משפטים אלמותיים

משפטים אלמותיים

מכירים את התחושה הזו, בקריאת ספר- כשפתאום, בהפתעה מוחלטת 'נתקעים' על משפט אחד קסום ומיד רוצים לנצור אותו, לשמר את טעמו הנפלא, קוראים אותו שוב ושוב ולא רוצים לעזוב.
לי זה קורה לא מעט.
אז הנה, מצאתי דרך לשמר את טעמם הנפלא של משפטים מספרים שקראתי באחרונה, כדי שיירשמו בזכרון עוד קצת:

1. זה קרה לי בקריאת ספרו של ג'ון לה קארה מ- 1968 "עיר קטנה בגרמניה".
הדברים נאמרים על רקע מלחמת העולם השנייה "המלחמה הגדולה" ובתרגום חפשי (אף כי מצאתי שהספר תורגם לעברית) שם לה-קארה בפי אחת הדמויות מספרו את המשפט:

"ישנו הזכרון הגדול והזכרון הקטן. הזכרון הקטן, הוא להיזכר בדברים הקטנים, והזכרון הגדול הוא לשכוח את הדברים הגדולים".

חשבתי על אותם ניצולי שואה שאינם יכולים להכיל את "הדברים הגדולים", ושקיומם הנפשי תלוי ביכולת שלהם לשכוח אותם.

2. "הקופסא השחורה" של טונינו בנאקוויסטה
La boite noir / Tonino Benacquista
בנאקוויסטה , שעל ספרו 'סאגה' כתבתי באתר, הקדיש את הספרון הזה לסיפורים קצרים עם סוף מפתיע, הראשון בהם 'קופסא שחורה'.
הסיפור מתאר צעיר שיצא לגלוש באלפים הצרפתיים ונמצא מחוסר הכרה- לא ברור באילו נסיבות, אך המקרה נראה כמו תאונת דרכים. כשהוא מתעורר, הוא מוצא את עצמו במרפאת שדה קטנה בדרום צרפת, לידו יושבת אחות מצודדת שמספרת לו כי לא עזבה את חדרו כבר למעלה מיממה. הוא שואל אם אינה עייפה והיא מעירה לו ש'אכן טחן לה את המוח' כשדיבר כל כך הרבה בהיותו ב'קומה'. כשהוא עוזב, היא אומרת לו:'יש לי משהו לתת לך' והיא מעניקה לו מחברת, בה רשמה את כל מה שאמר בהיותו מחוסר הכרה. 'אחרי שנים של פסיכואנליזה, לא הצלחתי להוציא מעצמי את מה שאתה הצלחת לעשות בלילה אחד' היא אומרת לו ומגישה לידיו של הבחור המבוהל את המחברת.
הסיפור הזה מתוך ספר בהוצאת פוליו הצרפתית (שלצערי, אני חוששת שלא תורגם לעברית) מוקדש, למעשה לתת מודע ולפחדים מפניו, וכך אומר הגיבור לעצמו (בתרגום החובבני שלי, סליחה) :

" אנו שואלים את עצמנו תכופות מה היינו עושים אילו יכולנו לקרוא את עתידנו. אבל הפחד מפני המחר הוא 'פינאטס' בהשוואה לפחד מפני האתמול".

 

ועוד משהו שיש לי לאמר:
כמה נעים להתרפק על ספרות יפה, לשכוח מהמציאות הקשה שלנו. הנה, הבוקר נפלה רקטה בין שני גני ילדים. חוסר התוחלת של הבחירות הקרבות ובאות מפחיד אותי. שיחה עם חברה טובה שהחליטה להצביע עבור מפלגה לא ציונית (חד"ש) מפחידה אותי כי אני כבר רואה את קריסת מר"צ בבחירות לטובת המפלגות הערביות, ההתחזקות של גורמים קיצוניים מכל הצדדים מעוררת מורא. אז לקחתי אתנחתא קצרה לשקוע בספרים הבאים ולחפש עוד הברקות נפלאות כאלו בנות רגע- ועדיין בנות אלמוות, מן הסוג שמייצר 'יצירות מופת'.

מאת: ora21

אורה עריף כץ. עתונאית, כותבת, ספרנית. חוקרת תרבות (תואר שני)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s