אז מי הערבי? בין אמג'ד לאח הגדול

רק לפני שבוע, בפיצוץ של פתיחת העונה השלישית של 'עבודה ערבית' כתב סייד קשוע פרק דמיוני בתכנית 'האח הגדול', אבל צפייה בתכנית הערב עוררה את השאלה אם הוא לא כתב, בעצם, את הפרק האמיתי.  קשוע, אולי הסטיריקן השנון ביותר בישראל כיום, בא ותקע לנו ישר בפרצוף את המראה המכוערת שלנו, כשמשימת דיירי 'האח הגדול' בתכניתו הייתה לזהות מיהו הדייר הערבי בבית.

 

זה קצת מבלבל, ובצדק. קצת קשה להבחין בין האח הגדול של ימי ראשון ושלישי, לבין האח הגדול של קשוע. תכנית, שגם אותה הנחו, אגב, ארז ואסי. לא חלפו אלא ימים ספורים מאז הקרנת האח הגדול של עבודה ערבית, עד שאנשים מחוץ לבית האח הגדול האמיתי צעקו לדיירים 'יאנה מוסלמית. יאנה מוסלמית'.

אז מי פה ערבי: אמג'ד (נורמן עיסא), או איציק, או יאנה? צילום יח"צ אלדד רפאלי

בתכנית הערב, שמענו את אביבית מטיפה לקותי שומר השבת על ידידותו ליאנה. הוא אמנם העיר לה 'זה לא יפה. מה שאת עושה', אבל המלים שלה חלחלו. שמענו ממנה, כך נדמה לי, גם משפט כמו 'מוסלמית, אלוהים ישמור', או שזה היה בעבודה ערבית?
בכל מקרה, זה לא שונה בהרבה מהגרוטסקה הגזענית שהציג בפנינו קשוע ב'עבודה ערבית'. היה אפשר לחשוב שתכניתו הייתה נבואה שהגשימה את עצמה, אלא שדיירי האח הגדול לא ראו את תכניתו.  אני מוכרחה להודות שהצפייה בקטע זה של האח הגדול הערב הייתה מכאיבה. כמו סטירת לחי.
קשוע גם לא שכח לעקוץ באותה הזדמנות את הליהוק הקפדני של 'האח הגדול', שדאג להביא גם בעונות קודמות דיירות ערביות כמו פותנה (המפנקת, המבשלת) ורנין (המפונקת).

אתמול הוקרן הפרק השני של עבודה ערבית, ונראה היה כי קשוע מותח את גבולות הסאטירה שלו עד הקצה.  זה היה כשגיבורו, אמג'ד, היה חייב להשתין באמצע נסיעה, ובמקרה, הוא השתין על מצבת זכרון לחייל ישראלי. קשוע הציג את המטוטלת הנעה בין היהודים לערבים על מדד האהדה/שנאה לאמג'ד, לפי התנהגותו ה'ישראלית' או התנהגותו הלאומנית פלסטינית.
בכל מקרה, מצליח קשוע היכן שאחרים נכשלים, ולו משום שהוא פוגע בבטן הרכה של החברה הישראלית השסועה ועושה זאת בהומור מדהים . תכניתו ה'מצחיקה' שזורה באינספור אמירות בעלות רבדים עמוקים ומדירי שינה.

פורסם במגפון  http://megafon-news.co.il/

בקונצרן ידיעות בוכים על כל עובד שמפוטר

היום אנו שומעים על פיטורים של ארבעה עיתונאים מאתר ynet מבית ידיעות אחרונות. במ-ק-רה, הארבעה ניסו באחרונה לחבור להתאגדות עיתונאים חדשה. נראה שבתאגיד המכנה את עצמו 'משפחת ידיעות' אוהבים פודלים. זוהי הזדמנות טובה להחמיא לעיתון הארץ שעיתונאיו הכריזו על סכסוך עבודה

שעה קלה לאחר פרסום הידיעה על הכוונה לפטר ארבעה מכתבי ynet הודיע ארגון העיתונאים (ההסתדרות החדשה) כי אם לא תבוטל ההחלטה לפטר את מובילי ההתארגנות באתר, יתבעו את העורך הראשי שלו יון פדר וינקטו אמצעים להבטחת זכות ההתארגנות של עיתונאים ותיקים ומוערכים.

