ח ח ח- גם ב'הארץ' למדו איך משיגים ראיון 'בלעדי'

 ראיון בלעדי עם מורקמי
או איך דפקו את 'ידיעות' בשיטות שלו

אתר 'העין השביעית' מדווח על הפאדיחה של 'ידיעות אחרונות' שהציע אתנן תמורת ראיון בלעדי עם הסופר היפני שהיה כוכב יריד הספרים, הרוקי מורקמי, וביום הפרסום מצא, לתדהמתו ולפלצותו, עוד ראיון עם הסופר ב'הארץ'.
מה שמצחיק בציטוטים של אנשי 'ידיעות' זו ההתחסדות המדהימה.

נכון, עורך 'הארץ' דב אלפון שהיה גם יו"ר ועדת פרס ירושלים שהוענק למורקמי אכן ניצל לרעה את מעמדו ואת כוחו כשזימן, בדלת האחורית, כתבת שלו לארוחת ערב אינטימית עם הסופר, כדי שזו תשיג ראיון איתו. המעשה של אלפון מגעיל ולא תמים בעליל, בעיקר כשאיפשר לכתבת להתחזות ל'אורחת מהעיתון', והחליט לפרסם את הראיון איתו, בה בשעה שידע כי ראיון עם מורקמי הובטח בבלעדיות ל'ידיעות'.

אבל, מתברר כי אלפון לא המציא את הנורמות של התקשורת שלנו, המכתיבות אימוץ מנהגים של בית זונות- וסלחו לי על ההתבטאות הבוטה.

מה עשו בידיעות כדי להשיג ראיון בלעדי? לדברי היחצ"נית אלמוג גולד, הבטיחו לה במה נרחבת מאוד לקידום היריד שזה לגיטימי וכן, לראיון שעניין את ידיעות כמו השלג דאשתקד עם מנכ"לית חברת הפקת הקפה הספרותי ביריד. הראיון הזה, כמובן, לא פורסם מעולם והיחצ"נית, לדבריה חטפה איומים בחרם.

ככה ייעשה למי שלא משתף פעולה עם החזקים, ראו הוזהרתם.
ב'ידיעות' אגב, הכחישו את טענות היחצ"נית.

מאת: ora21

אורה עריף כץ. עתונאית, כותבת, ספרנית. חוקרת תרבות (תואר שני)

10 תגובות על ״ח ח ח- גם ב'הארץ' למדו איך משיגים ראיון 'בלעדי'״

  1. איכסססססססס מגעיל כל המשת"פים עם הידיעות הצהובות, לא משנה בכלל מי ומה, עיתון צהוב רדוד עלוב שמחפש למכור פרובוקציות היום אין קונים, ירדו המכירות.

  2. אבל מה שעשה דב אלפון זה לעבור על כל הנורמות האפשריות והידועות בעולם העיתונות.

    עכשיו, לא שאני מתה על העובדה שהיום הכל עובר דרך היחצנים, וגם לא קרועה על אפקט הבלעדיות והראשוניות, אבל כל עוד השוק (וזה בהחלט שוק( הזה מתנהל ככה, אז צריך לכבד את הכללים ולא להתנהג כמו אחרון החוליגנים.

  3. אסתי
    כתבתי שהתנהגותו של אלפון מגעילה- אבל בקשר למונח 'נורמות' הייתי מפקפקת- שכן תמורת הבלעדיות לראיון הבטיח ידיעות, למעשה, פרסום בצורת ראיון למנכ"לית של חבר הפקה של אירועי תרבות, מה שמן הסתם לא היה עושה משיקולים עיתונאיים גרידא. מה שאומר שכל הגבולות נפרצו- אפילו ב'הארץ' והדבר כולל תשלום בצורת אתנן של פרסום סמוי תמורת בלעדיות- בידיות, וכולל גם שינוי נורמות קיצוני ב'הארץ' שפעם נחשב לעיתון ששומר על אתיקה עיתונאית.

