אפקט החינמונים

אפקט החינמונים 

אני לא יודעת אם זה אפקט של החינמונים- ובראשם 'ישראל היום', או ה'מבצעים' של חלוקת עתונים בחינם בתחנות הדלק, או בקפיטריות אוניברסיטאיות, אבל אם פעם השתמשו בפראזה 'מחר נעטוף בעתון הזה דגים', הרי היום כבר לא מחכים למחר.

לוקחים עתון כדי למלא את הסודוקו או התשבץ, והופ- לפח.

אין מה לאמר, היחס לעתונים השתנה. זו כבר לא הערימה שהבאנו הביתה ביום שישי כדי להתענג עליה. עכשיו זו ערימת הזבל שמתגבהת והולכת עד שאנחנו אוזרים עוז לאסוף אותה ולהשליכה לפח.

אם מנסים להבין מה קורה פה, נראה לי שהעובדה שמקבלים עתון בחינם עושה את שלה. לא שילמנו בשביל זה, אז מה הבעיה להחליט לא לפתוח את העתון שעמוד הכותרת הראשית שלו עצבן/ הכאיב/ קומם אותנו?

שנית, נראה לי שהעובדה שאפשר היום לקנות ספר כמעט במחיר עתון, יוצרת אצלנו סדרי עדיפויות שונים. אז למה שלא נקנה כבר ספר, אנחנו שואלים את עצמנו, ונהנה ממנו, מבלי לקרוא את החדשות הקשות, בלי פרסומות, בלי דאגה לאמת בפרסום ולהונאת הצרכן הקטן? פשוט, לשים פס על כל המציאות המדכדכת הזו ולשקוע בקריאת ספר.

המענה הזה טוב לאנשים שבאופן כללי לא מתעצבנים, ובאופן פרטני לא מתעצבנים כשכבר מהעמוד הראשון הם מגלים שקנו ספר זבל של איזה גרפומן/נית תורן שהחליט להתהדר בתואר 'סופר', וזה מזכיר לי את הזעם של כמה סופרות (ואולי סופר) על רשת סטימצקי שהחרימה, לדבריהן את ספריהן רבי המכר, ודי לחכימא.

ב'עין השביעית' תוהה חנוך מרמרי, בעקבות דברים שנשאה אילנה דיין בטכס קבלת פרס במכללת אורנים, אם אמנם דבריה על הצנזורה הפנימית שמפעיל כביכול עתונאי משקפים את המציאות שבה המו"ל הוא כל יכול.

אומר מרמרי:

מסורת השפיטה הקיימת מעדיפה את זכות הקניין של הבעלים על "האמת הפנימית" של העיתונאי. לא שעיתונאי אינו רשאי לדבוק באמת משל עצמו, אלא שאין לו שום סמכות לכפות אותה על הבעלים. עיתונאי רשאי מן הסתם להחזיק בכל אמת שיחפוץ, אבל במקרה שזו תתנגש עם האמת הפנימית של המו"ל, תהיה לו רק דרך אחת: להתפטר (ולחפש לעצמו מו"ל מתאים יותר, או פשוט לפתוח בלוג).

והדברים האלה מחזירים אותנ ולשאלה למה אנחנו זורקים עתונים מבלי לפתוח אותם: אולי בגלל שאנחנו לא סומכים על העתון? אולי משום שאנחנו יודעים שכל קשר בין הדיווח העתונאי שאנחנו קוראים לבין המציאות האוביקטיבית אינו אלא מקרי?

ואולי עולם העתונות מתמהמה בהתאמת עצמו לעולם המשתנה ולא מטפח את המענה המתבקש של עתונאות מגזינית יוקרתית ואמינה ואולי התשובה טמונה בסוף הציטוט של מרמרי:אולי הפתרון הוא  " פשוט לפתוח בלוג". 

בכל מקרה, נראה שמישהו נרדם בשמירה- והמהפכה כבר כאן.

 

 

 

מאת: ora21

אורה עריף כץ. עתונאית, כותבת, ספרנית. חוקרת תרבות (תואר שני)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s