"מהתנהלותכם הבוקר, עולה כי מבוקש על-ידכם לגדוע את התארגנות העובדים באיבה וזאת באמצעות פגיעה ישירה בבטן הרכה של התארגנות העובדים – בעובדים שהם ממחוללי ההתארגנות והרוח החיה מאחוריה והכל מתוך מטרת-על – להילחם בהתארגנות העובדים באמצעות זימון עובדים לשימועים לקראת פיטורים ושבירת מטה לחמם, ויהי מה: גם אם מדובר בפיטורים ללא עילה אמיתית, גם אם מדובר בעובדים ותיקים ומצוינים והכל, על מנת להקריב אותם ואת פרנסתם במאבק של ההנהלה נגד התארגנות העובדים בחצרה" נכתב בפניית ארגון העיתונאים.

סדרה שפורסמה אתמול בעין השביעית על ידיעות אחרונות (כתבה אודות העורך הראשי רון ירון, ראיון עם נחום ברנע וראיון עם אורי משגב שפוטר מהעיתון) מתאמצת להיות בסדר עם כו-לם. בעיקר עם העורך של העיתון של המדינה:

"אכן, גם מי שמבקרים את תפיסת עולמו העיתונאית של ירון אינם מאשימים אותו ברוע לב או בזדון. ההפך הוא הנכון. כמעט כולם מתארים אותו בראש וראשונה כעורך מקצועי, רגיש וקשוב לעובדיו, שקדן וטוב לב. מענטש אמיתי, מגדירים אותו, שדלתו פתוחה, מעשית ומטפורית, גם בפני עיתונאים זוטרים" מתאר המאמר.

  הכתבה שיוחדה לירון מזמינה יותר מהרמת גבה אצל מי שמצוי ברזי המערכת.'אליק שירד מן הים'? דחילק. ירון מתואר כדמות חמה ואנושית שכמעט מזילה דמעה על כל מהלך פיטורים. עכשיו נותר רק להשתכנע שכך נוהג עורך העיתון שמתייצב לדגל בכל הזדמנות שבה נשמע על קיצוצים באמצעי תקשורת זה או אחר וקוצב את ליטרת הבשר שלו למהלך שמובלע בידיעות קצרות שנעלמות מהרשת כלעומת שבאו.

גם הסיסמאות על 'מצבה הקשה של העיתונות' כבר הפכו למנטרה קבועה שמגובה בדמעות תנין, כל אימת שמו"ל זה או איל הון אחר מבעלי אמצעי התקשורת מפטר אנשים שנוכחותם (הביקורתית? החתרנית? ) מפריעה לו או שהם עולים לו ביוקר, כדי להעמיס יותר על כתפי שארית הפלטה או למנות תחתם שכירי חרב שמוכנים לעשות הכ-ל כדי ששמם יופיע בעיתון, או כדי לשמר את משרתם. רק לפני ימים ספורים שמענו על האמבוש של צלם כלכליסט מבית ידיעות אחרונות על הכימאית ד"ר אילה סול כשנהגה במכוניתה עם ילדיה. לדבריה, כפי שמצוטטים באתר news 1, הצלם סיכן את חייה כדי 'לתפוס תמונה' שלה.

והנה באה המציאות וטופחת שוב על הפנים כשמתברר כי אתר ynet  מבית ידיעות אחרונות עומד לפטר ארבעה מעיתונאיו. ראשי האתר אבי בן טל ויון פדר , כינו את מההלך 'פגיעה בבשר החי' בגלל 'צעדי התייעלות שנכפו עלינו השבוע'. ידיעה באתרice תחת הכותרת  'מבצע טיהור' מסבירה כי תני גולדשטיין, אראלה גניסלב וג'וני זילבר שהיו פעילים בארגון העיתונאים החדש, פוטרו יחד עם בועז פיילר. פיילר, מתואר  ב- ice,  ניסה אף הוא להקים התארגנות עיתונאים חדשה לפני חודשים ספורים. האמנם ניסיון להיפטר מעובדים בעייתיים?

זילבר, המצוטט במאמר זה קבל על העדר היכולת להתאגד בועד בגלל אפתיה, ציניות או פחד של העיתונאים להצטרף למהלך כזה שיכול למנוע פיטורים שרירותיים ולדאוג לזכויות העיתונאים.

יש לציין כי טענות אלו של זילבר לוקות בלא מעט תמימות. בידיעות אחרונות, שלא כבאתר האינטרנט,  יש ועד עיתונאים, אבל זהו ועד מסורס וחסר יכולת להשפיע על ההחלטות הגדולות של המו"ל. הראייה היא פיטוריהם האחרונים של עיתונאים בעיתון, בהם אורי משגב וניסיון ההדחה של יגאל סרנה שלא צלח בעיקר בגלל המחאה שקמה ברשת, ולאו דווקא בגלל התערבות ועד העיתונאים שלא הצליח לגונן על שלושה עיתונאים אחרים, מקצועיים וותיקים שפוטרו כשסרנה פוטר, משום שסביב פיטוריהם לא קמה מהומה.

