אויש, עוכרת שמחות שכמותי. בני ציפר קיבל פרס.

כן, ציפר מספר בהרחבה על הפרס שקיבל בלונדון, וכמה שהוא היה לבוש יפה  ובטוב טעם ["הייתי בעננים. ואמנם לבשתי חליפת טוויד ירוקה אפורה מתוצרת אנג'ליקו ביאלה, שנקנתה בבית האופנה האיטלקי ברטולזי, ושרק מעטים זכו להיכנס בשעריו, ועניבת משי של ארמנג'ילדו זניה, ונעליים של פלאיי-לונדון"].  וכמה שהטקס היה אלגנטי לא כמו בישראל הלבנטינית שכו-לם מתלבשים בה מגעיל נורא, ורק התפלאתי לרגע שהוא משבח כל כך את לונדון והאם זה לא עלול לבוא על חשבון ברלין אהובתו.

האמת, מגיעות לציפר ברכות על הפרס שקיבל כעורך הספרות של עיתון 'הארץ'. לא כל יום עורך ישראלי של מדור ספרות מקבל פרס בלונדון ומנצח מתמודדים ששילמו מחיר כבד על חירותם כי עונו בבתי כלא באירן או באפגניסטן, אבל ברור שמאבקם נגד המשטרים האפלים של אירן ואפגניסטן הוא כאין וכאפס לעומת זה של לוחם זכויות אדם כציפר שמאבק במוראות צה"ל הוא נר לרגליו, ובלונדון הנאורה, יודעים להוקיר מאבקים כאלה.

ולכן, הפרס הבריטי מגיע לציפר שברוב אדיבותו ורגישותו מספר: "וניגשתי למיקרופון ואמרתי כך, שאני מקדיש את ההוקרה הזאת לזכרו של באסם אבו רחמה בן השלושים, עלם חמודות, מן הכפר בילעין, שנהרג לפני שנה ליד הגדר של כפרו, ושלמעשה, אילו לא הייתי בלונדון הייתי נוסע להפגנה של יום שישי בבילעין. ואמרתי שביום שישי האחרון נעצרו שלושה מתושבי הכפר שוב, ואחד מהם הוא אחיו של באסם המנוח, והם מוחזקים בכלא עופר. אח אחד הרוג, ואח אחר עצור, והאם השכולה שנשארה בבית צריכה לרעוב ללחם".

ציפר, שהזדהותו עם סבלם של הפלשתינאים ראויה לכל הערכה (לא בצחוק) הצליח, כל הכבוד לו, לגרום לעוד כמה אנגלים מיובשים  שהכניסו לחבר השופטים של ועדת הפרס גם נציג מעזה, לשנוא נורא את ישראל החשוכה.

מאת: ora21

אורה עריף כץ. עתונאית, כותבת, ספרנית. חוקרת תרבות (תואר שני)

16 תגובות על ״אויש, עוכרת שמחות שכמותי. בני ציפר קיבל פרס.״

  1. מדיניות הממשלה היא זו שגורמת לציפר להיות דיליטנט מתנשא שכותב טקסטים שמתאימים לנער מתבגר חסר מודעות עצמית?

  2. ציפר קיבל את פרס הנועזות על הבלוג שלו. ואני אומר, אכן, צריך להיות נועז בכדי לגבב הבלים כגון אלה המאכלסים את הבלוג שלו, או, לחלופין צ"ל אידיוט מושלם.

