על אג'נדה תקשורתית והשמאל במלחמה

אג'נדה תקשורתית והשמאל הישראלי במלחמה
שאפו לשמאל הישראלי

השמאל הישראלי ניכס לעצמו ונישל את כל האחרים ממגוון התכונות ה'יפות' כמו סובלנות, אהבת הבריות, אתיקה ואסתטיקה וכל מה שמייצגים ערכים יהודיים, אבל, אפרופו הביקור של סרקוזי באזורנו היום, כל מה שמייצג הדגל הצרפתי (חופש, שוויון ואחווה)- ובשם כל אלה הוא חובט במרץ (או שמא במר"צ) בכל מי שלא מיישר איתו קו. למשל, בתושבי שדרות.
הנה, כתב אתמול גדעון לוי באתר 'ואללה' , תחת הכותרת "גלי צה"ל" מאמר אופייני משלו, וכשהוא מגיע לדיון בטענה הישראלית בדבר טרור נגד תושבי הדרום, הוא לא מהסס לשים את המלה טרור במרכאות. כך: 'טרור'.
בשבילו, מראות הבתים ההרוסים, ילדי הדרום המבוהלים בכל פעם שהם שומעים טיל מתפוצץ ב'בום' אדיר, ניצולי שואה הנרעדים לשמע אזעקות תכופות, הורים החרדים בכל פעם שבו ילדיהם יוצאים את הבית וממשיכים לחיות כך מזה שנים, כל אלה, אינם קרבנות 'טרור'. זו בסך הכל הכנה לקפצונים של פורים (ושלא תעזו להגיד 'ארור חמאס').

לוי, כעוד מתבטאים אחרים, רואה בעיתונאים הישראלים, אם אינם מספיק מוקיעי צה"ל, מין עדת משת"פים (של ישראל כמובן).

עד לפני יומיים, נתנו אמצעי התקשורת במה לויכוח הנוטה לכאן או לכאן בסוגיית הכניסה הקרקעית לעזה. שאלת הלגיטימציה של התקשורת לגבש ולקדם אג'נדה בנושא המלחמה נותרה פתוחה, לאחר שהדרג הצבאי כבר פתח במהלך שכולנו תפילה שיסתיים בטוב ובעיקר ללא נפגעים נוספים בקרב חיילי צה"ל.

מזה זמן, ידוע שאמצעי התקשורת אינם מסתירים את עמדתם הגלויה בנושאים פוליטיים ומתייצבים בעד או נגד מפלגה או מועמד פוליטי. הביטוי הבוטה והחריף ביותר של השפעת התקשורת בנושאים פוליטיים בעת באחרונה, היה בעת הפריימריס להנהגת 'קדימה', אז התייצבו אמצעי התקשורת, ובמיוחד עיתון 'הארץ' נגד שאול מופז. במידה רבה עקב עמדת התקשורת, הוטו תוצאות הפריימריס לראשות 'קדימה' בצורה שערורייתית, באמצעות סקרים כושלים.

במציאות הנוכחית שבה רווחת המאנטרה כי 'המלחמה מתנהלת בתקשורת' גילינו, במיוחד מאז מוצאי שבת, כי הביטויים העיקריים של התופעה באו דווקא בצורת השתלטות על אתרי אינטרנט חדשותיים כמו זה של 'תיק דבקה' המשופע במידע בטחוני ברמת אמינות כזו או אחרת ולהבדיל, וכפי הנראה רק לזמן קצר, השתלטות צה"ל על הטלוויזיה של החמאס.
עוד בימי המתקפה האווירית, מתוך מודעות לחשיבות של אמצעי התקשורת, חמאס מיהר לשקם את שידוריו ולעלות לאוויר מחדש, בעיקר לנוכח הואקום היחסי שנוצר בשבוע שחלף שבו, התקשורת הבינלאומית שחגגה את חג המולד, לא הגדילה בצורה משמעותית את נוכחותה בזירה הישראלית-עזתית.
המאמץ התקשורתי של החמאס בא לביטוי גם בראיונות לטלוויזיה של ה'אויב הציוני' או בשפה החביבה עליהם, ל'טלוויזיה של הקופים והחזירים'.