הדברים חוברים בדיוק למחמאה שבחרתי לתת השבוע לעיתון הארץ, היחיד שמאפשר לעיתונאיו להתאגד ולהלחם על זכויות עובדיו ואף להכריז סכסוך עבודה שעומד להיות ממומש בתוך ימים ספורים- אלא שמו"ל והנהלת הארץ טורחים להפגש עם העיתונאים ולהגיע עימם להבנות- וגם זה לא מעט בימינו.  ועד עיתונאי הארץ המאיים לפתוח בשביתה כבר בשבוע הבא, קרא אתמול לעיתונאי קבוצת ידיעות אחרונות להתקומם: "אל תיכנעו לטרור, ואין סיבה לפחד: שום כלי תקשורת לא יפטר עשרות מעובדיו. לכלל העיתונאים בקבוצת 'ידיעות אחרונות', כולל העיתון והמגזינים, אנו קוראים להתאגד ולתמוך בעיתונאי ynet. אנו מאחלים הצלחה לעובדי ynet ומציעים את תמיכתנו ועזרתנו". אכן, מתי שמעתם לאחרונה על מאבק מקצועי של ועד עיתונאים? יד על הלב. היינו עדים יותר למסכת מבישה של יד רוחצת יד בין ועדים למו"לים.

פורסם אתמול במגפון

האם להכין שקית הקאה? מחר שוב ארץ נהדרת

השאלות הלעוסות על מהי סאטירה ומה ההבדל בינה לבין פארודיה, או סתם בידור, מתגמדות לנוכח ההומור הירוד (לרוב) של ארץ נהדרת. זה כבר לא משנה אם כותבי ובמאי התכנית רוצים להגיש לנו ביקורת פוליטית מחודדת, לבקר את הנורמות החברתיות והתרבותיות שלנו על ידי הצבת המראה מול פרצופנו, או סתם להצחיק אותנו. את כל הדברים האלה אפשר לעשות עם טקסטים שנונים וחריפים, ומה עושים כשאין כאלה? יורדים לביבים

אמנם נכון. מדי פעם מבליחה שם בדיחה טובה שמצליחה להעלות חיוך על השפתיים. החיקויים של כוכבות 'מעושרות' היו נפלאים. אלא ששחקני ליגת העל של התכנית נופלים בה לרוב קרבן למניפולצית תוכן הזויה ואף סרת טעם. השבוע, התעלו יוצרי התכנית על עצמם בירידה למצגת של גזענות צרופה, כפי שהוצגה בדמותו של נתן אשל ושל טמטום חושים, כפי שהשתקף בהצגת דמותו של משולם ריקליס שכל חטאו בכך שנשא לו אישה צעירה ממנו.

מחקרים על הבניית תורת הגזע בשירות האנטישמיות מתארים כיצד נבנתה הסטיגמה של היהודי, נדבך על נדבך וחדרה וחלחלה לשיח הציבורי עד שהפכה למוסכמה חברתית ואף מדעית שאין לערער עליה. כך, למשל, תואר היהודי המדדה על רגליו העקומות, היהודי בעל האף הארוך.

השבוע, הצליחו לייצר סטיגמה דומה ליהודי חובש הכיפה העובד בשירות ראש הממשלה בנימין נתניהו. האיש השמן והמרושל, שכיפתו הסרוגה מהופכת על ראשו, שמלקק את שפתיו ומתרפס כאחרון הכלבים בכל שיחה עם רעיית ראש הממשלה. נתן אשל, שנושא ההטרדה המינית שהודבק לו לא הוכח ולטענת מכרים לא היה ולא נברא, חטף מהתכנית את העונש הכבד ביותר. אם בעבר החרצופים הרסו את תדמיתו הציבורית של 'מיצי' דן מרידור, הרי התכנית הזו העלתה את חוסר הטעם לשיאים של פורנוגרפיה.

