הסיפור המופלא של אוליביה אלקאים- והגרפיטי'ס

Les graffitis de Chambord

אוליביה אלקאים ( Olivia Elkaim) – רק בת 32, עיתונאית וסופרת פריסאית, בת לאב יהודי ממוצא אלג'יראי ולאם נוצריה, שיש לה דודים בארץ, ביקרה בישראל באחרונה- והיה לי העונג להשתתף בפגישה מצומצמת עימה של ה 'café litterair ' בהנחיית דודתה מריס אלוש, (מורתי לצרפתית).

הפגישה נסבה על הרומן המרתק שכתבה אודות חברי הרזיסטאנס היהודים שהתיישבו בטירת שאמבור שבעמק הלואר. אלקאים נסחפה אל תוך הסיפור הדמיוני שלה, מבלי שתדע עד כמה הוא אכן קשור למציאות.
הסיפור נסב על שלושה דורות של משפחת רוזנוויץ' היהודית, החל מהסב , הסופר יצחק (איזאק) שהיה נשוי למרים אך עזב בראשית המלחמה לטירת שאמבור בעמק הלואר, שם היתה לו מאהבת, דורה- ושם חיו עם עוד קבוצת יהודים שנספו בשואה, לבד מאחד מהם: האחד שיודע לספר את הסיפור.
הדור הבא, הוא בנו של איזאק שמעון (סימון), גם הוא סופר, שניסה להתחקות אחר עקבות אביו בטירת שאמבור, ובעקבותיו הנכד, טרוור, בחור בן ארבעים, בנקאי 'אבוד', רווק ואומלל, שאינו מוצא את מקומו. טרבור הוא הנצר היחיד למשפחת רוזנוויץ'.
הספר, בהוצאת גראסט 2008, נקרא 'הגרפיטי'ס של שאמבור'

אוליביה סיפרה לנו: "במסגרת עבודה עיתונאית, הגעתי לטירת שאמבור וגיליתי שם, לתדהמתי, כי קירות הטירה מלאים גרפיטי'ס, בהם, כתובות שנחרטו באבן עוד במאה השמונה עשרה. הייתי שם עם ידיד, וכשתם הסיור, אמרתי לו: "זה יהיה השם של ספרי הבא. הגרפיטי'ס של שאמבור".

 

          

כעיתונאית, היא מחלקת את זמנה בצורה חדה ביותר בין 'העבודה' לבין הכתיבה הספרותית, שהיא כבר יודעת כי יש ביניהן הבדל תהומי. וכך, לדבריה, היא מצליחה לכתוב לפחות שעה ביום, ובסופי שבוע.
עתה, סיימה ביקור בישראל וספרה הבא יתמקד, לדבריה, בישראל.

היא הגיעה לפגישה עימנו בירושלים, מלווה בדודתה ובבת דודתה מאשקלון, רבע אחרי (ולפני) הקסאמים, וכן בעיתונאית צרפתיה, ידידתה.  הדודה מאשקלון מעוצבנת על כך שאוליביה לא מוכרת כ'יהודיה' וכשקוראים את ה'גרפיטי'ס' יכולים להבין למה: הסופרת הצעירה מחוברת בכל רמ"ח אבריה ליהדות. היא מצטטת בספר קטעים ארוכים מהתפילה ומהברכות בעברית, היא בוחרת לגיבוריה שמות עבריים- ובקיצור, אומרת הדודה, היא רוצה שאוליביה תוכל להתחתן עם 'בחור יהודי טוב'.

אבל, אם נחזור לספר שזיכה את אוליביה, שהיא בחורה מקסימה, קשובה ואינטליגנטית ביותר, בשורת ראיונות, בהם ראיון ב'ארטה', הרי היא חשפה בפנינו שורת הפתעות שליוו אותה לאחר הכתיבה.

ראשית, כשגילתה כי הטירה, כפי שהעלתה בדמיונה, אכן שימשה מקום מסתור לרזיסטאנס (המחתרת הצרפתית).

 בראשית הספר, היא מתארת את העברת אוצרות האמנות היקרים ביותר מהלובר לטירת שאמבור. לאחר שפרסמה את הספר, גילתה, לתדהמתה, כי הנהג, שהוביל את יצירות האמנות למקום המסתור בשאמבור, נקרא אלקאים, כשם משפחתה- שדמויות ממנה שימשו לה השראה בכתיבת הספר, שהתמקד ביהודים ממוצא פולני, רוסי וצרפתי: "שאלתי את עצמי, מה לי ולאנשים אלה מ'אשכנז' ומצאתי קשר עמוק".
החיבורים האלה בין הדמיון למציאות, חיזקו באוליביה את התהייה : " השאלה היא אם אנחנו יכולים להיות בני אדם, אם אין לנו זכרון".

אוליביה שאלה אותי אם כדאי לה לדאוג לתרגום ספרה לעברית, ושאלה אם יש סיכוי שיתעניינו בו בישראל. אני מאמינה שכן. 

מאת: ora21

אורה עריף כץ. עתונאית, כותבת, ספרנית. חוקרת תרבות (תואר שני)

תגובה אחת על ״הסיפור המופלא של אוליביה אלקאים- והגרפיטי'ס״

  1. גם אלבר קאמי היה ממוצא אלג'יראי ונדמה לי שעבר להתגורר בפריז ב 1946

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s