ועתה ,לאחר שבאו על סיפוקם הכתבים הצבאיים, כשהפרשנות כי 'הכניסה הקרקעית לעזה היא בלתי נמנעת' מומשה בשטח, נותר רק לקוות כי תמיד נוכל לסמוך על הנהגה בלתי מושפעת, שה'אג'נדה' של התקשורת, אינה מהווה מרכיב בשיקול דעתה.
אחד הפרמטרים המבטיחים, לפחות לעת עתה, הוא ה'ערפול התקשורתי ' שנוקט הצבא מאז תחילת המלחמה. מעבר להפקת הלקחים ממלחמת לבנון השנייה, יש בכך, אולי, תקווה למיזעור השפעת התקשורת על תכנון המהלכים הבאים בפעולה ויצקצקו בלשונם המצקצקים והמקשקשים על 'חלון הזדמנויות' בינלאומי כזה או אחר. האם לחלון אנו צריכים, או למדיניות זהירה שתגונן על חיילינו? ואם מדובר בחלון של משא ומתן מדיני, אדרבא.
אישית, הייתי שמחה אילו מיהרו להוציא את חיילי צה"ל מעזה וזאת מתוך דאגה לשלומם.

ואם מותר להגיד משהו לנציגי השמאל, שנציגותם בתקשורת דומיננטית מעל ומעבר לייצוג פרופורציונלי של אוכלוסיית ישראל: הדיכוטומיה הזו של 'שמאל' ו'ימין'- אבד עליה הכלח. ממילא כל קשר בינה לבין החלוקה הקלאסית בין השמאל והימין מצטמצם לקללות בכנסת בין ה'פאשיסט' ל'קומוניסט' .
לא כל הטוב נמצא רק בצד אחד של המפה, ומותר להעז ולרענן את המחשבה ולנסות, במקום להיות 'שמאלן' או 'ימני', להיות הגיוני. לדוגמא, לשם שינוי, לאהוב את עצמנו. אבל לא מוכרחים להיסחף מיד. אפשר להתחיל בתירגול כואב אבל פחות, (אוי, אני מתה על יהודה פוליקר) של 'לא לשנוא'.

מאת: ora21

אורה עריף כץ. עתונאית, כותבת, ספרנית. חוקרת תרבות (תואר שני)

8 תגובות על ״על אג'נדה תקשורתית והשמאל במלחמה״

  1. כאילו הוא מייצג את צורת החשיבה וההתבטאות של כל – או רוב – עיתונאי השמאל בארץ. גדעון לוי מאז ומתמיד נחשב לקיצוני בעמדתו החד-צדדית, אולי הקיצוני והחד-צדדי שבכל אנשי השמאל הכותבים בכלי התקשורת הממוסדים, הפופולריים. אני לא מכירה עוד אף עיתונאי שמתבטא וחושב כמוהו, שקשר את גורלו לגמרי עם העם הלסטיני וניתק את עצמו לגמרי מעמישראל. לא חושבת שהוא גם היה מכחיש את מה שאמרתי עכשיו. הרושם שלי הוא שרוב אנשי התקשורת מהשמאל "משחילים" את דעתם, אם בכלל, בימי מלחמה אלה בצורה הרבה יותר זהירה והרבה פחות נחרצת.

  2. רוב אנשי התקשורת, כמו רוב אזרחי ישראל, מתפלגים בין קדימה, הליכוד ומפלגת העבודה. בין זה ובין שמאל (ובין זה ובין נציגות שמאלנית "מעל ומעבר לייצוג פרופורציונאלי"), אין דבר וחצי דבר. הייחודיות של גדעון לוי היא יוצא מן הכלל המוכיח את הכלל, ובכלל, די להיטפל ללוי ועמירה הס, המהווים אולי עשירית אחוז מן העיתונאים בישראל, אך סופגים גינויים וקללות כאילו היו מינימום מפלגת השלטון.