ומשולם ריקליס, יהודי חביב עשיר מאוד, שהעז להגיע לגיל מבוגר ולבקש ליהנות משארית חייו, הוצג כסמרטוט העומד בכל רגע לגווע, כשהשיא המה-זה-משעשע של השפלתו בא כשבת זוגו טלי מחליפה לו חיתול. איזה צחוק. ממש כמו בהצגה של כתה ג'. על מי בדיוק ביקשו יוצרי התכנית לרדת בקטע הזה? על העשירים? על הזקנים? על הנשים שמתחתנות בשביל הכסף? מי שצחק שיקום

פורסם לראשונה במגפון

אמג'ד חוזר, כדי לעשות צחק מעצמו, ובעיקר מאתנו

שידורי קשת מפגיזים בשלושת ימי השידור שלהם – ודבר אחד ברור. הם מאוד נחושים לשמר את הצופים אצלם. מיום שני הבא (6 בפברואר) מיד לאחר 'ארץ נהדרת' הם חוזרים עם עבודה ערבית בכיכובו של ה'ערבי -יהודי' הלפלף,  והשכנים היהודים הגזענים והצבועים

סייד קשוע בעל הטור שמצליח להגחיך את עצמו בטוריו ב'הארץ', אבל בעיקר אותנו, הקוראים היהודים, חוזר עם עונה שלישית של הסדרה עבודה ערבית.

אמג'ד מעבודה ערבית. צילום יח"צ אלדד רפאלי

הסדרה שבה הוא פורס את החברה הישראלית ליהודים לבנים ויהודים שחורים, לערביי מחמד ולערבים המפגינים את זהותם הלאומית הפלסטינית .
זה די ברור מי יוצא טוב מהסדרה הזו, ואלה לא היהודים. גם לא אמג'ד (השחקן נורמן עיסא) הגיבור הערבי שמנסה כל הזמן לרצות את ההגמוניה הישראלית, את העיתון שנותן לו פרנסה ואשליית שוויון. אמג'ד המנסה להיות יותר ישראלי מישראלי.

בעונות הקודמות ראינו אותו מדליק משואה ביום העצמאות, מתחפש לחייל בפורים, ומתעמת עם אשתו הלוחמנית ועם הגזענות המוצנעת של שכניו היהודים, וקשוע העושה שימוש בדמותו שלו כדי להעביר את המסר, יודע היטב שהומור עצמי הוא מתכון מופלא לביקורת נוקבת. ל'אני האהבל' שלו מותר להמחיש הכל. באמצעותו, הוא אינו חוסך את שבטו דווקא מהשמאלנים יפי הנפש. 
אם נסתמך על התהליך שעוברת כתיבתו של קשוע, בודאי מצפה לנו עונה שבה ביקורתו תתחדד, גם אם זה יהיה על חשבון ההומור הצרוף.

הכלי ההומוריסטי הסאטירי שמשרת את קשוע, ילמד אותנו שוב מה הוא חושב באמת על מעסיקיו השמאלנים, שאיך להגיד, קצת חוששים מערבים, אבל מחבקים אותם כי זה פוטואופ הכי טוב שיכול להיות בתקופתנו. גם פוליטקלי קורקט, גם נאור ואנושי וגם במיינסטרים התקשורתי.
כל זה נסלח על רקע ההומור המצויין והמחודד של קשוע שכולנו כל כך אוהבים. לא בכדי זכתה הסדרה בשלושה פרסי האקדמיה לשנת 2011.

וקשת? לאחר שפירגנה לערוץ 10 כשזה נראה בסכנת סגירה ממשית, קשת פתאום לא התלהבה כל כך מן ההקלות ומחתה נגד חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה שלפיה אין מניעה לדחות את תשלום החוב של ערוץ 10, תוך נסיגה לא אלגנטית מהסולידריות המעושה שהפגינה קודם. רשת, המתחרה השנייה אמנם לא משדרת באותם ימים, אבל מאידך, היא גם לא ממש מאיימת (למעט The voice). אפילו ערוץ 1 שמביא בלילות שבת סדרות בריטיות נראה יותר מצודד מרשת.

אז עכשיו קשת מלמדת את כולם פרק חשוב בפופוליזם עתיר רייטינג. אתם רוצים בידור? אנחנו ניתן לכם את האח הגדול פעמיים בשבוע. אחר כך תתכרבלו עם ארץ נהדרת שהפכה לתכנית בידור נטו (ציפיתם לסאטירה נוקבת? תשכחו מזה) ועבודה ערבית, שאיכשהו מצליחה להצחיק את כו-לם. העיקר שתסמסו כמו ילדים מסוממים וטובים (עשר פעמים מכל מכשיר) ותהיו ממושמעים, כי במלחמה כמו במלחמה.