  3. בלונדון יודעים להעריך מטורללים מוכשרים.
    ציפר הוא מרגיזן מקצועי, גם בקטע הזה שבו הוא מספר על הפרס.
    כשהוא מתאר את בגדיו היקרים קשה לדעת אם הוא ציני או גאוותן, אירוני או סתם חסר בושה. וזה ליד הבכי שלו על האלמנה הרעבה ללחם. זו רק דוגמה לפרובוקציה המחושבת היטב, שעליה הוא גם קיבל את הפרס.
    כאמור בלונדון יודעים להעריך מטורללים בעלי יכולת.
    ראו מה שכתב על זה דפנה לוי:
    http://thedaphna.wordpress.com/2010/05/08/%D7%94%D7%9E%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%9C%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%95%D7%91-%D7%9C%D7%90-%D7%A2%D7%9C%D7%95-%D7%9C%D7%A9%D7%9C%D7%98%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%98%D7%A0%D7%99%D7%94/

  4. בני ציפר הוא, כנראה, אדם קשה, מתנשא ומעורר מחלוקות.
    יחד עם זאת – המדיניות של המממשלה הישראלית היא ש"תורמת" להערכות שליליות של ישראל במדינות רבות.
    נוח, אולי, "להרוג את השליח" במקום להתמודד עם הבעיה האמיתית.
    עוד יותר נוח להצטרף למקהלת "כולם אנטישמים", אבל להתעלם לחלוטין מהאפרטהייד כאן?

  5. נועם, גם אני תהיתי (בנושא דבריו על הלבוש שלו) והתמונה הקיטשית היא בדיוק חלק מהעניין. אז, אכן לא מצאתי תמונה יותר קיטשית..

  6. חנוך, אם התכוונת אלי, כמובן טעית. ציפר הוא פריק ופרובוקטור מקצועי, אבל אין זה אומר שדבריו הם הבלים. הביקורת שלו על הישראלים כואבת משום שתמיד יש בה יותר מגרעין של אמת.
    .
    את דעתי שלי על הדיכוי ועל האפרטהייד נדמה לי שכבר מכירים היטב בסביבת רשימות.

  7. לחנוך, יש לי בעיה עם הביטוי 'אפרטהייד'כי אני לא חושבת שאנחנו מידנת אפרטהייד, למרות ש'התברכנו' בלא מעט גזענות המופנית כלפי פלשתינאים, אבל גם כלפי בני עדות שונות ולמרות שכמו שציינתי, הסבל של הפלשתינאים מעורר הרבה כאב- אבל- וכאן ההבדל הגדול בתפיסתנו, נראה לי שה]פלשתינאים, כשהם מצביעים חמאס, מכריעים את גורלם שלהם, וכשהם מתנגדים לקיומנו, מביאים על עצמם את הרעה (עם כל הרעה שיש מצידנו, ויש רעה). מעבר לזה, נראה לי שנועם ביטא בתגובתו את מה שרציתי להגיד: הבגדים היפים והחיים הטובים, והנהנתנו שמאפיינים כל כך את ציפר, למול התיאור ה'מזדהה' עם סבלם של הפלשתינאים.ואני בכלל לא בטוחה שהדברים נכתבו כך מתוך כוונת מכוון.

  8. נועם – לא התכוונתי אליך.
    אורה – אכן בני ציפר הוא פרובוקטור בכתיבתו, אך הוא עושה זאת, לטעמי, בכתיבה שיש בה כישרון רב.
    יש מודלים שונים לאפרטהייד ו"שלנו" הוא אחד מהם.

