ועוד מלה (או יותר) על אלזה מורנטה

ועוד מלה על אלזה מורנטה

ספריה מותירים בי, לאחר קריאתם, חלל עצום ונורא. איך ניתן לכנות את זה? פסיכואנליזה? משחק מתעתע שנע בין טירוף מוחלט (התת-מודע?) לבין מציאות, שהיא תמיד, בספריה של מורנטה, כואבת ומדממת?
את יצירת המופת שלה 'אלה תולדות' (ההסטוריה) קראתי לפני שנים, ואוזפה שלה עדיין מקנן בליבי, במקומות הכי עצובים שאפשר להעלות על הדעת. היטלטלתי עימה ב'כזב וכישוף' הנורא והנפלא, קראתי את 'האי של ארתורו' והנה, בימים אלה, סיימתי את קריאת הספר 'ארצ'לי': הרביעי והאחרון מבין הרומנים שכתבה.
ארצ'לי, אמו הספרדייה הכפרית והפשוטה של מנואלה, הגבר האומלל והאבוד המספר את ילדותו במשפחה איטלקית מכובדת ונשואת פנים שבנה האדמירל נשא לאשה את אותה ארצ'לי , האמא האוהבת, האמא הבוגדת.
        

                                        
מורנטה, שעל פי המקורות אודותיה לא היתה אם לילדים, חודרת בספריה לתוך נבכי נפשם של ילדים רכים- לתחושותיהם ולמכאוביהם ומותירה בכל מי שהוא הורה תחושת החמצה ענקית. תחושה שחובה, אבל חובה, להביא את הילדים לעולם טוב יותר, שאם לא כן, פתאום אנחנו מתוודעים למה שקורה בתוך ליבו של הילד פנימה בעולם מנוכר, מעמדי וגזעני – וזה קשה, בעיקר בספרות ה'מורנטית' שמחוברת כל כך למלחמת העולם השנייה, למבט שלה כיהודיה (חצי יהודיה?) שיחד עם בעלה השני (ממנו נפרדה גם כן לאחר עשרים שנה) הסופר אלברטו מוראבייה, גם הוא חצי יהודי, מצאה מסתור באזורים הכפריים הסמוכים לרומא בתקופת המלחמה- אז גם החלה לכתוב את הנובלות הגדולות שלה. 'אלה תולדות' שלה בודאי היה ראוי שיזכה אותה בפרס נובל. וארצ'לי…
במהלך כל קריאת הספר שאלתי את עצמי למה תמיד הפסימיזם כל כך שולט ביצירתה. התפתיתי להניח את הספר ולעזוב אותו ולא יכולתי. למה אינה מותירה שביב תקווה. התאבדויות והזיות מטורפות השולטים ביצירתה, מתחברים עם נסיון התאבדות שלה בתקופת מחלתה. בספר ארצ'לי, שואלת היא עצמה, בשמו של הילד מנואלה, למה אין תמיד 'סופים טובים' לסיפורים. שואלת ולא עונה.
הנה משפט אחד, בממלכת ההזיות של מנואלה: "שם, בצד האחר, ישנה אימת המוות העילאית, שעושה את החוטים (של גדר חשמלית- א.ע.) בלתי נגיעים לגבי רובנו. וכך נשארים בכלא בלי יציאה, כלואים בין שתי אימות: ההישרדות והמוות, וזו וגם זה בלתי אפשריים".
כל כך הרבה שאלות בלתי פתורות הותירה מורנטה לאחר מותה ב- 1985.

מאת: ora21

אורה עריף כץ. עתונאית, כותבת, ספרנית. חוקרת תרבות (תואר שני)

4 תגובות על ״ועוד מלה (או יותר) על אלזה מורנטה״

  1. אני יכולה בעיקר להסכים איתך לגבי ההנאה מספריה של אלזה מורנטה. תוכלי להנות מעוד ספר אחד של נובלות וסיפורים קצרים "הרדיד האנדלוסי" וזהו, היא לא היתה סופרת פורייה לצערי. היכולת שלה להביא את סיפורם של החלשים, העלובים והדחויים מבלי להסתיר שום מום, אך באותה עת לאהוב אותם מכול הלב, מופלאה בעיני.

    לצערי אני נאלצת לא להסכים איתך לגבי יהדותה של מורנטה. למרות שהייתי מאוד גאה לראות בה סופרת יהודיה והיא היתה יהודיה כשרה על פי ההלכה, לא היה דבר יהודי בחייה או ביצירתה. מורנטה גדלה כקתולית לכל דבר וחלק מחייה אף נהגה כקתולית מאמינה. בצעירותה, גם בימי עוני קשים לפני שנישאה למורביה, דלק בחדרה נר תמיד ליד האיקונין והיא עמדה על כך שהנישואים יערכו בכנסיה. בכתיבתה יש לא מעט סמליות נוצרית. לדוגמה: השימוש באם ובבן ב"אלה תולדות", ואפילו שימוש אנטישמי במוטיב נוצרי, השם "גו'דיטה" של האם ב"הרדיד האנדלוסי" מרמז על אופיה הבוגדני. דמויות יהודיות אכן מופיעות ביצירתה של מורנטה: בראש ובראשונה אידה היהודיה למחצה ותושבי הגטו ב"אלה תולדות" וכן הסיפור "גנב האורות" אשר מתרחש בקהילה יהודית. אולם לדעתי היהדות משמשת את מורנטה ככלי ליצוג ה"אחר", כאשר המבט על היהודים נשאר חיצוני, כעל זרים ושונים ללא הבנה והתייחסות לתכנים יהודיים.
    את לא היחידה ש"מאמצת" את מורנטה אל חיק היהדות. לפני מספר חודשים שמעתי גם את שמעון פרס עושה זאת, אבל אני חוששת שאין לזה בסיס מספיק בכתיבתה. כנראה נאלץ להמשיך להנות ממנה בתור "סתם" סופרת גדולה ולא יהודיה….

  2. שירלי- תודה על המידע שתרמת לי. לא טענתי שהיא חיה כיהודיה- אלא שהעובדה שהיתה יהודייה אילצה אותה להסתתר בימי מלחת העולם- מה שבהכרח כפה עליה, מן הסתם, הזדהות כלשהי עם מוצאה הגנטי. בספר ארצ'לי היא אמנם יוצאת מנקודת מבט נוצרית לחלוטין ומתארת משפחה נוצריה על כל גינוניה ומנהגיה. כל זה לא גורע מהיותה סופרת נדירה ונפלאה

  3. שכמעריצה ותיקה של מורנטה, מעולם לא עלה על דעתי שיש לה איזה קשר ליהדות ורק לפני שנה או שנתיים בשיחה על ספרות כשציינתי את העובדה שהיא מתייחסת לשואת היהודים ב"אלה תולדות" אמר לי מישהו שהיא יהודיה…
    הופתעתי עמוקות והלכתי לעשות חיפוש בנושא. הגעתי לאותן מסקנות ששירלי ציינה כל כך במדוייק.
    לדעתי זה גם לא משמעותי. היא פשוט סופרת גדולה. קורה.

    ואוזפה… אוזפה לנצח ישבור את ליבי. הוא ובלה הכלבה האנשוית מכולם.

  4. אני מצטער ,אני לא חושב כמוכם ,בנובלה אלה תולדות ,גיבורת הספר חצי יהודיה שנאנסה עי"
    גרמני ,הוא חומר למחשבה ,מי היא ?ואולי הוא מטפורה ? …………………..

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s