פתחתי בלוג באנגלית: הזדמנות לקצת גילוי לב

פתחתי בלוג באנגלית.
למה מה? בשביל מה?. הנה כמה שאלות ותשובות.

למה בלוג באנגלית?
– טוב, זה התחיל ב'גילוי' המרעיש שמי שמקבלים במה בחו"ל- בהופעות באוניברסיטאות, במאמרים ובראיונות לעתונות, הם בדרך כלל דוברים ישראליים אנטי ישראלים. ב'לה מונד' הצרפתי מאוד נהנים לפרסם את דעותיו של פרופ' זאב שטרנהל. בלוס אנג'לס טיימס פרסמו רק לפני שבוע ומשהו מאמר של ד"ר ניב גורדון שאומר שישראל היא מדינת אפרטהייד ושצריך להחרימה. העיתונאי גדעון לוי מוזמן לפורומים בינלאומיים וחולק לישראל 'מחמאות' נפלאות. האמת, קצת נמאס לי שחוץ מהדוברים הרשמיים של ישראל, שאיש אינו מאמין להם, הבמה כולה נמצאת בידי פלג מסויים של דוברים. אז החלטתי להביע את דעותי באנגלית.
– ואת משלה את עצמך שיהיה לזה איזה אפקט? זאת אומרת, מי בכלל יקרא את הבלוג הזניח שלך?
– שאלה טובה. בלוג זניח זו הגדרה די מדוייקת לגבי כל עשרות אלפי או מאות אלפי הבלוגרים בעולם. אז אני אהיה אחת מהם ואולי, במקרה מישהו באוסטרליה או בקנדה ייתקל בבלוג שלי ויקרא.
את דוברת אנגלית?
– לא. התקופה הכי ארוכה שבה שהיתי בארץ דוברת אנגלית היתה חודש. חודש מופלא בניו יורק. האנגלית שלי באה בעיקר מקריאה.
– אז זה לא קצת יומרני לכתוב בלוג באנגלית?
– אולי. אבל כבר אמרתי אני אחת מרבים. מי שלא מוצא חן בעיניו, שלא יקרא.
– יהיו לך פאדיחות.
– אולי יהיו פאדיחות. אשמח אם יעירו לי ואתקן. רק בלי רוע לב.
– שמת באתר פרסומות.
– כן. פרסומות גוגל.
– אז את עושה את זה בשביל הכסף?
– מה, את הבלוג?
– כן.
– הרווח מפרסומות, לפי מה שהבנתי, הוא של סנטים בודדים לכל כניסה. אז לא. זה לא בשביל הכסף.
אז למה פרסומות?
– אם ארוויח כמה דולרים, אקנה לעצמי מתנה.
– אז היית רוצה שגם ב'רשימות' תהיינה פרסומות?
– 'רשימות' זו חלקת אלוהים קטנה ואם יכניסו פרסומות, זה ישנה את האופי של האתר.

אני מתכוונת לייחד את האתר בעיקר לנושאים הסובבים סביב המדיה, הישראלית והעולמית. בין היתר, כתבתי בו על מצבן של נשים בעולם. הטריגר היה כתבה בערוץ הטלוויזיה הצרפתי 5 TV בתכנית 'שליח מיוחד' (envoye special) אודות מצבן של הנשים באפגניסטן. הכתב, שאף נועד עם אנשי טאליבן, מספר על דיכוי הנשים במדינה המיוסרת הזו, על העובדה שנאסר עליהן ללכת לבית ספר- ועל כך שהן מסכנות את חייהן כדי ללכת ללמוד באיזה חור עלוב כדי שהטאליבן לא יחשפו אותן. אני מזכירה את הפוסט של אסתי סגל המלמד כי אפילו בשבדיה הנאורה יש דיכוי נשים ומביאה תזכורת מהספר הנפלא והנורא של חאלד חוסייני 'אלף שמשות זוהרות' שעיקר הפוקוס שלו מופנה אל הנשים הסובלות, הנאלצות להתחתן בגיל צעיר מאוד ולהפוך לשפחות של בעליהן.

ושוב, כתובת הבלוג

http://orarif.blogspot.com/

 

מאת: ora21

אורה עריף כץ. עתונאית, כותבת, ספרנית. חוקרת תרבות (תואר שני)

13 תגובות על ״פתחתי בלוג באנגלית: הזדמנות לקצת גילוי לב״

  1. ממה את חוששת, אבל האנגלית שלך טובה, בהשוואה לאנגלית של מרבית הישראלים.

