על החתרנות של עתון הארץ

ואיך החתרנות הזו משתלבת היטב עם ניסוחים כמו "להגן על האקדמיה" ועם התעקשות לטרפד כל סיכוי למשא ומתן עם אבו-מאזן: נו, נו, נו מחמוד עבאס, אתה לא מיישר קו עם האליטה השמאלנית של ישראל.

ואיך החתרנות הזו משתלבת היטב עם ניסוחים כמו "להגן על האקדמיה" ועם התעקשות לטרפד כל סיכוי למשא ומתן עם אבו-מאזן: נו, נו, נו מחמוד עבאס, אתה לא מיישר קו עם האליטה השמאלנית של ישראל.
ההגיון הישר של בן דרור ימיני, דוחק אותו לפינת ה'אחר' שהוא  'הימני המוגבל' (וה'שזוף', אפרופו קולוניאליזם) , שעיתון הארץ כה מיטיב להגדירו במינוחים מעודנים של אנדרסטייטמנט אינטלקטואלי.

 במאמר מאלף וטורד מנוחה שפורסם בשבת האחרונה במעריב, מספר לנו ימיני כיצד הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, בית המדרש המלומד של השופטים אהרון ברק ודורית ביניש, מגדלת דור חדש של משפטנים שלומדים בקורס שזהו תוכנו: 
"הקורס יתמקד בטכניקות שליטה אשר צמחו בתוך ההקשר של הכיבוש הישראלי בשטחים. נבחן את המקורות ההיסטוריים של טכניקות אלה וננסה למקמן בתוך ההקשר הקולוניאלי במיוחד זה הבריטי והצרפתי".
ימיני ממשיך ומספר כי הקורס מתנהל בשיתוף פעולה עם עמותת 'יש דין' שהסטודנטים אף מתבקשים לעשות "סטאז'" בבתי הדין שלה.

במקביל, פורסם בגליון השבת של 'הארץ' מאמר מערכת " להגן על האקדמיה"  המדקלם מחדש את המנטרות הידועות בדבר "חברה דמוקרטית פלורליסטית אינה מתיישבת עם התערבות של גורמים חיצוניים בתוכניות הלימוד, או בנטיות הפוליטיות של המרצים". נכון שזה נשמע טוב? פוליטקלי מאוד קורקט? ועוד מתרה העתון שהפעם נתלה באילן גבוה כמו שר החינוך הליכודניק גדעון סער שהלך לכנס של "אם תרצו" (טפו..) אבל הביע התנגדות לחרמה כלכלית על אוניברסיטאות: "מתן לגיטימציה, ולו בשתיקה, לחרם פנימי על מוסדות ומרצים המציגים נרטיבים "לא פטריוטיים" נותנת לגיטימציה לחרם חיצוני על האקדמיה הישראלית" – ואני שואלת, האם זה לא מה שהשמאל הרדיקלי בישראל שואף וחותר אליו? כמה מתוקה תהייה החרמה של מוסדות בישראל, או, מוטב של מדינת ישראל. הלא ?

לנרטיב המתוזמר הזה של עתון הארץ חוברת היום עוד כותרת שמתארת כי אבו מאזן לא 'ירד' מהעץ אלא קפץ ממנו. העתון, הפעם בכתבה חדשותית (מאת אבי יששכרוף)  ולא במאמר פובליציסטי, סונט באבו מאזן, מעליב אותו ופוגע בו. למה? כי הוא הסכים להתיישב לשיחות ישירות עם ישראל, אבוי, ללא תנאים מוקדמים. גודל הויתור והכניעה המגונה של אבו מאזן הבוגד בעם הפלסטיני כי הוא רוצה שלום, מובלטים בכתבה זו, שרק בסופה, בהצנעה המתבקשת, מוכנסת הפסקה הבאה: " יש לזכור שהמשא ומתן הישיר עם ישראל התנהל בעבר במשך 16 שנים. לא בגללו הפסיד הפתח את הבחירות לחמאס. הסיכויים של השיחות הישירות להצליח אינם גבוהים, אך שאינם נופלים מאלה של "שיחות הקירבה". ואולי בסוף, ככה סתם במקרה, עוד ייצא מזה הסכם שלום".אולי, אם אבו מאזן לא ימהר לרדת מהעץ, בהשפעתה הברוכה של האליטה ה'ישראלית' השפויה, האנושית, שאינה נמנית בין שוכני המערות של נתן זך, אלא חפצה בטובת העם הפלסטיני, שכנראה אינה כוללת בלקסיקון שלה את המונח 'שלום'.