  3. לתא וליונתן
    אני מקבלת את הטענה שגדעון לוי לא מייצג את 'השמאל הישראלי' ואולם הסיבה שבגללה כתבתי את הדברים נעוצה בכך שבשבוע וחצי האחרונים מאז פרצה המלחמה בעזה, אני שומעת יותר ויותר התבטאויות קיצוניות מ וחריפות – בעיקר ברשת אבל גם בעיתונות הממוסדת והפופולארית
    שנית- לא התייחסתי למכלול הדברים הקשים מאוד שכתב לוי, אלא רק להתייחסותו המבטלת לסבל בצד הישראלי

  4. התשקורת ממלכתית,מיישרת קו עם המערכת,מוטאת,ואינה מבצעת את תפקידה בהבאת המידע המלא לציבור.

    http://www.the7eye.org.il/PaperReview/Pages/paper_review_040109_there_are_no_men_more_brave_daring_and_determined_than_our_commentators.aspx

    העיתונים הופכים לבטאוני צה"ל | מידע בעייתי נבלע בין השורות | "ישראל היום" מפתיע לטובה ולרעה

  5. א: לא טענתי שלוי אינו מייצג את השמאל הישראלי אלא שהתקשורת אינה מייצגת את השמאל. לוי דווקא מייצג את השמאל הישראלי, אך הוא מיעוט שבמיעוט בתקשורת.

    ב: אני לא חושב שלוי מבטל את הסבל בצד הישראלי. זו טענה פופוליסטית שמתעלמת מדברים רבים שכתב. למעשה אני חושב שהוא חס על תושבי הדרום לא פחות מכפי שהוא חס על תושבי עזה, ומאשים את ישראל בהפקרתם. מה שכן, הוא מבקש לשים להבדלים המידתיים בין הסבל של תושבי הדרום ותושבי עזה ובין מספרי הפצועים וההרוגים בכל צד.

    ג: בעניין ההתבטאויות הקיצוניות – אני מקווה שאת מתכוונת להירתמות של כל מערכות התקשורת (למעט לוי וכמה בודדים נוספים), לדברור לא ביקורתי של מדיניות הממשלה ופעולות צה"ל. אין ספק שזו הירתמות קיצונית וחמורה מאד מבחינת האתיקה העיתונאית.

    ובאותו עניין – אני מאד ממליץ לך לצפות בסרט שבלינק המצורף. זה שיעור מאלף ומעלף על מקומה ותפקודה של התקשורת בימים דומים. קחי שלושת רבעי שעה וצפי בזה:
    http://video.google.com/videoplay?docid=-3101465086995206636

  6. בין עיתונות לשמאל
    אולי תסבירי לי?
    כי אני אישית לא מצאתי יותר מ(אולי) 5 עיתונאים שאפשר להגדיר אותם כבעלי השקפה שמאלית. אחת מהם כבר לא עיתונאית אלא חברת כנסת.

  7. תלוי, כמובן, איך סופרים וכמובן- איך מגדירים שמאל- מהיכרות שלי אישית אני יכולה לספור בתקשורת רוב של אנשי שמאל- ואני לא רואה בכך ביטוי לגנאי ואכן רבים מהם ידידיי הטובים- כמובן, לא כולם מייצגים תפיסת עולם קיצונית כמו זו שמייצג, למשל, גדעון לוי, או כמה מהכותבים ברשימות אבל עדיין תפיסת עולמם משויכת לשמאל ומצדדת בשמאל כפי שבא לביטוי ב'אג'נדה' שלהם ובעבודתם ׁ

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s