פורסם במגפון

הלו, אנחנו לא מבקשות. אנחנו דורשות שוויון

כשמשריינים מושב לנשים בכנסת, מעליבים אותי. בדיוק כשם שנעלבתי בשם השופט אורי שוהם שמונה לבית המשפט העליון על תקן 'המזרחי'. ובעצם, אני נפגעת הרבה יותר כשאני שומעת על פערי השכר המובנים והממוסדים בין נשים וגברים במשק

הדברים האלה נכתבים בעקבות יזמה חדשה של העיתון מגפון להחתמת אנשים על עצומה שתקדם שוויון נשים ובכלל זה, תוביל לכך שהכנסת שלנו תהייה מאוכלסת ביותר מעשרים וארבע נבחרות ציבור.יש לי דעה קצת אחרת בנושא.

הנה העצומה:>>> עצומה למען ייצוג שווה לנשים בכנסת

בשנת 1996 השתכרו גברים פי 1.9 מנשים. מסקר של בנק ישראל, שפורסם ב-2010, עולה כי שכר הנשים עדיין נמוך ביותר בהשוואה לשכר גברים: אשה השתכרה 64% מהשכר הממוצע של גבר, ובכך עוד התפארו כותרות העיתונים שדיברו על 'שיפור' בממדי השוויון של נשים וגברים ועל העובדה שנשים במדינות המפותחות סובלות תכופות מפערי שכר גבוהים מאשר בישראל.

הדרת נשים עלתה לכותרות בתקופה האחרונה, במידה רבה תודות למגבלות חדשות שכופה החברה החרדית של נשיה ועל נשים בכלל. במפלגות החרדיות אין זכר לייצוג נשי. אף לא בש"ס, המייצגת גישה מתונה יחסית של הרב עובדיה יוסף, שגם הוא לא התיר לבתו, עדינה בר שלום, להתמודד בבחירות לכנסת. אין ספק שיחס מפלה זה של המפלגות החרדיות ראוי לו שיופסק. זאת ועוד, גם במפלגות הדתיות המתונות נוכחות נשים הייתה, לאורך השנים, נדירה ביותר.

ואולם, אם אנו מדברים על שריון גורף של מקום לנשים בכנסת, הדבר מריח בעיני ריח של שוביניזם ופטרונות. יש בכנסת שלנו נשים ואנשים ראויים. מעט.

רוב חברי הכנסת מתמנים לכהונתם בגלל שאיווט ליברמן, או הרב עובדיה יוסף, או מוישה זוכמיר, הכניסו אותם למקום ריאלי ברשימה. נכונה הטענה ששמעתי דווקא מפיה של ג'ודי ניר מוזס שלום ביום שישי האחרון (ברשת ב'), שאנשים לא מתמנים לכנסת בצורה דמוקרטית. כרעייתו של בכיר בליכוד יהיה תמים להניח שהדברים לא נאמרו מזווית אינטרסנטית, מה גם שיאיר לפיד מאיים בפתח עם שורת מינויים למפלגה-ממלכה משלו. מינויים 'ראויים' בעיני מי? בעיני לפיד כמובן. אם עינת שרוף, למשל, תרצה שם מקום, הוא בטח לא יגיד לה לא. ויכול להיות שהיא ראוייה. אבל מי יחליט על כך?

אני רוצה שאותה נבחרת ציבור תייצג אותי בכבוד. אני רוצה שתהייה לה דעה עצמאית.
שהיא לא תיכנע לשריון מפלגתי בהצבעות מצפוניות

לכן, אם אנו מדברים על מינוי חברי כנסת, נראה לי כי מעבר לחיפוש הנכזב אחר אג'נדה שהתאיידה אי שם בהיסטוריה של פוליטיקה הישראלית שהנפיקה 'מפלגות אמצע' בנות קדנציה אחת או שתיים, כדאי שננסה לוודא שחברי הכנסת הם בני אדם שראויים לייצג אותנו, ויתרה מכך, למנוע את מינויים של אלה שאינם ראויים.

אני לא רוצה לשריין מקום בכנסת לאשה, רק בשל היותה אשה. אני רוצה שאותה נבחרת ציבור תייצג אותי בכבוד. אני רוצה שתהייה לה דעה עצמאית. שהיא לא תיכנע לשריון מפלגתי בהצבעות מצפוניות, כפי שאנו עדים להצבעות בוועדת הכספים של הכנסת, המשמשת לא אחת חותמת גומי לחקיקה דרקונית ולאישור קיצוצים על גב השכבות החלשות באוכלוסייה, רק משום שהצבעה זו תואמת את רוח המפקד, או משרד האוצר.

