורת שנטען עליהם שפגעו מינית באשה (בלוגרית בין היתר), כדי לדעת איך זה ניראה. בין שתי האפשרויות אני עם "הפמיניסטיות" הנוראות, בשלב זה. הלינצ ההוא, אגב, הסתיים באבדן חיים של "המעלילה".

  2. נדמה לי שהטעות המרכזית אצל הרבה פעילות (מוערכות, שעושות עבודה לא רעה בכלל בהעלאת מודעות, חידוד נושאים, ביקורת התקשורת ואקטיביזם אמיתי) היא הנטייה לפעילות על טייס אוטומטי. ראינו את זה בבירור בפרשה הזו שאת פרטיה אסור להזכיר. כשיש תגובות אוטומטיות צפויות, אין להן באמת משקל.

  3. איריס, לא. הפמיניסטיות ודאי אינן נוראות. על פניו, כשקראתי בראשונה את הדברים נגד איש התקשורת, נחרדתי והזדעזעתי, ובוודאי שלפמיניסטיות יש הרבה זכויות.
    דפנה כאן חידדה בדיוק את מה שרציתי לומר (כנראה ביתר הצלחה ממני..) והבריתות הפוליטיות המפוקפקות שאת מזכירה, הן בדיוק אותו 'קרדום לחפור בו' שאליו כיוונתי.

  4. למי שלא בעניינים הקשורים בתקשורת.
    מה קרה בנושא הלינץ'.
    מי "המעלילה" ,מי איבד חייו.
    זה יותר מדי רציני בשביל להשאיר נושא כזה
    בערפל.
    אם צריך ללמוד לקחים ממשהו, רמזים לא יועילו.

  5. פמיניסטיות לא נלחמות למען נשים באופן כללי. זו מעולם לא הייתה מטרתן. מטרתן היא להילחם נגד אי שוויוניות של נשים בחברה.

    באופן כללי, זה כמו לבקר ארגונים למען זכויות בעלי חיים שהם מתייחסים לעובדה שבני אדם הורגים חיות, אך מתעלמים מהעובדה שגם חיות הורגות חיות. זו לא המטרה שלהם מלכתחילה.

    פמיניסטיות מעולם לא נתפסו בעיני כ" נשים מערביות, שבעות ובנות מעמד גבוה, שהביטו ב'אחיותיהן' הנשים השחורות, למשל, או המזרחיות בישראל, מלמעלה למטה." ומעולם לא פגשתי אחר בעל תפיסה שכזו.פמיניסטיות תומכות בשוויון זכויות, על פי רוב.

  6. התיק כנראה יסגר מחוסר אשמה. חנה בית הלחמי כבר הודיעה מראש שאותה זה לא מעניין. מבחינתה האיש אשם. זה מגוחך. יותר ויותר יש לי תחושה שאת חנה לא באמת מענין האישיו הפמיניסטי. את חנה מענינת חנה. חנה רוצה פרסום. חנה רוצה לשווק את עצמה. חנה רוצה להתפרנס מהשווק הזה. חנה תעשה הכל כדי שהשם שלה יופיע. כמה שיותר ולא חשוב ההקשר. הנזק שחנה עושה לאג'נדה הפמיניסטית הוא עצום וחבל.

  7. אכן, בצער רב, וכפמיניסטית, אומר כי נשים נפגעות הפכו לכלי עבור אותו סוג של "לוחמות פמיניסטיות". ה"אני מאמינה לך" מגוייס מיד כי הוא משרת אותן -האישה הנפגעת הופכת לכלי שרת, כלי מספק צרכים, ולא סובייקט בפני עצמו. (ומה זה אם לא סוג מסויים של אונס?). הראייה לכך היא שכשאותה אישה נפגעת מביעה רגש אחר- ספק, פחד או פגיעות נפשית, שלא משרתת את הגישה הלוחמנית-קיצונית-אוטומטית, היא נבעטת מיד בידי אותה נאבקת שכל-כך תמכה בה לפני כן. ( משהו בסגנון- את זה תאמרי מול הפסיכולוגית שלך…) וכפי שאמרתי לבועטת אחת כזו- תזהרו שבעודכן נאבקות עבור נשים,אתן לא דורסות כמה נשים בדרך…תודה לך על הפוסט.

  8. לא נותר, אורה, אלא להיזכר בפתגם השנוי במחלוקת "כאשר חוטבים עצים עפים שבבים" (שהוא הבסיס לשם הבלוג שלי, שבבים).

    מצב הרוח משתנה בהתאם למיקומך בסיפור. אם את השבב, הנפגע מהשבב, החוטב, העץ, או האיכר שקונה את בולי העץ, וכיוצב. האמת היא בעיני המתבונן. ולא נותר הרבה להיאחז בו בימים אלה…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s