    ואגב, רשימות כבר מזמן איננו חלקת אלוהים קטנה אלא במה לקומץ אנשי שמאל אנטי-ציונים שבין מאמרים על בעיותיהם האישיות ובין מאמרים רוויי שנאה נגד המדינה הזאת, חיסלו את האופי המיוחד של האתר הזה.

  2. ואפילו מוכנה לסייע לך באנגלית אם תצטרכי פה ושם.

    חרף העובדה שאני יותר בעמדות של גורדון ולוי ואף שמאלה משם במקרים רבים, אני חושבת שאת כותבת תמיד הגון וממקום שנעים אפילו לחלוק עליו בנימוס.

    כדי להגיע לציבורים, את צריכה קצת "לקדם" את הבלוג שלך כמובן. אבל את בטח יודעת את זה.

  3. . . לגירשטיין- תודה על הפרגון. האמת היא שבשבילי רשימות היא מקום מיוחד שבו אני מוצאת שפה משותפת גם אם אנשים שדיעותיהם מנוגדות לשלי

    — המון תודה לך איריס-הנה התגובה שלך ממחישה בדיוק למה אני מתכוונת
    לרון-אעבוד על הפתיח (אולי אמחק אותו בינתיים) אשר לשטרנהל- הצדק איתך- מתנגד למדיניות הישראלית- אבל הפועל היוצא של התבטאויותיו בעולם המערבי הוא פגיעה בישראל

  4. לרון- החלטתי למחוק את תגובתך משום שהיה לי קצת קשה איתה. הדבר לא גורע מהתודה שאני רוחשת לך על דבריך. הנושא (מ) טופל. התנצלותי

  5. אבל אני חושב שהסיכוי שמה שאת אומרת יתחרה במה שגדעון לוי או ניב גורדון אומרים הוא אפסי. סביר יותר להניח שהבלוג יגיע לקהל של אנשים שממילא יש להם דעות דומות לשלך, מן הסתם יהודים או אוהבי ישראל.

    אם את רוצה להשמיע קול בעל משמעות "לאומית" אני חושב שאת צריכה לכוון לעיתונות הממוסדת (או לכל הפחות למקבילות האינטרנטיות שלה). וחשובה מאוד גם העריכה הלשונית באנגלית (למשל: הכתיב הנכון למילה freak).

    ואם לא זה, אני חושב שלפחות כדאי לנסות לפרסם בעיתונות היהודית. גם שם האפקט ההסברתי חשוב מאוד וסביר להניח ששם יימצאו כבר האנשים שיוכלו להעביר את הדברים הלאה לציבורים הכלליים יותר.

  6. הפתעת אותי אורה, הטוקבק שלי היה תמים לגמרי.

    נדמה לי שאת רגישה מדי בכדי להציב עצמך בחזית ההסברה הישראלית.

    בהצלחה.

  7. לרוני ולרון- ממש אין לי יומרות להציב את עצמי 'בחזית ההסברה הישראלית'- מסתפקת בזה שמישהו יקרא אותי אי פה אי שם. דוברות והסברה רחוקים ממני כרחוק מזרח ממערב- אני מסתפקת לגמרי בדיאלוג ורצוי גם עם בעלי דעות הפוכות לשלי

  8. פרופ' זאב שטרנהל הוא "אנטי ישראלי"?
    בעיני הוא אחד הפרו-ישראלים הגדולים. לא כל מי שדעותיו שונות משלך, או שהוא ביקורתי מאד, הוא "נגד המדינה". כדאי גם להבחין בין מדיניות הממשלה למדינה.

  9. אכן,
    אם מתייחסים לכל ביקורת על מדיניות, כהתרסה על עצם הקיום של המדינה, הרי הפשיזם לא רחוק.
    ואם הקיום של המדינה יותר חשוב מהזכות לבקר אותה, הרי הפשיזם כבר כאן.