אני רוצה שהיא תתנגד בתוקף להמצאה הישראלית המבאישה של חוק ההסדרים במשק, המשרת את ממשלות ישראל לדורותיהן (מאז 1985) כדי לעשות מחטפים של הרגע האחרון לפני אישור תקציב המדינה. אני רוצה שחברת כנסת שמייצגת אותי תלחם על עמדתה. וכן, אגב, שתהייה לה עמדה.  ואם יש חבר כנסת שיעשה זאת, אעדיף אותו, גם אם מותר לו לעטות לבוש זכר ולשיר בקהל הקפוטה והשטריימל.

יש בכנסת שמות של נשים וגברים כאלה. בחירתה של שלי יחימוביץ' לראשות מפלגת העבודה צריכה לעודד נשים. המאבק שלנו צריך להיות נגד אפליית נשים – ולא בעד אפלייה מתקנת. אנחנו לא רוצות טובות. אנחנו רוצות צדק.

• דבר העורך: ייצוג שווה? לא אצלנו (טובי פולק)
• קריאה אזרחית לשוויון בייצוג (צבי זינגר ואורי קציר)
• לחתימה על העצומה
• כנסת ישראל: ייצוג נשי של 20% (צבי זינגר ואורי קציר)
• שאלון השוויון: התנגדות מקיר לקיר (אורי קציר וצבי זינגר)
• הגיעה עת נשים (כותבת אורחת – דורית אברמוביץ')
• ובינתיים במזרח התיכון (אסף דוד, נמרוד זגגי, עידן בריר)

מוקדי הכוח הותיקים בג'נאנה- עכשיו ויקיפדיה. ובצרפת- לה פן מתחזקת

בצעד חסר תקדים החשיך אתר ויקיפדיה באנגלית את המסך שלו למשך 24 שעות וקרא למיליוני (מיליארדי) משתמשיו לצאת למאבק נגד הסנאט והקונגרס האמריקני. מאבק כוחני של הורדת ידיים למען אינטרנט חופשי ופתוח. בקרב הזה, מודגם השינוי שהסייבר יצר ביחסי הכוח בחברה המערבית. סוג של מהפכה שבה אפשר כבר לנחש מי מנצח.

לפני כמה שנים, השליכו שכניי לפח האשפה כרכים שמנים וכבדים של האנציקלופדיה העברית. הם עברו דירה, ובדירה החדשה כבר אין מקום לספרים מנייר, שצוברים אבק ותופסים מקום, מה עוד שבכלל, מי צריך אותם. יש אינטרנט ויש ויקיפדיה.

אני, כמובן, עשיתי כמה 'נאגלות' והעליתי את הכרכים לביתי. כך עושה מי שלאביה היתה חנות ספרים. אנחנו אוהבים ספרים.

אבל, יד על הלב, מאז שסחבנו את האנציקלופדיה, כמה פעמים פתחנו אותה? הפיתוי של לחיצת מקלדת ומידע זמין בן רגע, היה גדול מדי. ואת המענה הקל והזמין הזה סיפקה, בעיקר, ויקיפדיה.

ואנחנו לא לבד. ממידע שמתפרסם היום בוושינגטון פוסט , ויקיפדיה נהנית מ-2.7 מיליארד כניסות מדי חודש בחודשו. לא פלא שהאתר הצליח לגייס כוחות כבדים לטובתו – לובי של אנשים שהחלו להתקשר, אישית, לאנשי ממשל אמריקנים וללחוץ עליהם לחזור בהם משתי הצעות החוק לרגולציה באינטרנט, שמטרתן להגן על הגולשים ועל היוצרים מפני גורמים פיראטיים ומפני זייפנים.

ויקיפדיה לא לבד, למחאתה הצטרפו עוד חברות טכנולוגיה כמו REEDIT שהוא אתר עם קישורים לסיפורים ולתמונות מצחיקות/מוזרות המושך מיליוני גולשים מדי יום וגם אתר CHEEZBURGER שמכיל את האוסף העולמי הידוע ביותר של תצלומים מצחיקים של חתולים.

"האמריקנים התעוררו למציאות חדשה: בלי ויקפדיה", נכתב בוושינגטון פוסט, המצטט את שלושת מנהלי ויקי באנגלית המסתתרים מאחורי הגב הרחב של גולשיהם ואומרים שההתנגדות לחקיקה היא "דעתה של קהילת ויקיפדיה באנגלית – דעה ששני חוקים אלה, אם יועברו, יהיו הרסניים לרשת הפתוחה והחופשית" .

