אדלסון- האם הוא 'משלנו'? אם לא, בואו נעשה עליו 'עליהום'

הלובי הכוחני של המו"לים הגדולים (מוזס את נמרודי) שנועד למחוק את 'ישראל היום' מהמפה, בתואנה מקרטעת לפיה רק תושב ישראל רשאי להוציא כאן עתון, פועל בשיטות מעופשות מיושן ומתעלם מהשינויים המהותיים במציאות התקשורתית שלנו.

לכאורה, הטענה כי יש לאסור על פי חוק מתן היתר לתושבי חוץ להוציא לאור עתון נשמעת הגיונית. תושב חוץ עלול, חלילה, לפגוע באושיות המדינה/הציונות/העם והארץ ולכן אין להפקיד בידיו כח השפעה משמעותי כמו הוצאה לאור של אמצעי תקשורת המוני, מה עוד שיכולתה של המדינה לנקוט נגדו אמצעים באם סרח מוגבלת, בהיותו תושב חוץ.

על אף הגלובליזציה המציצה אלינו מכל ערוץ זר ומחדירה לחיינו ולחיי כל העולם המערבי את אלג'זירה ואת ערוץ חיזבאללה מלבנון, עדיין הייתי מקבלת את הטענות נגד מתן רשיון מו"לות לתושב זר, בהנחה שהטייקונים תושבי ישראל האמונים על תקשורת ההמונים מקיימים את כל תנאי הנאמנות לאתיקה המקצועית העיתונאית , המוסר, הצדק, היושרה והפטריוטיות.
זה אפילו נשמע מגוחך לחבר את כל הכותרות הללו למה שקורה היום בתקשורת שלנו.

היום, קורה למו"לים הגדולים מה שקרה פעם לערוץ 1, שהתעלם מהמתחרה הצעיר והנמרץ ערוץ 2, והמשיך להתנהל על פי אותן נורמות מיושנות ש'עבדו' בעבר: נורמות של הסכמי שכר שערורייתיים שכבלו את הערוץ לכל מיני דרישות דרקוניות, בעיקר מצד הטכנאים שאסרו על שידורים באמצעות הטלפון הנייד, שמנעו שימוש בטכנולוגיות חדישות ושסירבו להקליט כתבה ללא צוות שלם, כולל תאורן באור יום מלא. בזמן שכספינו התבזבזו על החלמאות הזו, שעט ערוץ 2 קדימה ונערך מבעוד מועד גם לתחרות עם ערוץ 10.

אז מה עושים היום העיתונים הותיקים, כשקם להם מתחרה חינמי שדומה להם כאח תאום? מתבכיינים ומנסים לחסום אותו בכל האמצעים העומדים לרשותם, תוך התעלמות מהעובדה שהמהפכה כבר כאן.

עד היום, חוששים נבחרי הציבור שלנו מחיסול חשבונות מצד אמצעי התקשורת הגדולים, לכן רבים מהם מעדיפים להתייצב לצידם ולהאבק בעוצמה נגד הכח החדש שקם בשוק, מה עוד שזהותו הפוליטית של הכח הזה לא תמיד מריחה להם טוב.
ממלכת העתונות הנרדמת נהגה, עד היום, ליישר קו ולצעוד בתלם המשותף, מתוך כניעה למציאות שחילקה ביניהם את עוגת הרייטינג בצורה די סיסטמטית. אז כולם ידעו שיש העתון הגדול, ויש את זה שמשתרך מאחוריו, ויש את העתון האידיאולוגי השמאלני ויש עתונות כלכלית- שיחסית, ניהלה מלחמות קצת יותר מדממות.
הסטטוס קוו הזה הופר לפתע קשות, והרי היום, פתאום יש עיתון שלא מיישר איתם קו בנקודת הזינוק ומתנהל בכוחנות. פתאום, ההשפעה הבלתי מוגבלת של הטייקנים ספגה חבטה קשה- והם מ-בול-בלים.

הימים של 70% רייטינג לעיתון אחד חלפו עברו. הימים שבכל בית רכשו עיתון, נעלמו ואינם. יש היום הרבה חלופות. בהן, החינמון 'ישראל היום', בהן חלופות אינטרנטיות.

