בין ענת קם ומרגלית הר-שפי, וגם עיתוי צו איסור הפרסום

 

הסיפור של ענת קם חושף הרבה פנים של החברה הישראלית.

 בהם, הפנים המתחסדים ומצדיקים גניבה של מסמכים צבאיים סודיים, בה בעת שאותה חברה ממש  מוצאת הצדקה לכליאתם הממושכת של צעירים ממפגיני גוש קטיף שפעלו מסיבות אידיאולוגיות טהורות וגם לא שפכו חומצה על חיילי צה"ל.

 אלה פני אותה חברה שהיתה מסוגלת להצדיק את מאסרה בפועל של מרגלית הר-שפי שלא היתה שותפה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ואף לא ידעה על כך.  (מעניין לראות איזה עונש יגזרו על קם). וגם פני אותה חברה שמקפידה למצוא עתה צידוקים למעשיהם של ענת קם ושל אורי בלאו. לאותה חברה יש אידיאולוגיה ויש אידיאולוגיה. אחת שמקדשת את כל האמצעים- כולל פשע חמור כמו של קם, ואחת שמקדשת ענישה גורפת של אנשים שלא פשעו.

 

ומעניין להתייחס, באותו הקשר, גם למועד התרת צו איסור הפרסום על הפרשה: יום לאחר התפוצצות פרשת אולמרט והולילנד. האם מישהו רצה להשתיק את פרשת הולילנד? זה לא יפה שאני מחברת בין השניים? זה גם לא יפה שבית המשפט העליון פסק להר-שפי עונש על מה שלא עשתה. זה גם לא יפה ששופטת העליון לשעבר ויו"ר מועצת העתונות בהווה, דליה דורנר, נאבקת על חופש העיתונות ומשדרת בדבריה מסר של גימוד פשעיהם של קם ושל בלאו.

 

לא פלא שמייצגי אותם פנים של החברה הישראלית מעלים על נס את ג'ודי מילר שבכתה השבוע : "ממשלת ישראל מצנזרת אותי"

ומתארת את המקרה של 'העלמת עיתונאים בישראל' כ'סקנדל הצנזורה של ישראל'

 וכאן, יש לציין, ייתכן שהיא צודקת: הצנזורה היתה צריכה להיות מותרת קודם לכן, אבל הריח הנודף מדבריה כאילו ישראל נוהגת כאחרונת המדינות האיסלמיסטיות, לא כל כך מתיישבת עם מדיניות ארה"ב הנאורה: למשל, זו שהחליטה לא לחקור את מותם של עשרות עירקים מאש מטוסים אמריקאים.

מאת: ora21

אורה עריף כץ. עתונאית, כותבת, ספרנית. חוקרת תרבות (תואר שני)

11 תגובות על ״בין ענת קם ומרגלית הר-שפי, וגם עיתוי צו איסור הפרסום״

  1. ענת קם גנבה מסמכים המעידים על הנחיות לביצוע רצח של אנשים לא חמושים, החתומות ע"י אלוף פיקוד המרכז והרמטכ"ל ומנוגדות לעמדת בג"צ (כמו גם לדמוקרטיה ולשכל הישר). מכל הסיפור הזה, מה שמטריד אותך הוא העובדה שקם גנבה מסמכים ושבעקבות איסורי הפרסום הדרקוניים מישהי משווה את ישראל למדינות איסלאמיות?

  2. יונתן, לפחות על סמך הפרסומים, היא גנבה שורת מסמכים סודיים שמדברים על היערכות מבצעית של צה"ל, על הצבת כוחות ועוד נושאים בעלי פוטנציאל לפגיעה בבטחון המדינה, מעבר לפרסום של בלאו בדבר חיסול איש ג'יהאד איסלמי בניגוד להנחיות בג"ץ.
    מה שמטריד אותי הוא המוסר הכפול: העובדה שמכשירים פשעים של אדם אחד, בגלל שהאידאולוגיה שלו מתאימה לתפיסת העולם של רוב העתונות, למשל, וגם של רוב שופטי בג"ץ, בה בשעה ש'פשעים' מוסג אחר מוקעים וזוכים לענישה לא פרופורציונלית ואין פוצה פה ואין מצפצף.

  3. את מי שהוציא פקודות לא חוקיות בעליל צריך לשפוט ולהעניש בחומרה אחרי תהליך משפטי.

    מי שרואה שומע מכיר מעשה לא חוקי צריך ללכת למשטרה. אם הוא מפחד שילך יחד עם עורך דין. עיתונאי אינו שוטר ואינו שופט אינו עובד ציבור ואינו כפוף למגבלות חוקיות שאלו כפופים להם. נגנבו מצה"ל מסמכים. הועברו למערכת "הארץ". מי ראה מי קרא מי העביר הלאה איש לא יודע. האמון בעיתונאי שהיה מעורב בגניבה, בפרסום סלקטיבי ובהחזקת רכוש גנוב נגזר מהסמכות המוסרית והחוקית של העורך. אין כלי אחר.