בוושינגטון, האפקט ברור: הלובי החזק לטובת חברות הטכנולוגיה כמו ויקיפדיה, גוגל וטוויטר, כך מוסר הוושינגטון פוסט, שימש את החברות כנשק פוליטי שנשען על שלהוב משתמשי האונליין לקבלת תמיכה גורפת. תמיכה שאף מאתגרת את התעשיות כבדות המשקל ומוקדי הכוח של תעשיית המוסיקה והקולנוע ההוליוודי' הנפגעות העיקריות של הפרת זכויות היוצרים.

עוד הדגמה לכוח הגדול שצברו חברות אלו מומחשת בכותרת של פוקס ניוז , שם שאלו: "האם העולם יכול לחיות בלי ויקיפדיה?

ובאתר ויקיפדיה באנגלית, נכון לשעת כתיבת שורות אלו, מסבירה החברה לגולשים: "דמיינו עולם בלי מידע חופשי: למעלה מעשור הקדשנו מיליוני שעות לבניית האנציקלופדיה הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית. בדיוק עתה, הקונגרס האמריקני שוקל חקיקה העלולה להזיק בצורה פטאלית לאינטרנט החופשי והפתוח. למשך 24 שעות, כדי לעורר מודעות, אנו מוותרים על ויקיפדיה". המסר הלוחמני מסתיים בקריאה להשתתף בעצומת המחאה.

ויקיפדיה בעברית, אגב, המשיכה לפעול כרגיל.

יוזמת החקיקה האמריקנית (SOPA (stop online piracy act, מכוונת לתקוף את בעיית האתרים הזרים המוכרים מוצרים פיראטיים או מזוייפים. החוקים מיועדים ליישם מגבלות שיאלצו חברות טכנולוגיה אמריקניות לחדול למכור פרסומות אונליין הנחשדות כפיראטיות ומקדמות גביית תשלומים בלתי חוקית וכן למנוע גישה לאתרים אלה דרך מנועי חיפוש. מאחורי יוזמות אלו עומדת גם כוונה לחסום ערוצים שגורמים להעברת לקוחות וכספים אמריקניים לגורמים פיראטיים פוטנציאליים.

חברות כמו ויקיפדיה מתנגדות למהלכים אלה בטענה כי מדובר בחוקים 'מסוכנים'  לנפש החופשית של האינטרנט.

מהמסתמן כרגע, נראה כי מאבקן עומד להיות מוכתר בהצלחה. הלחץ הציבורי עשוי לפעול את פעולתו, מה גם שויקי מאיימת כי תסגור את האתר באנגלית לנצח אם תיאלץ להשקיע כספים במימון יישומם של חוקים אלה, ובאיום הזה, לא נוכל לעמוד.

כתבה זו התפרסמה במגפון. ועוד כתבה, על מלחמת דה מרקר במעריב, נחום ברנע נגד יאיר לפיד (כן, בידיעות אחרונות) והתחזקות לה פן כאן.

בכלל לא פוליטיקלי קורקט- שלמה מעוז

זה מוזר שהדברים יוצאים מפיו של שלמה מעוז, מהפרשנים המוערכים של שוק ההון, שכיהן עד אמש ככלכלן הראשי של אקסלנס נשואה . הוא כבר שילם בכסאו על התבטאויותיו. מעוז נישא על כפיים בעיתונות הכלכלית ש'סופרת' כל מלה שלו.  בנאום חוצב להבות במכללת ספיר, הוא שחרר את חרצובות לשונו – ונדמה שמה שהכי הרתיח את דמו זו המחאה החברתית אה-לה רוטשילד. יד על הלב- האם אין גרעין של אמת בדבריו?

כל העיתונים חוגגים על אמירותיו של שלמה מעוז על בנק לאומי (בנק של לבנים), האליטה האשכנזית וגם בית המשפט העליון (הם עושים טובה שהם ממנים שופט מזרחי).

שלמה מעוז

הורדת המחירים שנבעה מהמחאה החברתית (מחירי הטונה כמשל) היא שהגדילה את מספרי המובטלים בפריפריה, אומר מעוז, מה עוד שמארגני מחאת רוטשילד הם 'ילדים מפונקים של האליטה האשכנזית' ואינם מייצגים לדבריו את אנשי מאהל התקווה, ג'סי כהן בחולון או מפגינה כמו ויקי כנפו, שלא זכתה לגיבוי שלו זכו מפגיני רוטשילד. מעוז אף טען כי יחס המשטרה למפגיני רוטשילד לא דמה ליחסם למפגינים משכונות המצוקה ומהפריפריה.
"אני לא אהבתי את זה שהתמקמת בשדרות רוטשילד. הייתי מעדיף שהמחאה תתחיל בשכונת התקווה או בבאר שבע" הוא אמר לדפני ליף שהבהירה כי אינה צריכה להתנצל על כך שהיא מתגוררת במרכז תל אביב.