מאת: ora21

אורה עריף כץ. עתונאית, כותבת, ספרנית. חוקרת תרבות (תואר שני)

10 תגובות על ״על החתרנות של עתון הארץ״

  1. אין אליטה שמאלנית בישראל,ועיתון הארץ אינו שמאל .יש אליטה קפיטליסטית ימנית ,שמרנית וממסדית לעילא ולעילא,ויש עיתון הארץ שהוא עיתון בורגני לעילא ולעילא. הארץ ה"שמאלני" מדפיס את ישראל היום הימני עבור בצע כסף.נראה לך שעיתון "דבר" היה עושה זאת?
    אין שמאל באליטות.יש עסקים.האידאולוגיה היחידה השרירה וקיימת.מי שלא מבין זאת,עדיין תקוע בסידור המושבים של ימין ושמאל שהיה באסיפה הצרפתית שלאחר המהפיכה .

    http://www.the7eye.org.il/notes/Pages/150608_amos_shocken_defending_Haaretz.aspx

    עמוס שוקן כותב על השינויים ב"הארץ".

    שמאלניות רוצות לדעת גם מה חדש ב"קום איל פו", "דה-מרקר" אינו מחדש דבר באידיאולוגיה הקפיטליסטית של "הארץ", ונתניהו צריך לטפוח לעצמו על השכם. מו"ל "הארץ" כותב על "הארץ".

    ציטוט:
    "על הטענה שלפיה עיתון "הארץ" משנה את הקו האידיאולוגי שלו כתב
    שוקן: "אני מבין שיש קוראים שרוצים ש´הארץ´ ייראה כמו ההפגנות נגד
    הכיבוש, למשל: אשכנזי, חילוני וצודק, וממוקד בכיבוש. אז תהיה לו
    ולכותביו תרומה סגולית בעיניך. אבל עיתון הוא לא הפגנה נגד הכיבוש. הוא
    עיתון".

    ציטוט:
    "על האג´נדה הכלכלית של "הארץ" ו"דה-מרקר" כתב שוקן באריכות יתרה. בין
    השאר כתב: "לפני שהיו שטחים, לפני שהיה כיבוש, אף אחד לא אמר שאנחנו
    עיתון שמאלני, אלא אמרו שאנחנו עיתונה של הבורגנות הישראלית
    […] ´הארץ´ […] תמך בעידוד היוזמה החופשית, בסילוק הממשלה
    ממעורבותה במשק ככל האפשר, בחשיפת תוצרת הארץ לתחרות ייבוא […]
    בהחלשת האיגוד המקצועי ובסילוקו מבעלות על אמצעי הייצור ועל קופת-
    חולים. מבחינה זאת ´דה-מרקר´ לא מחדש ב´הארץ´ כלום […] היינו העיתון
    היחיד בישראל שתמך, בכל הכוח, ברפורמות הקפיטליסטיות והגלובליות של
    בנימין נתניהו. אני חושב שהיום הוא (ואנחנו) יכולים לטפוח לעצמנו על
    השכם".