  9. קוראים אניני טעם שכמוכם. שימו לב איך הנסיעה לבלעין נהפכה לחלק מתהליך ההתבגרות של האנשים היפים בלונדון, חלק מתהליך החניכה. כמו גילוח ראשון, כמו הליכה לזונה, כמו נסיעה לספרד והליכה למלחמת שוורים, כמו חוויה הומוארוטית עם גוום סאדו מזוכיסטי. כמו עישון חשיש. כמו פעם חברות במפלגה הקומוניסטית. אחר כך מתבגרים עוזבים את רוב השטויות חוץ מאלו שהפכו לחלק מוסתר מהחיים והולכים לגזור קופונים בבנק, לסרסר במקרקעין, לסחור בבורסה, לגלגל כספים בסיטי או לספסר בנפט, כך זה בממלכה מאז ימי ויקטוריה ודיקנס. לכל זה נלווה תמיד גוון של כסנופוביה מעורבת ב"עולו של האדם הלבן" הרי בס"ה לאנשים אלו ציפר הנו כמין קוף משעשע מין דבר כזה מוזר ואקזוטי מה"קולוניות" שאף פעם לא יגיע באמת לדרגה הרצויה. הבעייה היא שלאנשים אלו הסבל של הזונה, השור בזירה והפלסטיני זה אותו דבר בדיוק וחושבני שגם עבור ציפר זה כך. עבורנו האנשים הרגילים שחיים ברחוב שגרים בו ערבים – בחיפה יש כאלו. שעובדים או עבדו עם ערביים בחיי יום יום זה כאב אמיתי שחיב להפסק. האיש ודומיו כקרציות וצבועים חיים על נבלות, דם וסבל. אבל באמת אין זה שעשוע של נסיעה לבלעין בשבת של משרתי שוקן וחבריהם או נסיעה שנתית של לורד אנגלי או בנו לשם הפסקה מלאת מתח + ביטויי סלידה ושנאה ל"ייד" ול"קייק" עכשיו זה "ציוני" בין בית זונות בפריס לוילה בספרד. זה כאב אמיתי של כולנו החיים כאן אבל יש כאלו שהכל עבורם הנו הצגות ציניות של יכולת להתחכמות מלוקקת מתחנחנת וראה הביקורת הספרותית על האיש כאן מעלי.

  10. הו אורה, תודה שאת קוראת הארץ עם זכוכית המגדלת המתאימה! למה אי אפשר לעשות מנוי לבלוג שלא ברסס? (או שאולי אפשר אבל הלכתי קצת לאיבוד ואשמח לקבל הכוונה).

  11. דפנה, תודה. אולי זה לא המקום אבל אני מ-יו-אשת, כי אני לא מבינה כלום בכל הטכנולוגיות של הרשמה לבלוג וכל זה, מה עוד שצצו לי עוד בעיות שאיני מתגברת עליהן. אעדכן אותך ברגע שאקלוט משהו בכל המהומה ומבולקה הזו (או, כמה שרשימות חסר לי, כבר..) אגב, בזכות נועם, רבים נכנסו לפוסט הנפלא שלך דרכי..

  12. לאורה לצערי קראתי את הפוסט שלך עכשיו -לאחר שהעלתי פוסט משלי [קראתי את הפוסט של ציפר באתר הארץ]. אני חייב להודות שיש משהו פתטי ברצון ליצור פרובוקציה בכל דרך-צורך עז למשוך תשומת לב בכל דרך ילדותית. איני מוסמך לבקר את כשרון הכתיבה של ציפר-אם הוא קיים הוא מתבזבז ומוקרב לאלוהי הרייטינג

  13. בבלוג של וולווט אנדרגראונד התנהל דיון על הפוסט של ציפר
    http://blog.orange.co.il/velvetunderground/?p=9270
    היינו משכונעים שזו פרודיה.
    מסתבר שהוא אכן זכה בפרס. עצם העדפת ציפר, בן התפנוקים של הארץ, על פני אנשים המשלמים מחיר כבד על כתיבת בלוגים בארצות דכאניות ומסכנים בכך את חרותם וגם את חחיהם היא לעד להם ולעג לנותני הפרס. עצם הצעתו לשם קבלת פרס על נועזות היא בדיחה דוחה המעידה על היושרה והתבונה של נותני אותו הפרס.

    היכן הנועזות? במה הוא מסתכן? הרי הודות לכך הוא זוכה לחסותו של בעל הבית המעסיק אותו וממן את אומץ לבו.
    אני חושבת שנוטים ליחס לו אירוניה עצמית ואילו אני חושבת שזו הפרשנות שלנו. הוא מדבר על עצמו ברצינות תהומית.

  14. הוא פשוט טיפוס מגוחך. חשבתי שאנשי שמאל מסוגו לא אמורים לנהות אחר מנעמי החיים ולהסתנוור מאור הנברשות וללהג על כל זה כאחרון הנובורישים. תיכף היה מנשק לכבוד הלורד את היד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s