האסופית

אני לא יודעת כמה פעמים בילדותי קראתי את הספר 'האסופית' ואת ספרי ההמשך שלו, 'אן מאבונלי' ו'אן שרלי'. לאחר מכן, הספיקה הסופרת לוסי מוד מונטגומרי הקנדית שהלכה לעולמה בשנת 1942, לכתוב עוד חמישה ספרים בסדרה.

במסגרת עבודה על ספרות ילדים, נקרתה בדרכי הזדמנות פז לחזור אל הספרים האהובים האלה מבלי להתבייש, ולשוב ולקרוא בשפה המליצית והארכאית ובתרגום מיושן מאוד של פישמן, את סיפורה של הילדה היתומה, הג'ינג'ית המכוערת שאומצה על ידי אח ואחות רווקים מבוגרים והפכה לנסיכה מהאגדות. כמה מתאים ליום גשום וסגרירי כמו היום.

הדבר החזיר אותי אחורה, לספריה של 'הדסה הקטנה' בקרית יובל, בניצוחה הקפדני של לוקר שרלוטה, הגבוהה והרזה, ששערה המאפיר אסוף למין כדור קטן בקודקוד, ונדמה לי שתמיד הציץ גם צוארון לבן, רכוס במלואו, מתחת לסודר שלה. 'לוקר', כך כינינו אותה, היתה תמיד מציצה בי בעיניה האפורות, בקפדנות, מעל למשקפיה, כשראתה אותי מגניבה, בין 'הנפש הקסומה' של רומן רולן ל'אז'ני גראנדה' של אונורה דה בלזאק, גם ספר אחד של מונטגומרי. לפעמים היה נדמה לי שאני רואה חיוך קטנטן חולף בעיניה, ולפעמים היא לא התאפקה והעירה: 'שוב?'. או, כמה פחדתי ממנה.

והנה, בקריאה מחודשת, אני מגלה, לתדהמתי, שהקסם לא פג. נוסחת הקסם של מונטגומרי כבשה אותי, לגמרי, גם היום, לא מעט תודות לתרגום שיש בו משפטים מדהימים כמו : "עוד מעט נבול תבלי" או כיסוי הקירות ב'נייר צבעונין ' או 'מפסעה' במקום רציף רכבת..
קריאה ביקורתית יותר, (אולי מידי?) העלתה בי גם חשדות לאנטישמיות, כשהדמות היחידה העונה לשם לוי, מתוארת גם כדמות של הקמצן תאב הבצע ביותר של אבונלי, אבל, באמת, למה לקלקל?

מאת: ora21

אורה עריף כץ. עתונאית, כותבת, ספרנית. חוקרת תרבות (תואר שני)

8 תגובות על ״האסופית״

  1. היי חלי- קראתי את הפוסט שלך- מקסים, ועוד יותר כיף שגם הילדה שלך יכולה להתחבר לזה היום כשמדובר באמת בטקסט ארכאי ומיושן- אגב, השיטה של הצבת הפיתוי לילדים עובדת מצויין. אני זוכרת שקניתי לבתי את 'נשים קטנות' וכמה היא אהבה את הספר- וכמובן את האסופית- יש בספרים האלה משהו שלא לגמרי פיצחתי- אבל הוא כובש.

  2. גם אני נשביתי בקסמם כילדה וקראתי ואהבתי שוב כגדולה, ולשמחתי/גאוותי/צערי העותקים שלי של כל ספרי הסדרה בלויים ומסכנים מרוב פעמים שילדה אחת בסביבתי קראה בהם.

    ואגב, גם הסרט שנעשה בזמנו בעקבות "האסופית" מרגש ונהדר.

  3. טלי תודה. לא פלא שהספרים התבלו- יש בהם, כנראה, משהו ממכר.. מעניין שזה מחזיק מעמד כל כך הרבה זמן- אולי יש לך, כמי שעוסקת בספרות, הסבר לתופעה? אם כן, אשמח לשמוע

  4. שמוכר לאן את צבע השיער הירוק הוא יהודי גרמני! בכל אופן במקור האנגלי… אולי זה צונזר בתרגום?

    "…he wasn't an Italian—he was a German Jew. He had a big box full of very interesting things and he told me he was working hard to make enough money to bring his wife and children out from Germany. He spoke so feelingly about them that it touched my heart. I wanted to buy something from him to help him in such a worthy object. "

  5. ספרים טובים באמת, למבוגרים ולילדים, הם ספרים שאין להם תאריך תפוגה ושמצליחים לדבר ללב של קוראיהם גם אחרי הרבה שנים ודורות. זה ספר שמדבר ישר ללב, וללב ממש לא משנה אם הוא חי במאה ה-19 או במאה ה-21…

    ויש עוד "סוד" שיכול להיות רלבנטי לספר הזה- אן היא ילדה רגישה במיוחד עם דמיון מפותח במיוחד. לא צריך לקחת הימור גדול מדי כדי לנחש שרוב אוהבי (ובעיקר אוהבות, האמת…)הקריאה מתאפיינות באותן תכונות. אן קצת מזכירה לכל קוראת את עצמה, ויחד עם זה מאפשרת לברוח לנופים רחוקים, שמלות תפוחות שרוולים, מאכלים אחרים וצרות של אחרים. האיזון הזה בין הדומה לשונה, בין אן לבין מי שקוראת עליה, הוא כנראה חלק מהקסם, אבל קסמים אמיתיים לא צריך להסביר, אם את שואלת אותי… (-:

  6. תמר- תודה. נכון, זה מופיע גם בתרגום העברי- שכחתי זאת..
    טלי- תודה. הצדק איתך. אני חשבתי גם שהתקווה שהסיפור הזה נוסך בילדים כביכול 'חסרי סיכוי' (ילדות) היא אחד התבלינים העיקריים שמושכים אותן לסיפור- בצירוף עם כל מה שאמרת כאן..

  7. סדרת אן מגרין גייבלס היא אחת הסדרות היפות ביותר שקראתי. את האסופית קראתי מיליון פעמים לפחות! הוצאת מרגנית היתה הוצאה נפלאה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s