  2. לאזרח, תודה לך על תגובתך ועל ההפנייה למאמרו של שוקן. אני מסכימה איתך לגמרי שהארץ הוא עתון בורגני שמכוון לאוכלוסייה העשירה ,הנהנתנית וה'צפונית'. מאידך, בניגוד לטענותיו של שוקן במאמר מלפני שנה וחצי, להארץ יש לגמרי אג'נדה פוליטית שהולכת ומקצינה. עמירה הס שוב כותבת ואין טעם למנות את שמות יתר הכותבים הרדיקלים של העתון, כי אתה בטח מכיר אותם היטב. לא עובר שבוע שבו לא מופיעים מאמרים שמייצגים את העמדה הזו- ועתונות זרה ששה כמוצאת שלל רב ומרבה לצטט מהארץ (למשל, לה מונד הצרפתי).

  3. עמירה הס שוב כותבת?! הו לא! היא שוב כותבת? עכשיו יש בעיתון הארץ (טפו!) כבר שני (2!!) כתבים (עאלק!!!) שמספרים לקוראים שהכיבוש הישראלי גורם לפלסטינים סבל! בושה וחרפה! זו עיתונות זו? ממתי עיתון מספר את האמת? ידוע שהדבר היחיד שנכון בו הוא התאריך, וגם על זה לא צריך לסמוך יותר מדי. מה זה צריך להיות, לתת להס לכתוב? מה זה פה, דמוקרטיה?! חשבנו שלנצח נקרא בהארץ (טפו!) טורים קבועים של ישראל הראל (מאמי) ויהודה בן מאיר (כפרות)! יש לסגור את העיתון, לתלות את שוקן בכיכר העיר ולשלוח את הס וגדעון לוי לגולאג!

    ורגע ברצינות – אולי כבר כתבתי את זה, אבל אני מתפלא פעם אחר פעם מחדש לגלות שאישה בעלת תפיסה ביקורתית וניסיון רב בעולם התקשורת מתעקשת להביע דיעות אנטי-דמוקרטיות ואנטי-עיתונאיות, בכל פעם ששמו של עיתון הארץ עולה לדיון.

  4. יונתן, אנו יכולים להיות חלוקים בדעותינו, אבל התגובה המלעיגה שלך לא מתייחסת באמת למה שאמרתי. (אגב, גם זו אחת הדרכים האופייניות להתמודד עם מי שמנסה לערער על 'הצדק המוחלט' שנמצא תמיד רק בצד אחד של המפה). הזכרתי את חזרתה של הס להארץ בתגובה לטענה לא אקטואלי ת שציטט מגיב לפניך, והדברים שכתבתי לא מתייחסים לכתבות בהארץ על הסבל הפלסטיני, אלא לערעור השיטתי על קיום המדינה כמדינה יהודית בסדרת כתבות שמוקיעות את ישראל- בכל הקשר שניתן להעלות על הדעת. הדוגמא של אבו-מאזן מהיום היא דוגמא מצוינת. הבנאדם מסכים להידבר, אז מוקיעים גם אותו. ערב יום ירושלים, המאמר החגיגי של עיתון הארץ היה על כך שלא מאפשרים לערבים את זכות השיבה לעיר. הייתי מציעה לך לנסות ולקרוא את הטענות, למשל אלו של בן-דרור ימיני, בעין בלתי משוחדת, ולבחון עד כמה יש לך תשובות אמיתיות לטענות הללו.

  5. אורה, אם יש פה חוסר התייחסות לדברים עצמם על מנת לשלול אפשרות לדיון ולהצדיק דיעות קדומות, הרי שהיא באה לידי ביטוי בתיאורי הדיווחים בעיתון כ"הוקעת ישראל" – תגובה שמזכירה את תגובת הימין והמרכז בישראל לעדויות חיילים ממבצע עופרת יצוקה ("לא היה! שקר אחד גדול! צה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם, ואם היה, מגיע להם, ובכלל, כולכם מלשנים ובוגדים!").
    קראתי את הכתבה על אבו-מאזן ולא מצאתי בה שום הוקעה. מה שמצאתי בה זו ביקורת – נשמת אפה של העיתונות – על העובדה שמנהיג שסירב לשבת למשא ומתן כל עוד לא ימולאו מספר תנאים, יושב לבסוף למשא ומתן למרות שאף אחד מן התנאים לא מתקיים. בלי קשר למידת ההסכמה עם אבו-מאזן או נתניהו, זהו מהלך מדיני מעורר תמיהה שראוי לציון וביקורת בעיתונות. לו המהלך היה נעשה ע"י פוליטיקאי אחר, מחד"ש ועד הבית היהודי, הייתי אומר את אותו הדבר.