הטוקבקים על דבריו של מעוז משקפים, אולי, יותר מכל את האווירה הציבורית סביב המחאה, סביב הגזענות הישראלית. תגובות שגלשו, כמה לא מפתיע, לויכוח האשכנזי-מזרחי המוכר .
אם נפרוט את טענות מעוז, נמצא בהן יותר משמץ של אמת. המחאה באמת לא ייצגה את הפריפריה הענייה, הסובלת, המודרת. החברה הישראלית אכן נחלקת בין אשכנזים ומזרחים, למרות שכמו שאומרת החוקרת נטע סלמון שחקרה את קליטת עולי אתיופיה בישראל, ה'שחורים' (המזרחים) של ישראל הישנה 'הלבינו' תודות לבואם של האתיופים, והנה אנחנו כבר עדים לתופעות התנשאות כלפי האתיופים גם מצד המזרחים- ראה שערוריית קרית מלאכי.

ובית המשפט העליון? איך אפשר להתעלם מהחרפה ומהבושה של ההחלטה הפטרונית למנות שופט מזרחי. אורי שוהם, שופט בעל כישורים, שהוצג בחדשות ערוץ 2 בראש ובראשונה, ולפני הצגת כל הרזומה המפואר שלו, כ" יליד עירק". יענו, עשו טובה למזרחי הנחות והכניסו אותו להיכל. מה חבל ששוהם אינו אישה, מתנחלת ודתית: כך היו משיגים שופטת מחמד שעונה לכל ההדרות גם יחד וברוך שפטרנו.

 באקסלנס נשואה פיטרו את שלמה מעוז. תקראו לזה סתימת פיות, תכנו זאת שיקול עסקי- כי מי רוצה להסתכסך עם בנק לאומי, או שתפנימו שמי שאינו הולך במשעול המיינסטרים, סופו רע ומר.

כתבה זו פורסמה גם  במגפון  - דף הבית

קולוניאליזם- גרסת רשות השידור

מה תגידו על מקרה שבו מנהל מקדם עובדת מוכשרת ומשכילה בגלל שהיא אתיופית? אולי גזענות? מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ניסה להתפאר בכך שקידם בעבר את צגה מלאקו, כי היא אתיופית . זה פעל כמו בומרנג- בצדק.

וחוץ מזה, מה חדש ברשות השידור? מינויים פוליטיים? נו. הדחות לא ענייניות? על כל זה כבר שמענו פעם. עכשיו מבקר המדינה יבדוק זאת- המשך במגפון.

 

יאיר לפיד- ראש הממשלה הבא?

רק במוצאי שבת כתבתי על הבעייתיות שבמעמדו של לפיד כמגיש מהדורת החדשות היוקרתית ביותר בטלוויזיה, בצל מועמדותו הרצינית לרוץ לפוליטיקה. אתמול, לא נותר לי אלא לברכו על החלטתו:

יאיר לפיד הפגין באחרונה כושר הישרדות מרשים, כשעל אף השיח האינטנסיבי סביבו הוא נותר רתוק לכיסא המגיש המיתולוגי. לפיד עתיר הכישרונות מכוון עכשיו את התותחים ליעד החדש, למרות שהיה מעדיף, כנראה, להמשיך ולפזר מטובו גם לצופי הטלוויזיה. לחדשות ערוץ 2 הוא נותן צ'אנס לשקם את  האינטגריטי .

להמשך, בעיתון מגפון

על ה'שקיפות' של יאיר לפיד וערוץ 2, ועל ה'סקופ' של ערוץ 1

זה מתחיל להרגיש, יותר ויותר, כמו ציד מכשפות שמגובה באג'נדה של אישה חזקה אחת: מגישת היומן והכתבת הבכירה של ערוץ 1, אילה חסון. חסון היא חיית סקופים ותיקה ואי אפשר לקחת ממנה את מה שיש לה. אבל, דחילק, גבי אשכנזי שאמר לפני חודשים מספר 'הרפז לא היה מבאי ביתי', מצולם משוחח עם בועז הרפז (משוחחים . לא 'מסתודדים') בבסיס צבאי? זה מצדיק את ה'הו-הה' שעשו מזה ביומן של ערוץ 1?
המשיכו לקרוא במגפון