דני בן סימון טען כי הוא מצדד בחוק משום שהוא רוצה להגן על העתונות בישראל במתכונתה הנוכחית. הטענה הזו תמימה במקרה הטוב ופאתטית במקרה הגרוע.
וכי מה כל כך ראוי להגנה בעתונות הישראלית היום? האובייקטיביות השורה על כל דיווח? נקיון הכפיים של הכותבים? האתיקה העתונאית הראוייה לשבח? ההימנעות מגישה חד צדדית? האבחנה החדה בין חדשות לבין פובליציסטיקה?
לפני הבחירות אמרו ששלדון אדלסון הקים את העתון כדי לרפד את ביבי. ומה עכשיו? למה הוא ממשיך?
אנחנו צריכים לשאול את עצמנו ברצינות ובמלוא החומרה האם 'ישראל היום' נמצא בכיס של ביבי?

ואם כן האם זה היה מפריע למישהו מהמו"לים הגדולים אם אדלסון לא היה נוגס ברייטינג ובמכירות שלהם? והרי גם רשת 'ידיעות' ניסתה להוציא חינמון שייתן תשובה וסגרה אותו לאחר זמן, כשגילתה שזו אינה תרנגולת המטילה ביצי זהב. לעומת זאת, אדלסון ממשיך ללכת על כל הקופה ומבחינת היקף הפרסומות ב'ישראל היום', לא אתפלא אם העתון כבר מתחיל להרוויח.

שאלת ה'עמדה' שמציג 'ישראל היום' לא באמת נבחנה לעומק.
מקריאה חובבנית ב'ישראל היום' מצאתי כמה ביטויים לאהדה לנתניהו: הכתב המדיני שלמה צזנה שהיה מוחרם על ידי אולמרט הפך לכתב האהוד על לשכת רה"מ בעידן ביבי. ראיתי גם שמפרגנים פתאום לשרה. שרה היתה פה, היתה שם, מצולמת עם הז'קט הירוק רמזור שלה. נשאלת השאלה, האם העתון הזה יתן גיבוי אוטומטי כל מה שביבי יעשה? אם כן, צריך לשים את האצבע על הבעייה הזו ולא להסתתר מאחורי הצעת חוק שלא נבחנה אלא בראי של 'עתון אדלסון'. לא כך מחוקקים חוקים.

מצד שני, הזכיר בצדק אחד הטוקבקיסטים את העובדה שגם הבעלות על עתון הארץ נמצאת, חלקית, בידיים גרמניות. האם ל'הארץ' אין אג'נדה? האם תפיסת העולם המוצגת ב'הארץ' לא מייצגת קריאה לחיסול ממוקד של המתנחלים 'אדוני הארץ' בפי עקיבא אלדר? או לפסילה מוחלטת של השופט נועם סולברג, אך ורק בגלל דעותיו הפוליטיות? האם תפיסת עולם זו לא הובילה לפסילת מועמדותו של סולברג לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה?

המנהג הזה של איפה ואיפה, כשההקריטריון המנחה היחיד הוא 'הלנו או לצרינו', כלכלית ופוליטית, הוא פסול ומסוכן.

מאת: ora21

אורה עריף כץ. עתונאית, כותבת, ספרנית. חוקרת תרבות (תואר שני)

תגובה אחת על ״אדלסון- האם הוא 'משלנו'? אם לא, בואו נעשה עליו 'עליהום'״

  1. איני כתב לא הייתי כתב וכ"ו. כל דרך שבה אנשים צעירים ילמדו להיות עיתונאים וייתפרנסו בזמן הלימוד טובה בעיני. כל דרך שתיתן פרנסה לעוד עיתונאים בוגרים טובה בעיני. שיהיו הרבה עיתונים והרבה עיתונאים זה בודאי יגרם לחשיפת יותר מידע, גם אם לא הרבה. את רוב הדברים החשובים שמתחוללים כאן אנחנו לא יודעים.

    חוץ מזה אם וכאשר מילירדר סעודי ירצה לקנות את המדינה או חלקים ממנה תמיד יימצאו מספיק עורכי דין ישראליים שיסוו זאת בדיוק לפי דרישות החוק. את הדיונים בכל ההלבנות של גידמק כבר גמרו? מי זה בדיוק הגומא הזה שמסתובב בירושלים.
    המעניין שכולם מאשימים את נימרודי. אני מניח לא יודע שגם שוקן מטפל בהתחרות בשיטות שוקן.

    אני קורא בקפדנות את העיתון של אדלסון והוא אינו גרוע מאחרים. בודאי שהוא אמין יותר וישר יותר מהמקומונים של שוקן הנכתבים בחלקם הגדול ע"י חצי בורים מתחכמים שהם לפעמים גסי רוח.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s