  10. נעמה, נכון. צריך להבחין בין מדיניות הממשלה לבין המדינה- אבל בחו"ל לא עושים את האבחנה הזו: בשביל הקורא האירופי או האמריקאי, הכל נכנס לחבילה אחת ששמה 'ישראל'. רק היום שמעתי שיחת רדיו עם מרצה באוניברסיטה (לצערי פספסתי את שמו) על החרם האקדמי על ישראל. חרם כזה, שדן גם אנשים עם דעות כשלך ושל 'ללא נושא' שהגיב אחרייך- לא עושה הבדל בין מדיניות ישראל לבין אקדמאים או אינטלקטואלים ישראליים או, ךצורך העניין כל ישראלי שנמצא בחו"ל. הטענה שלי היא שאם ישראלים הם שמפיצים את האג'נדה השלילית הזו נגד ישראל, אז מה לנו כי נלין?
    ל'לא נושא'- חילופי המלים העתיקים מהפוליטיקה הישראלית בין הקומוניסט לפשיסט לא מרשימים אותי. מותר לבקר את מדיניות הממשלה. מכאן ועד קריאה להחרמת המדינה שבה אתה חי, המרחק גדול.
    יולי- תודה לך על האיחולים והפירגון.

  11. לפעמים כשאני מגיע לביקור בישראל מלונדון שואלים אותי אם בתור ישראלי לא מחרימים אותי ואני אומר "איסתרא בלגינא קיש קיש קריא", כזה הוא החרם בעיקרו, דבר שנכשל, ולא עבר, בפרט בבריטניה שכביכול הכי זוהתה איתו. אני מלמד בקולג' מסוים מאוד של אוניברסיטת לונדון שנחשב הכי שמאלני ופרו-פלסטיני. אך בפועל כל הסגל כאן הוגן מאוד תמיד ולא רק שלא החרימו אותי אלא שנתנו לי הישראלי ולמרצה הבריטית שמלמדת איתי את פרס ההוראה של כל הקולג'- (אוניברסיטת לונדון מורכבת ממספר קולג'ים שכל אחד הוא בעצם מעין אוניברסיטה קטנה משל עצמה) לא רק בית הספר למשפטים. מבחינתם הם שמחים שאני ממשיך ללמד ואף רוצים שכאשחזור לישראל אבוא ואתן הרצאות אורח ככל שיתאפשר. ולמי שיחשוד כי זה בגלל שאני עוסק בזכויות אדם ומבקר את הכיבוש ואת מדיניות ישראל (וכמובן צדקה נעמה, ביקור על מדיניות ממשלת ישראל אינה אנטי-ישראליות, אגב, הרבה פעמים ההפך, ביקורת באה מאכפתיות…) , הרי שדיברתי עם עוד ישראלים שמלמדים בלונדון שכלל לא עוסקים בנושאים האלו והעמדות הפוליטיות שלהם לא ידועות לכאן או לכאן ולא קשורות לתחום ההוראה והמחקר שלהם, והם גם אמרו לי שלא נתקלו בחרם או עוינות אי פעם, ההפך. כמובן שהיו מקרים מתוקשרים כמו של מונה בייקר ממנצ'סטר שפיטרה מרצים ישראלים מכתב עת שערכה, אבל אלו החריג ולא הכלל. יש מספיק אויבים ולא צריך לחפש איפה שהם לא נמצאים.

    פרט לכך, אני מברך על כל יוזמה שתביא מגוון קולות מישראל ותייצג את מגוון הדעות שיש כאן (וגם אגב ברשימות, בניגוד לתדמית שבאה לידי ביטוי גם בחלק מהטוקבקים(. עם זאת, מטריד אותי שלעתים אנו בישראל עוסקים יותר בשאלה של איך אנו נראים ואיך נסביר את עצמנו שהיא שאלה מסדר שני במקום בשאלה של מה אנו עושים ואיך לתקן את זה.

  12. אייל- מעודד לשמוע שהמציאות לא נוראה כפי שהיא מוצגת בארץ- כנראה שדברים שרואים משם לא רואים מכאן. אני מקווה שגם אחרים יכולים להעיד על חוויות חיוביות- וברכות על הפרס. אין לי כוונה להפוך את הבלוג לזירת היאבקות אלא לנצל אותו להבעת דעות במגוון תחומים, כמו שאמרתי, בעיקר דברים שנוגעים למדיה ולעתים גם להשמיע דעות- שאולי אינן תמיד הדעות שרגילים לשמוע מדוברים ישראליים לא רשמיים בחו"ל וכמובן- אמשח מאוד אם אנשים יגיבו, גם (ואפילו בעיקר)בניגוד לדעתי[

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s