    לכל אחד מאתנו יכול להיות רבי שייתן לו סמכות מוסרית למכור או לתת מסמכים שבעליל ישלחו אותי את בני או אחי או סתם אלמוני למוות מול אוייב שמתכונן לבואו. כבר היו דברים מעולם. חרבוואי החבלן הדרוזי העיוור בעזרת יהודים "טובים"יעיד על כך. גם יגאל אמיר. איני מאמין שבבנק יש להעסיק סוחר בדברים גנובים כך גם בעיתון.

    עיתון "הארץ" מחזיק במסמכים גנובים וסוחט בעזרתם את נציגי השלטון בדימוקראטיה הישראלית. זאת דעתי גם ובעיקר לאחר קריאה קפדנית של כל הנכתב ב"הארץ" היום. ההצדקה למעשה זה היא בסוף דבר פסיקה רבנית של רבני "הארץ" שכך צריך לנהוג. חבורה של אומרי הן במערכת, כולם מקבלי משכורת משוקן מצדיקים היום ב"הארץ" את הגניבה, את החזקת המסמכים הגנובים ואת הסחיטה.זה מגביר את הבחילה ואת הבוז לכלל המערכת הזו. גם הצירוף של עורך דין פלדמן שכבר דיבר עם העיתונאי ברנע ושבנו יותם פלדמן סובך לא מזמן במעשה לא חוקי שבו בדרך לא ברורה היה שותף "הארץ" לא מגבירה את האמון בכל הנשמע והנקרא. גם הדעות הפוליטיות של עיתונאי "הארץ" אינן בדיוק סוד כמוס. מכל זה עולה חשד שייתכן וגם מה שהוגדר כפשע שפשעו קציני צה"ל עשוי להראות אחרת בבית דין.
    האמון בעיתון וכותביו נגזר מאמון אישי מסויים. כרגע "הארץ" אינו זכאי לאמון זה. משום כך גם בנאמר והנכתב על צה"ל וקציניו
    איני נותן אמון. קודם שיחזירו את הגנבה ושהסוחר ברכוש גנוב ייתיצב בישראל. עד אז לפנינו חבורת "הארץ" בעלת סמכות מוסרית חוקית פגומה ואיני מאמין להם.

  4. במדינת השב"כ הזו – כל מידע שמפרסם השילטון הינו חשוד כ"לא בדיוק אמת" – עד שיוכיח את נכונותו בבית המשפט.
    עוד נראה באיזו עיסקת טיעון ייגמר המשפט של ענת קם, איזה סעיפי אשמה יורדו (ראו משפט יצה יעקב, טלי פחימה ועוד) ואיך ירדו מספרי המסמכים.

    בינתיים:
    האם תיפתח חקירה כלשהי כלפי הקצינים (גבוהים ככל שיהיו) בקשר להאשמות בהפרת הוראות בג"צ?
    יש לי הרגשה שבמדינת השב"כ הזו – זה לא ממש איכפת לרבים.

  5. ני מוצא עצמי מזדהה עם רוב דברייך. תמיד חשבתי שההתנכלות למרגלית הר שפי הייתה שערוריה . אין ספק שקיים יחס של איפה ואיפה בתקשורת כלפי הימין. מאידך אני חייב לומר שאותה התייחסות של לי מותר בכל הנוגע לחוק ולערכי היסוד הלאומיים די מאפיינת את השמאל הקיצוני ואת הימין הקיצוני-זו גם אותה יהירות של "אתה בחרתנו".
    ביחס לאיסור הפרסום-עכשיו שברור שמטרתו הייתה צמצום נזקים ובמהלך התקופה ניתנו להארץ ולבלאו די והותר הזדמנויות לצאת בזול-אני לא בטוח מי צריך למחות על כך. המהלך כפי שהערכתי מלכתחילה נועד לבקרת נזקים וצמצומם ודבר לא היה לו עם הגבלת חופש הביטוי. המערכת לא התרגשה מהפרסום העקרוני כי הוא כבר נעשה לפני למעלה משנה וחצי.

  6. אני די מופתע מרשימתך.
    לא ציפיתי לדעה מן הכיוון הזה.
    אני מסכים עם כל מלה שכתבת.
    הכל אינטרסים. כל הדעות כאן בארץ נגזרות מן השייכות האידיאולוגית חברתית. מעט מאוד דעות עצמאיות. בכל המחנות- שמירת החוק הכרחית וחשובה רק במחנה האחר. בצד שלנו תמיד יש הסברים טובים למה לא היתה ברירה. למה זה היה הכרחי.

  7. ג'ודי מילר טעתה. ענת קם לא נעצרה בגלל היותה עתונאית, אלא בגלל עבירה שעשתה כשהיתה חיילת. לפיכך, יש בדבריה של ג'ודי מילר טעות והטעיה גסה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s