  4. לפי מה שאת כותבת (ואני אישית יודעת שזה לא נכון, אבל נעזוב) ההבטחות לכתבות וכו' ניתנו לעיתון ידיעות תמורת האפשרות לראיין את מורקמי
    אז איך מכאן הגעת להארץ ולאתנן של פרסום סמוי בהארץ?

    ועכשיו לסיפורים על הפרסום הסמוי וכו'.
    צילה חיון היא אשה יקרה מאוד שעושה המון לקידום התרבות בארץ. בין השאר היא מפיקה את הקפה הספרותי שזה מוסד שסוחף קהל, מעלה אירועים ספרותיים חשובים ואהובים. איפה בדיוק הבעיה שתכתב על זה כתבה?
    צריך לכתוב על זה, גם כדי שתהיה חשיפה יותר גדולה וגם כי צריך לכתוב על תרבות.

  5. אסתי סגל מסתבר מכירה את כל היחצנים שלדעתה עוזרים לאירועים ספרותיים אז הבעיה היא עם אסתי סגל שלא מבינה שהמפיקים והיחצנים הפרסומאים וכל אוכלי החינם ועושי הרוח לא ראויים לכתבות פרופיל, מה הבעיה להבין את זה?
    אני הבנתי ואני סתם אורנג'דה

  6. אסתי, קצת התבלבלו היוצרות
    ראשית,
    אם אמנם כך- אז למה ידיעות גנז את הראיון עם חיון לאחר שהוא נערך כבר? זה מראה שיש פה התחשבנות לא עניינית. ה'אתנן' שדיברתי עליו הוא הראיון של ידיעות עם חיון, בתמורה לראיון בלעדי עם מורקמי- אני אישית לא מכירה את צלה חיון וחזקה עלי שהיא ראוייה אם את אומרת כך, אבל אני משוכנעת שידיעות לא היו מפרסמים ראיון איתה שלא במסגרת 'דיל' כזה.מאידך, ב'הארץ' דיברתי על ההליך המסריח שבו הושג הראיון עם מורקמי תוך 'גניבת דעת
    לא דיברתי על אתנן של הארץ

  7. הייתי עורך מוסף תרבות נחשב (המוסף, לא העורך) של עיתון נחשב (אז, היום העיתון ומוסף הלא-תרבות שלו נראים כמו סמרטוט רצפה. ולא בגלל שעזבתי…). אני יודע ומכיר את כל המשחקים בבלעדיות וראשוניות וכו

    עמדתי היתה ונותרה עקרונית: מוסד תרבות ציבורי אינו רשאי להפלות בין עיתונים במשחקי בלעדיות וראשוניות. איימתי בזמנו גם על מוזיאון ישראל וגם על ועדת פרס ירושלים בבג"צ ואכן – שני הגופים האלה לא סחרו במידע (בתקופתי) ופעלו בשקיפות מלאה, כשהם מניחים לכלי התקשורת להתחרות בפרשנות, יצירתיות, יוזמה, ומציאת זויות חדשות על בסיס אותו מידע ואפשרויות בדיוק שסופק לכל המעוניין

    ואכן, כששטפן היים קיבל פרס ירושלים, הגענו ליום ששי עם גיליון משובח עליו ותמונת שער וראיון טלפוני, בשעה שהמתחרים עוד ניסו לברר מיהו בדיוק

    אני סבור שהעקרון והדרישה הנ"ל הם לגיטימיים – מוסד ציבורי לא יסחור במידע, לא יעלים מידע, לא ימנע מידע או גישה למרואיין/ת. הוא לא צריך ליזום, אבל הוא חייב לסייע למי שיוזם

  8. אני יכולה רק לאמר כל הכבוד למי שמצליח לשמור על שפיות בשוק הפרוע הזה- ובמקרה שלך, זה היה במחיר של איום בבג"ץ- מה שמוכיח עד כמה התחרות הפרועה בין העיתונים מעבירה את הברנז'ה על דעתה. תודה על תגובתך. (אני סקרנית לדעת מי אתה)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s