    נדמה לי שאם חושבים על כך לעומק, מה שמפריע לך אינו האיכות העיתונאית של הארץ (הראויה לביקורת כמובן), אלא העובדה שכתביו מעלים שאלות ביקורתיות שמעמידות אותך, כישראלית, במצב לא נוח. לכן את סולדת כל-כך מעמירה הס וגדעון לוי (אף שנפח הסיקור שהם מביאים כמעט זניח ביחס לכלל הכתבות בעיתון), לכן את כועסת כשהעיתון מספר על מדיניות אפרטהייד במקום לחגוג את יום ירושלים בלי לשאול שאלות מביכות, ולכן במקום לתהות על מידת האמת והצדק שבטענות הללו, המצוטטות כאמור ע"י העיתונות הבינלאומית, את מתרכזת בשאלה הטפלה אם הן מוקיעות את ישראל או לא.

    ולסיום, אני באמת לא מבין מה מציק כל-כך בדבריו של בן דרור ימיני. כיבוש יש? יש. לכיבוש יש חוקים? יש. לחוקים הללו יש מקורות היסטוריים? יתכן. על כן, על מנת לבחון את הסוגיה, מה לא מתבקש יותר מאשר השוואתה למצבי כיבוש אחרים, דומים יותר ודומים פחות, והסקת מסקנות מנקודות הדמיון וההבדלים ביניהם?

  6. איך מבטלים 'אהבתי' שנלחץ בטעות?
    אפילו בישראל היום כותבים כמה שמאלנים, נדמה לי. העובדה שעמירה הס כותבת (מתוך קבוצה קטנה בסך הכל, ביחס לשטרסלרים, שלגים, וגם ההראלים והאלדדים ושאר בוגרי האסטרטגיה הציונית שמתרבים בעיתון לאחרונה) אין בה ולא כלום כדי לסתור את טענתו של אזרח, וגם אני מוצא בציון העובדה שהיא כותבת שם ריח של הצבעה – 'זהירות חתרן!', איזה אינטונציה כאילו עצם העובדה שחתרן (בעיניך) מוצא עדיין את פרנסתו באתר ציוני, פירושה שצריך לקרוא דחוף לאם תרצו שיסדרו את הבלגן.

  7. יש בתגובות נסיון בולט להמעיט בערך ובכח הכותבים בעתונות שמייצגים דעות מסוימות. זה נכון שאני מרגישה מאויימת, כישראלית, מהכתיבה הזאת. לא 'לא נוח' לי, אלא אני חושבת שיש אלמנטים שמאיימים על קיום המדינה.
    אותם כותבים, ובניגוד אליכם אני לא חושבת שמדובר ב'שני כותבים', ממקדים את השיח ב'כיבוש' וב'סבל העם הפלסטיני'- שהם נושאים ראויים לדיון ולבחינה. הבעיה שלי היא שהם תקועים עד כדי כך בדיון הזה, במידה כזו שדווקא הם מטרפדים כל פתרון אפשרי, וההדרה של אבו מאזן היא דוגמא לכך: הנה איש שנותן סיכוי ליזמת שלום, אז מציגים אותו באור כזה שיגרום לו לסגת מהסיכוי הקטן להגיע לפתרון. זה הדבר המסוכן שקורה כאן: מרוב שקבוצה מסוימת (ולא גדולה באוכלוסיה, ומשמעותית ביותר בתקשורת) מעדיפה להתמקד בפשעי ישראל ולהיות עיוורת וסרבנית פתרון, היא מסכנת את כולנו.

  8. "הארץ" הנו תופעה מוגזמת של האדם הלבן ועולו של האדם הלבן. כנראה קוראים שם את קיפלינג יום יום. כמו לורנס למרד הערבי, שהיה או לא היה, כמו וינגייט ל"כוח המגן העברי" או אם תרצו הקלגסים הציוניים הראשונים, כמו צרפתים עוטי גלימות וגרמנים חובשי תרבוש; עמירה הס, גדעון לוי, בראל ועכשיו גם יוסי שריד יודעים יותר טוב מכל ערבי בעולם מה באמת באמת טוב לערביים. הפרימיטיבים האלו שבאמת לא מבינים כלום באיך צריך להתנהג. .בני ציפר גם יודע הכי הרבה על תורכיה הרבה יותר מיהודי תורכיה שעושים עכשיו מערבה פנה, לדרום הם בכלל לא מביטים. היועצים הלבנים הללו נותנים פקודות והוראות, לפעמים אתה כמעט שומע את השוט שורק, יש רק מקרה אחד שבו מתחה הס ביקורת על הפלשתינים זה כאשר השליכו את חבריה בעזה מראשי הגגות וירו להם בברכיים. דוגמה אחרונה, הרש"פ החליטה לשפר כבישים בגדה, אם צריך בהתחשבות בכבישים שסללה ישראל. המטרה פשוטה שיושבי הכפרים ינועו ביתר קלות חייהם יקלו ובגדול תהיה תרומה לכלכלה. עמירה הס לא מסכימה, בכלל לא, הם צריכים ללכת ברגל או לרכב על חמור עד שישראל תתעשת ותהרוס את הכבישים שבנתה. ויש עוד.

  9. נראה לי שהפרזת בפרשנות למאמרו של אבי יששכרוף. ככל הידוע ,הוא אינו נמנה עם השמאל הרדיקלי, ודבריו ניראיםו כניתוח אמין למדי של האילוצים שהביאו את אבו מאזן להסכים לחידוש המומ הישיר. גם מאמר המערכת מהיום הוא סביר ביחס לעמדתו המסורתית של העיתון- קריאה לראהמ להפגין עמדות שיצדיקו את התעקשותו לקיים מומ ישיר. זה בהחלט לגיטימי בוויכוח הציבורי שראוי שיתנהל בשאלה הכה חשובה -מה עמדתה הרשמית של ישאל בסוגיות היסוד של המומ.
    אפשר ,מותר וצריך לבקר את "הארץ", אך לא כל עמדה ומאמר יש לקטלג בהכרח כ"שמאל קיצוני".

  10. ישראל, אני מקבלת את דבריך וגם את דברי יונתן, לפיהם הביקורת על אבו מאזן לגיטימית. כל מנהיג ישראלי סופג מידי יום ביקורות הרבה יותר קשות וכבר התרגלנו לכך, אלא שהשיח לא תמיד חייב להשען על הברוטאליות המאפיינת את התקשורת הישראלית. להגיד אבו מאזן קפץ מהעץ, זה משפיל, זה מרפה את ידיו וכבר היינו עדים ל'התקפלות' של מנהיגים פלסטינים שגרמה לנסיגה בתהליך שהיה יכול להוביל , אינשאללה, לשלום. ההיזון העדין הזה אינו בגדר סוד, בטח שלא לדעתנים של עיתון הארץ- ולכן, מנקודת מבטי לפחות, אולי היה בניסוח הזה מן הזדון. כמו לומר: אבו מאזן, עזוב אותך מהמו"מ הישיר ותמשיך במלחמות, כי זה יותר מתאים לאג'נדה שלנו.
    רני, תודה(:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s